פונטנה די מריה

היינו שניים, והיינו לגמרי לבד. בימים טובים 'פונטנה די מריה' יכולה לארח מאתיים סועדים מתחת לקשתות האבן של מבנה יפהפה בן 400 שנה בערך, אבל הימים ממש לא טובים, ושקט עד כדי כך, שאפשר לשמוע בקלות את פכפוך המעיין החשמלי בגינת המסעדה, שם יצר אמן עלום-שם דגם מוקטן של נצרת, כולל עציצי גבס מרהיבים במקום בתי-מידות, ומעליהם מגיחה הבתולה הקדושה מן המעיין ופורשת ידיה על העיר באהבה וברחמים.

אלא שזה לא עוזר. "אין קובה", מצטערים בשבילנו. גם מרק עדשים אין, וגם לא עופיון ממולא באורז וצנוברים. אבל יש אדיבות לאין קץ והצעה להכין מיד מרק ירקות, והתנצלות לגמרי לא הכרחית: המצב, אתם יודעים. נגמרו התיירים, נגמרה הקובה. ואם יימשך המצב ככה, בקרוב ילכו אחרים אחרי 'א-זיתוני' ויסגרו את שערי המסעדות שלהם. לא רק התיירים מדירים את רגליהם, גם ישראלים כמעט אינם מגיעים "מזמן אוקטובר", והללו שכבר מנווטים בין רחובותיה הפקוקים של העיר, נוסעים ל'דיאנה', מקדש הקבב הגלילי. אבל יש חיים גם אחרי הצגת התכלית המצוינת כשלעצמה המתבצעת במסעדה ההיא, שבה ממש לנגד עיני הסועדים קוצצים את בשרם של כבשים טריים, מתבלים מעט ומעלים לעולה. ב'פונטנה די מריה' מאמינים שמטבחים צריכים להתנהל בצנעה. יופיו המאופק של המקום מהול בכבוד עצום כלפי סועדיו: מפות צחות, מפיות בד מעומלנות, הכול עשוי ללא רבב במוקפדות מכמירת לב, כאילו בעוד רגע יפרוץ שלום והמון צליינים בעקבותיו, והם נורא ישמחו לגלות שעיטרו להם מסעדה יפהפייה בקישוטי חג מולד באדום ובירוק.

אבל הזמנים מחייבים נסיגה לברירת המחדל גם במטבח. והיא מפתיעה באיכותה. כדורי פלאפל פריכים, שחמחמים ועזי-מבע בלי שום תיווך של יחצני פלאפלים אופנתיים. חומוס ששווה להחנות בשבילו את הרכב בשולי העיר ולנסוע במונית עד למסעדה, לבנה עתירת נענע, סלט פשוט ומצוין שנחתך לפני דקה, פיתות רכות, טריות, חמימות ותפוחות ככריות קטנות, שלא בילו אפילו שנייה מחייהן במיקרו. במסורת המתחדשת של מסעדות ערביות יש גם ממזרים זעירים עטויי מיונז בערכת המזטים, ועליהם בהחלט אפשר לוותר, עכשיו ובימים שיבואו. רק פעם אחת, בחיישנות, ניגש אלינו המלצר לשאול אם הכול בסדר, וכשאמרתי שנורא טעים, קיבלנו איחולים לבריאות, אריכות ימים, שלום בר-קיימא וסדר גלובלי חדש. מחוזקים ומאוששים ביקשנו לבדוק את מצב הצאן בשיפודים, צלעות וקבב.

הגיע טס גדוש, פשוט ומעולה. איש לא התיימר לקרוא לבשר "טלאים רכים", אבל ההגדרה "כבש צעיר מאוד, כמעט ילד", הלמה אותם היטב. תמיד אפשר לברר את גילו הכרונולוגי המשוער של הצאן אשר על הצלחת, אם מתבוננים בצלעותיו. למרות שמסעדנים חסרי מצפון מנסרים צלעות גדולות באמצע העצם, מרחיקים חגורת שומן ומוכרים נתח של חיה בוגרת כשתי צלעות של טלה קטן מאוד, אפשר לבדוק את זה: אם העצם שלמה והצלע לא גדולה והבשר ורדרד בהיר - ניצחתם.

גם קבב בלי מופע-חיתוך יכול להיות טעים לתפארת, וגם שיפודים של "כמעט ילד" שיצאו מן הגריל בדיוק בדקה הנכונה וניחנו ברכות מערסלת-חך. אחרי כל אלה לא נשאר מקום לבקלאוות טריות מאוד, לא מתוקות מדיי, מתפצפצות בין השיניים ומלאות אגוזים בלי שום צבעי מאכל. איך מחזיקים מעמד במסעדה מצוינת, חפה מפוזות, כשאין סועדים? נפרדנו גם ממריה והבטחנו לה ולעצמנו לשוב במהרה, הרבה לפני השלום, ולו כדי לבדוק אם היא ממשיכה לחולל נסים.

לה פונטנה די מריה, כיכר המעיין, נצרת, 6015047-04, פתוח כל יום מ-10:00 עד 24:00