מלכות עצי הזית

אופי המסלול: ברגל

אורך המסלול: כשעתיים

שמורת הבניאס לובשת ופושטת צורה לפי עונות השנה. כל תקופה וצבעיה, פרחיה וריחותיה. מי שמגיע לכאן בחורף יגלה שהשמורה שונה מכפי שהיתה בקיץ. כבר עכשיו, לאחר שגשמי הברכה הראשונים ירדו בשמורה, המים שוצפים בעוצמה ובגאון בערוצים.

בימי החנוכה, כמו בכל ימות השנה, מקשטים את שמורת הבניאס אלפי עצי זית מרהיבים - אך עליהם עוד נספר בהמשך.

איך מגיעים? נוסעים בכביש - 99 היוצא מקריית-שמונה מזרחה - מצומת גיבור לכיוון החרמון. לאחר נסיעה של כ-14 ק"מ מגיעים לכניסה הראשית לשמורה, ליד מעיינות נחל חרמון (בניאס), ומקדש האל פאן. כקילומטר אחד לפני הכניסה הראשית, אפשר לסטות מהכביש ימינה לפי השילוט, לעבר מפל המים.

נחל חרמון מתחיל את דרכו למרגלות הר החרמון, שפסגתו מתנשאת לגובה של 2,814 מטר מעל פני הים. שורה של מעיינות יוצרים את מקורות הירדן - הנחלים דן, חרמון (בניאס) ושניר (חצבאני). נחל חרמון מנקז את המים מהמדרונות הדרומיים של הר החרמון ומצפון הגולן. תוואי הקרקע המשופע גורם למים לזרום בעוצמה רבה - דבר שהביא להתחתרות עמוקה של הערוץ וליצירת קניון בעל אשדים ומפלים. המפל הגדול ביותר הוא מפל הבניאס, שמימיו הקוצפים צונחים בעוצמה אדירה מגובה עשרה מטרים.

תפארתו של נחל חרמון היא על שפע הצמחיה הפזורה בגדותיו. ביער הצמחים הזה אפשר למצוא דולב מזרחי, ערבה מחודדת ומילה סורית. מטיילים נתקלים לעתים קרובות גם בעצי פרי ובהם עצי תאנה, אגוז-מלך, תמר ותות, המהווים שריד לבוסתנים נטושים. לפעמים עטורים ענפי העצים הללו בשריגי גפן יפהפיים.

בימים אלו של ראשית החורף, השלכת בעיצומה. העלים הכתומים והצהובים מכסים את האדמה בשלל צבעים וריחות, ואם יתמזל מזלכם אולי יקדימו הנרקיסים לפרוח השנה ויקדמו את פניכם בריחם המשכר.

אולם בתוך כל היופי הירוק הזה, בולטים במיוחד אלפי עצי הזית הנטועים בשמורה. לעומת שאר העצים - אין עץ הזית עומד בשלכת, שכן הוא ירוק-עד (ירוק תמיד).

בתקופה זו אפשר לראות את עצי הזית מתהדרים בצבעם המיוחד. אבל לאן נעלמו הזיתים? המסיק כבר הסתיים ואת הזיתים אפשר למצוא בדוכני המרכולים.

חלק מהזיתים מגיעים למרכולים לאחר שנסחטו במתקני הסחיטה השונים, והפכו לשמן זית זך. בטחנת הקמח מטרוף שבשמורת הבניאס אפשר למצוא מתקן כזה, מיוחד במינו. טחנת הקמח הזו היא היחידה בישראל, שפועלת בכוח המים, תוך שימוש בזרם המים החזק שבשמורה. גילה של הטחנה העתיקה אינו ידוע, וחוקרים מעריכים כי היא פועלת ברציפות לפחות מאה שנה.

הטחנה נמצאת במרחק של כמה מאות מטרים ממעיינות הבניאס. המים זורמים אל גג הטחנה באמצעות אמת-מים, שיוצאת מנחל חרמון. מקצה האמה צונחים המים מטה דרך ארובה גבוהה, ובמהלך נפילתם הם מסובבים שלושה גלגלי-כנפיים, המסובבים אבני-ריחיים. כיום פעיל בטחנת מערוף רק מערך טחינה אחד.

בסמוך לטחנה תוכלו לנגוס בפיתות דרוזיות טעימות, שנאפות מקמח שנטחן ממש כאן.

טחנת מערוף שימשה, כאמור, לא רק לטחינת קמח אלא גם כמערך לפריכת זיתים. כדי להפיק שמן טעים חשוב מאוד להביא את הזיתים לסחיטה מייד לאחר המסיק, וכך בדיוק עשו תושבי הכפרים מסעדה ועין-קיניה, שנהגו להביא לכאן בעבר את הזיתים לסחיטה. הזיתים נסחטו במתקן המיוחד אל תוך שלוש הבריכות שבמקום, ובבריכה השלישית אפשר היה לאסוף את השמן המזוקק בכבישה קרה.

לאחר שמתרשמים מטחנת מערוף אפשר להמשיך בטיול לאורך השביל. במרחק כ-200 מטר מטחנת הקמח מתפצל השביל לשניים: הנתיב השמאלי ממשיך לעבר נחל סער ושרידי העיר הצלבנית או לארמון אגריפס השני, וחוזר עד למגרש החנייה הראשי. הנתיב הימני מוליך במורד נחל חרמון, אל מפל הבניאס.

תעלת מים היורדת במקביל לשביל, צונחת במפלים מלאכותיים קטנים על-פני מידרגים חקלאיים רחבים. אם מסתכלים מזרחית למידרגים הללו, אפשר לראות קטע יפהפה מהחומה הצלבנית של בניאס, שהשתמר היטב.

ואגב החומה הצלבנית, חשוב לזכור לבקר באתרי העתיקות שבשמורה. מקדש האל פאן והמערה שלידו מוכרים אולי למטיילים הוותיקים, אבל אפילו בשבילם יש כאן הפתעה ישנה-חדשה: ארכיטקטורה תת-קרקעית מרשימה מתקופת אגריפס השני.