הכל נקבר במשפחה

אולי שבועיים-שלושה חלפו מאז ראיתי את "אזור מלחמה" בהקרנה מוקדמת, ומשפט נורא אחד לא יוצא לי מהראש. בסצינה הזוועתית מכולן לוקח האב (ריי וינסטון) את ג'סי (לארה בלמונט), בתו בת ה-16, למבנה מבודד על אחד הצוקים המרהיבים של דבון. שם הוא מפשיט אותה ומבצע בה את פשעיו. והיא, כולה בכי, השפלה וכאב, עוד שואלת אותו: "אבא, למה אתה מזיין אותי כמו שמזיינים בן? למה אתה לא שוכב איתי כמו שאתה שוכב עם אמא?", והוא עונה לה: "כי זה אסור". הנה, בשבריר של דיאלוג, כל מנגנוני האשמה וההדחקה המאפיינים את נושא גילוי העריות; הקורבן המאשים את עצמו והתוקפן המבקש בכל מחיר פתאום דווקא "להציב גבולות"; כאילו טוב ורע, אסור ומותר, עדיין מתקיימים בעולמו.

"אזור מלחמה" משנת 99' מתבסס על רומן מ-89' באותו שם, שכתב אלכסנדר סטיוארט הבריטי. הוא מסופר מנקודת מבטו של טום (פרדי קאנליף), נער בן 15 שעובר יחד עם משפחתו מלונדון לעיירת תיירות קטנה ונידחת. מיד עם מעברם לבית החדש, יולדת האם (ת'ילדה סווינטון) תינוקת, והמשפחה כולה מאוחדת. עם זאת, שורה על הבית המבודד רוח קודרת. האחות ג'סי מתבודדת בחדרה. טום לא מצליח למצוא חברים חדשים. האם עסוקה בגידול התינוקת החדשה והאב טרוד בענייני פרנסה ועבודה. טום, רגיש ושתקן, הוא הראשון שקולט את שידורי המצוקה של אחותו. אין לו מושג במה מדובר, עד שיום אחד הוא חולף במקרה ליד חלון חדר האמבטיה ומציץ פנימה. כשהוא מתעמת עם אחותו, הוא מגלה שגם היא אינה מעכלת את גודל הזוועה, ואפילו לועגת לו על גישתו הנאיבית, על חוסר הניסיון שלו, וכו'.

למרות שזו עבודת הבימוי הראשונה שלו, נראה שרות' קיבל את כל ההחלטות הנכונות: הסרט יפה מאוד, בעיקר בגלל הנופים המרהיבים, אבל גם שקט מאוד. כך נותר מקום רב למהלך הדרמטי המרכזי. וכשזה מגיע, הוא אינו מוטח בצופים בהפתעה, אלא מתגלה מתוך הליך הגילוי של האח הצעיר טום. למשל, בפעם הראשונה שבה טום מציץ לחלון חדר האמבטיה ורואה את הגרוע מכל, אנחנו לא רואים זאת יחד איתו, אלא מבינים מה נראה רק ממראה פניו. מאוחר יותר, בסצינה באותו מבנה מבודד, טום שוב מציץ, אבל הפעם אנחנו, יחד איתו, רואים הכל. יותר מזה - בפעם השנייה טום לוקח איתו מצלמת וידיאו קטנה ומנציח את המעמד. וברגע שמשהו מצולם - הוא הופך לעובדה, גם במישור המשפטי. הוא כבר לא אפיזודה שחלפה, אלא שייך לנצח. מחשבה יפה כשמדובר בקולנוע, לא? מכאן הסרט הולך בדרך ללא מוצא לעימות חזיתי בין האב לילדיו. וכשטום מטיח באביו את האשמה הנוראית, האב מגיב בזעזוע כה אותנטי ומשכנע, עד שגם אנו מתחילים לפקפק במה שראינו במו-עינינו; הייתכן שבתוך איש המשפחה הנאמן הזה מסתתרת אותה מפלצת?

המשחק המצוין של כל המשתתפים, במיוחד הצעירים שבהם, מחזק את הרשמים הקשים. רות' הבריטי (38) מוכר היטב לצופי הקולנוע בארץ, בעיקר אולי בזכות תפקיד השרץ שגוסס, מדמם וצורח במושב האחורי של המכונית כמעט לכל אורכו של "כלבי אשמורת". רות', שחקן עסוק ומבוקש, עבד עם כמה במאים מעניינים בקריירה הצפופה שלו: טרנטינו ("ספרות זולה"), טים ברטון ("כוכב הקופים"), ג'יימס גריי ("אודסה הקטנה") ואלטמן ("וינסנט ותיאו"), כך שהיה לו ממי ללמוד.

במאים צעירים נוטים ללקות בסרטיהם הראשונים במה שמכונה "בימוי-יתר". "אזור מלחמה" נוטה, אם כבר, לתת-בימוי. האיפוק הקיצוני הזה שומר את הסרט במסגרת ריאליסטית מהודקת, שהיא הזירה היחידה שסרט כזה יכול לפעול בתוכה. נדיר שסרט עוסק בחומר-נפץ חברתי ומוסרי מהצדדים האישיים-פנימיים שלו, דרך הדמויות ולא דרך "הנושא". והכי חשוב - בלי סיסמאות דידקטיות ותשדירי-שירות ערכיים שנשתלים ברגעי השיא ומובילים לסוף ממותק. הוליווד, למשל, כולל אגפיה הכאילו-נסיוניים, מצויה מרחק שנות-אור מנטליות מיצירת סרט כה ישר ואמיץ, שאינו חושש להיות גם דוחה כשהנסיבות דורשות זאת. ולא מפני שהתופעה אינה רווחת גם בארה"ב. הכחשה (DENIAL), כבר נאמר, היא לא רק נהר גדול באפריקה (THE NILE).

"אזור מלחמה". תסריט: אלכסנדר סטיוארט. בימוי: טים רות'. שחקנים: ריי וינסטון, לארה בלמונט, פרדי קאנליף, ת'ילדה סווינטון