שתף קטע נבחר

גג חדש למפעל של רוטשילד ודיזנגוף

שנים עמד המבנה המרשים בטנטורה חשוף גג. בעבר שימש כמזגגה שפשטה את הרגל, וכיום מציגים בו פריטים ארכיאולוגיים שנחשפו בקרקעית הים. בקרוב יהיה לו גג רעפים חדש

ייתכן ששאלתם את עצמכם, כשחלפתם על פני טנטורה (דור) בדרך מתל אביב צפונה, או בדרך לחוף הים הנפלא, מהו אותו מבנה גמלוני חסר גג הסמוך לחוף. ייתכן שגם קיבלתם על כך תשובה ואתם יודעים שמדובר במפעל ישן לזכוכית. אבל אם תעברו במקום שוב בעוד כמה חודשים תגלו שלבניין יש גג. וזו סיבה טובה לשוב ולספר את סיפורה של המזגגה.
את המבנה בנה הברון רוטשילד בסוף המאה ה-19, כחלק מנסיונו להגשים עד חזון ולשווק יין ארץ-ישראלי לאירופה. אחרי שבנה את היקבים בראשון לציון וזכרון יעקב, חשב הברון שכדי להשלים את התמונה יש להקים מפעל לייצור בקבוקים.
למשימה נבחר המהנדס הצעיר מאיר דיזנגוף (לימים ראש העירייה הראשון של תל אביב). הברון שלח אותו לצרפת ללמוד את הנושא ובשנת 1893, בשובו לארץ, בחר דיזנגוף בכפר הערבי טנטורה כמקום להקמת המזגגה. ומדוע שם? בחוף טנטורה נמצא חול לבן בשפע, שנראה היה כחומר גלם מתאים לייצור הזכוכית. בנוסף, היזמים ראו במפרץ טנטורה מקום ראוי לבניית נמל, ממנו ניתן לייצא סחורות, בין השאר יין. גם הסמיכות ליקב של זכרון יעקב היתה יתרון.
במשך שלוש השנים בה פעלה המזגגה, עבדו בה כ-30 פועלים יהודים ו-8 אומנים מצרפת. לקראת סוף 1893 ייצר המפעל כ-20 אלף בקבוקים שחורים לחודש, וגם צלוחיות ומנורות נפט.

חול מבלגיה ומלריה מהביצות

אבל לא חלפה שנה והמפעל נקלע לקשיים גדולים. התברר כי את כל חומרי הגלם צריך לייבא. החול המקומי התגלה כלא מתאים וצריך היה לייבא חול מבלגיה וצרפת. בנוסף היה צורך לייבא טין מצרפת לבניית הכבשנים וכן את הפחם. העלויות התייקרו מאוד, והכדאיות הכלכלית עמדה אפוא בספק.
גם מצבם של העובדים היה בכי רע, בין השאר עקב מחלת המלריה. הם התקוממו ודרשו מדיזנגוף להעביר את המפעל למקום מרוחק מהביצות, ולאחר שלא נענו - נטשו רובם את המקום.
בינתיים התברר להנהלת היקבים, כי יותר זול לייצא את היין בחביות, וגם אם בבקבוקים, הרי שזול יותר לקנות בקבוקים משומשים בצרפת. בשנת 1897 ננטש המקום סופית.
במשך שנים רבות עמד המבנה שומם ובינתיים נבנה סביבו קיבוץ נחשולים (על חורבות הכפר הערבי טנטורה). בראשית שנות ה-80 הוקם במבנה המוזיאון לארכיאולוגיה תת-ימית. פינה במוזיאון מוקדשת לתולדות המזגגה ומוצגים בה פריטים שיוצרו במפעל.

רעפים נוסח מרסיי

המבנה המרכזי של המזגגה הוא מבנה דו-קומתי בנוי אבני כורכר מסותתות. שטח כל קומה הוא כ-650 מ"ר. גג הבניין עשוי שלושה גמלונים (אלמנט ארכיטקטוני בצורת משולש). הגג היה מכוסה ב'רעפים מרסליים' (מהעיר מרסיי שבצרפת). מאז ננטשה המזגגה נגנבו הרעפים, וכך נותר המבנה ללא גג במשך שנים רבות.
אדריכל פרויקט השיקום, גבריאל קרטס, מספר כי בתהליך תכנון פרויקט השיקום הועלתה ההצעה שלא לקרות מחדש את המבנה בגג רעפים, אלא בגג שקוף מזכוכית. לדבריו, גג הרעפים היה רק "אפיזודה חולפת" בתולדות המבנה, ואילו במשך עשרות שנים המבנה מוכר כנטול גג. בסופו של הדיון ניצחה הגישה השמרנית והוחלט להניח שוב גג רעפים. הרעפים יובאו לארץ על ידי חברה שעוסקת בייבוא פרטי בניין ישנים מצרפת וכך יחזרו הרעפים המרסליים לטנטורה.
קרטס, אדריכל בעל שם, שאחת מעבודותיו המפורסמות היא המדרחוב בזכרון יעקב, מציין כי עבודות שיקום הגג יסתיימו בתוך כמה חודשים. יתר עבודות שיקום המבנה והחצרות שסביבו יארכו כשנה וחצי. המבנה ישתלב בבית הארחה של קיבוץ נחשולים ובעוד שעל פי התוכנית תהיה בקומה הראשונה תצוגה הקשורה בזכוכית - היסטוריה, אמנות ואומנות - תשמש הקומה השנייה לסמינרים, כנסים ופעילויות דומות.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
המזגגה. חזון של בקבוקים ישראלים לייצוא יין ישראלי
מאיר דיזנגוף. הברון רוטשילד בחר במהנדס הצעיר
מומלצים