קסם בקצה הספסל

פתיחת העונה של מכבי חיפה ואברהם גרנט הייתה אופטימית, אך בהמשך נבלמה התנופה וחיפה שקעה לתצוגות של כדורגל בנאלי. רצף של ארבעה משחקים ללא הבקעת שער הוכיח לכולם כי לחיפה יש בעיה ניהולית על הדשא.

משחק ההתקפה של חיפה ושיטת המשחק של גרנט עברו תהליך של התאמה אחד לשני, וכמו בכל תהליך מורכב גם כאן עפו ניצוצות, אולם בשורה התחתונה לא הצליחה הקבוצה להפיק מעצמה את המיטב.

דווקא בחלק ההגנתי לא היו לחיפה בעיות, האיכות והניסיון של בנאדו, חרזי וניר דוידוביץ' סיפקו לגרנט שקט בעורף. הירוקים חטפו מהלומה כואבת מאוד, בעיקר לאגו, בזירה האירופית. התבוסה 3:0 מול ויטסה ארנהיים, ששייכת לדרג הבינוני של הכדורגל האירופי, החזירה את חיפה לקרקע המציאות.

הקבוצה הנוכחית לא קרובה אפילו לאירופה. כשרון יש בחיפה בשפע, יכולת קצת פחות. נדמה שמה שחסר לגרנט עד עתה זה מנהיג על הדשא. מישהו שירים את רמת האחריות והמחויבות של הכשרונות שלו. גרנט צריך את ראובן עטר, האס המיובש. עטר הוא אחד השרידים האחרונים לימי האימפריה של חיפה, מישהו שיכול לסגור את פער הדורות בין הוולבו של פעם למיצובישי של ימינו.

הווירטואוז מחוף דדו

ראובן עטר עלה לבוגרים של מכבי חיפה בקיץ 86', אחרי שגילי לנדאו שדד משלמה שרף אליפות שלישית ברציפות. מכבי חיפה הייתה אז קבוצה קטנה שהתבססה על כדורגלנים שגדלו במבואות הדרומיים של העיר, בתוספת חיזוק מאזור הצפון.

חיפה גידלה שני סוגים של כדורגלנים. אנשי אופי ונשמה כמו רפי אוסמו, אברהם אבוקרט, יוסי קרמר, ואיתן אהרוני מעתלית וכששלמה שרף חיפש להם מחליפים הוא העלה להרכב הראשון את ניר קלינגר, מרקו בלבול, צדוק מלכה ושלום לוי ממגדל העמק.

הסוג השני של השחקנים היה הווירטואוזים. למשל זאהי ארמלי משפרעם ורוני רוזנטל הצעיר. שרף חיפש מחליף לברוך ממן, שחקן בחולצה מספר 10 שהיה המנוע של הקבוצה ומלך העיר. שחקנים מסוגו של ממן גדלו בחוף הים. בחוף דדו תוכלו לראות הרבה כאלה משחקים מהזריחה ועד השקיעה. וירטואוזים מבריקים, חולים על כדורגל, אבל אין בהם טיפת משמעת. בלגניסטים.

במחלקת הנוער של ג'וני הרדי מצא שרף שחקן כזה בדיוק. נער צעיר בן 17.5 מטירת הכרמל עם רעמת תלתלים העונה לשם ראובן עטר. עטר היה שחקן הנוער האחרון של חיפה בתור מועדון קטן. הוא לא שיחק בנבחרות הצעירות של ישראל ולא הכיר את הנורמות האירופיות.

לעומת זאת, הייתה לו בעיטה אדירה בשתי הרגליים (בעיקר שמאל מצויינת) וראיית משחק נדירה. עטר היה יכול להעביר משחק שלם מבלי לעשות הרבה על הדשא, אולם פתאום הוא היה שולח מסירה שאף אחד לא הבין מאיפה הוא חושב עליה.

אם התחשק לו, הוא היה לוקח את הכדור, מסובב שלושה מגינים ומקנח בעוד שער מרהיב. הקהל של חיפה נדלק עליו מיד. עטר גם החזיר את הברק למכבי חיפה וגם התגלה כווינר.

הוא הוביל את חיפה לגמר הגביע מול מכבי תל אביב ב-87' (3-3 בסיום ו-4–3 לצהובים בפנדלים). הוא זכה עם חיפה באליפות 89', והוסיף צמד בגמר הגביע הבלתי נשכח של אותה עונה מול בית"ר ירושלים (3-3 בסיום, ו-4–2 לירושלים בפנדלים). עטר היה מרכיב חשוב בעונת הדאבל של 91', והוא כבש את השער היחיד בגמר הגביע 93' (1–0 על מכבי תל אביב).

לא מתאים לאירופה

אך עטר אף פעם לא התאים לאירופה, הבסיס שלו לא משם. למרות זאת, ב-13 באוקטובר 93' הוא כבש את אחד השערים הכי מדהימים של ישראל בזירה האירופית, באותו ניצחון מיתולוגי 2:3 על צרפת בפארק דה פראנס, אך עד היום זה נותר השער היחיד של עטר במשחק נבחרת בינלאומי רשמי.

בהמשך אותה עונה הציגה מכבי חיפה של שפיגל את הקבוצה הטובה בהיסטוריה שלנו. קבוצה שסיימה 39 מחזורי ליגה ללא הפסד (28 נצחונות) והעמידה יחס שערים של 97-27.

בקיץ נמכר עטר להפועל חיפה ואחרי עונת קשטן – ויקו חדד, שהסתיימה בגמר הגביע מול מכבי חיפה כשעטר מסרב לצאת מהמגרש, נראה היה כי באה הנפילה של הכוכב. אולם בקיץ 95' הגיעו להפועל חיפה אברהם גרנט ועמנואל אופיר, והפיקו מעטר עונה מדהימה של 21 שערים. כשיודעים להפעיל את עטר, השמיים הם הגבול.

בעונה שעברה עטר עבר שלוש קבוצות. כשהפועל חיפה שיחקה בגביע אירופה היא הסתייעה בו במשחקי הליגה: עטר כבש מול כפר סבא ובית"ר ירושלים. כשחיפה סיימה את הקמפיין האירופי, עטר עבר לטדי וסייע לאוחנה להדליק את בית"ר, שגמגמה בשלבים המוקדמים של העונה.

הוא כבש שער ניחומים בתבוסה 4:1 בבלומפילד, והוסיף פגז מרהיב מול הפועל חיפה בטדי. בסיבוב השלישי עטר חזר לחיפה, הפעם למכבי, כור מחצבתו. הוא היה אמור להיות התוסף לדלק בג'יפ הסופה של אלי כהן, אולם התוכניות השתבשו. כהן פוטר וחיפה הפסידה את המאבק על שני התארים.

עכשיו, כשהסתיו מזדחל לו, והשחקנים הישראלים מתחילים לפנות את הזירה לשחקני החיזוק האירופים (סמסטר החורף הוא תמיד הזמן של הזרים), הגיע הזמן שגרנט יחזיר את עטר לדשא. 111 שערי הליגה של עטר הם סיבה מספיק טובה.

בראשון באוקטובר יוצאת חיפה למשחק חוץ קשה בבלומפילד מול מכבי תל אביב. בדיוק מסוג המשחקים שעטר נולד עבורם, כי ווינר נשאר ווינר, גם אם הוא מאבד צעד או שניים עם השנים, ואחרי הכל כמה ווינרים יש לגרנט בסגל?