עם הפנים בין הידיים

המחזור הראשון בשנה העברית החדשה הפגיש בבלומפילד את שתי הקבוצות המנצחות ביותר של שנות התשעים: מכבי תל אביב ומכבי חיפה. הקבוצות הגיעו כמעט ללא פצועים, הקהל גדש את האיצטדיון, וביציע הכבוד של לוני אפילו התחילו למכור בירות בכוסות מפלסטיק לראשונה בישראל. גם מזג האוויר היה אירופי למהדרין, והתוצאה הייתה 90 דקות של כדורגל משובח, חבל רק שמכבי תל אביב לא ממש נטלה בו חלק.
בכניסה לבית ישפאר באזור התעשייה של הרצליה תלוי שלט : "לקהל לקוחותינו, אנו נמצאים בתהליך של בניה ושיפוץ, אתכם הסליחה על חוסר הנוחות הזמנית". את השלט הזה צריך לוני הרציקוביץ' לתלות גם בכניסות לבלומפילד.
הקהל דורש את ראשו של הנשיא, כי מכבי תל אביב לא מצליחה לייצר שום תהליך של בנייה רציונלית. תראו את תהליך הרכש בקיץ: לוני משך את אמיר שלח עד הדקה האחרונה. שרף לא ידע איך יסתיים המו"מ והחתים שני בלמים - ולאחוביץ' ודיוודה. בסוף שלח חתם ושרף של את הגרוזיני לשחק באגף ימין. את התפוח בדבש טבל כבר דיוודה בטיבליסי.
הפציעה של ברומר הותירה את מכבי אם שלח ו-ולאחוביץ' לבד במרכז ההגנה. אמיר שלח בכושר כל כך גרוע, שפשוט קשה להאמין שזה השחקן הפעיל עם מספר ההופעות הבינלאומיות הרב ביותר. הוא איטי בתגובותיו, היציאה שלו מהמקום היא בקצב של משאית, והתיאום שלו עם ולאחוביץ' הוא שערורייתי.
כשלפניו משחק אבי נימני, בעוד תצוגה אדישה ונטולת ברק, מאבדת מכבי את שני הסמלים שלה. שלח ונימני הם שני הנציגים האחרונים בהרכב מהקבוצה ההיא שדרסה את הליגה בתחילת העשור הקודם, ושניהם זקוקים לניעור רציני.
למכבי יש השנה קבוצה מבוגרת ומנוסה. כבר בתחילת העונה היה ברור שהיא לא תהיה קבוצה שתיתן כדורגל מהיר וזריז, אלא קבוצה שתפעיל לחץ עקבי על היריב עד שתשיג את התוצאה הדרושה לה.
בפועל, מכבי חוטפת גולים ממצבים נייחים בסיטונאות. השער הראשון של חיפה הגיע מכדור קרן. בניון ניגש להרים, אבל אז ניגש אליו קלשנקו וביקש להחליף אותו, בניון נכנס לרחבה ואף צהוב לא ניגש אליו, הפקרות במיטבה. אחר כך, אף שחקן לא יצא אל הריבאונד, וזה איפשר לפארליה להחזיר את הכדור לאמצע הרחבה. שם בנאדו הבלתי מכוסה דחק פנימה.
תוסיפו את שני הגולים שקיבלה מכבי מחולון ממצבים נייחים, את הגול מקרן מול נתניה, את הגול השני של הפועל חיפה מקרן, ותקבלו את השורה התחתונה - ישנים בעמידה.
השער השני של חיפה נולד ממהלך כדורגל מהיר ושוטף, זה שער נסבל, גם קבוצות טובות ממכבי סופגות שערים כאלה. אגב, השער מוכיח שגרנט הבין שהניצול האופטימלי של קלשנקו הוא עם הפנים לשער, נגמרו המשימות באגף.
במחצית ערך ניר לוין חילוף נטול הגיון לחלוטין, מה שמלמד שהוא עדיין לא ממש למד את הקבוצה שלו. במחצית הראשונה התבסס משחק ההתקפה של מכבי על הגבהות כדורים לרחבה, בעיקר של גיא צרפתי מצד ימין. צרפתי הוא המגביה הטוב ביותר של הצהובים, אבל קובי רפואה התקשה מול אוסטרובסקי (רכש נפלא) ובנאדו. לוין הוציא את צרפתי והכניס את קודרו, הנוגח הטוב ביותר שלו. בלי צרפתי מכבי עברה לשחק על הדשא וכך התמוסס היתרון היחסי של הבוסני בכדורי הגובה.
ננאד פראליה סגר את המשחק בשער פנטסטי, אבל למרות הבעיטה המרשימה הוא עדיין אחת האכזבות של חיפה, תראו בוידיאו כמה איבודי כדור מייצר הקרואטי, ותבינו שהוא עקב האכילס של הנעת הכדור החיפאית.
השחקן הטוב ביותר על הדשא היה יוסי בניון. גרנט שינה העונה את התפקוד של בניון והוציא אותו לכנף השמאלית. בניון רחוק יותר מהשער ולכן מסכן אותו פחות מבעבר, אולם התרומה שלו למשחק הקבוצתי השתפרה משמעותית. נדמה שבניון מבין סוף סוף שכדורגל זה לא הוא ועוד עשרה, אלא 11 נגד 11. זו בשורה טובה מאוד לירוקים שזכו בניצחון מוראלי חשוב להמשך הדרך.
מכבי תל אביב יוצאת במחזור הבא לטדי, וכפי שזה נראה כרגע גם משם היא תחזור עם הפנים בין הידיים. הלוגו הוא סוני, אבל האיכות היא עולם שלישי.