דייג על הבר

זוכרים את בני הדייג? מדובר באחת ממסעדות הדגים המיתולוגיות של נמל יפו. היא שכנה במבנה משופץ ומרפסת שלא אחת נרטבת מקצף הגלים על רציף ישן בחלק הכי דרומי של הנמל. בני הדייג, דמות ציורית עם אופי ושיער אסוף הגיש שם (בעזרת אמו) את הדגים הכי טובים ביפו. בשעת רצון היו גם תבשילים טריפוליטאים והשמחה רבה. לפני זמן מה נסגרה המסעדה של בני יחד עם שאר עסקי המזון באזור, אולי בגלל ידה הארוכה של אינתיפאדה או אולי גזירות קברניטי הנמל.

למי שזמנו קצר ולא יכול לדחות סיפוקים, אומר מיד כי בני הדייג לא נעלם הוא רק עבר לנמל תל-אביב ואפשר לומר שהחלפת הנמל עשתה לו רק טוב.

האוכל שהוא מגיש פשוט השתבח, המסעדה יפה יותר מקודמתה הדרומית, המיקום טוב יותר (גם זו שוכנת על רציף נמל, אלא שכאן הנמל מוגן יותר והסביבה הרבה יותר סימפטית).

מי שדחוף לו יכול לנטוש את הטור הזה וללכת לאכול דגים אצל בני. מי שיתמיד ויישאר ילמד איך טור נולד, ואולי גם עוד כמה דברים מחכימים. הסכיתו.

הביקור אצל בני התחיל בהרצליה פגישה עסקית הביאה אותי לשוטט במתחם המסעדות ברחוב משכית באזור הפיתוח של העיר. זמן רב אני כבר זומם לבקר בבר פירות-ים שהשלט בחזיתה הכריז "מסעדת בר פירות ים חוגגת חמש שנים". אין הרבה מסעדות ארצישראליות השורדות זמן כה רב ועוד בתנאי התחרות האיומים של המתחם ההרצלייני. אם אני זוכר נכון, בעלי המקום התהדרו בקשרים הדוקים עם דייגים מקומיים, ואפילו בבעלות של ממש על סירת דיג. כך או אחרת, התפריט המפורט על השלט בישר כי לצד השרימפס, התמנונים, הקלמרי ודגי הים המקומיים, מוגשים שם גם תוצרי ייבוא כמו "קוקי סאן ז'אק" ואויסטרים. גם הניחוח שבקע לרגע מבעד לדלת המסעדה היה מפתה ורימז שכאן יודעים לענג את החיך.

ריבוי המשתתפים בארוחה איפשר לדגום את התפריט לאורכו ולרוחבו. תוך ישיבה התבשרנו כי בעלי המקום פותחים בשכנות סושי בר חדש בשיטת המסוע הכה חביב על בני לונדון. אז לכבוד אירוע הפתיחה והצלחות הנוסעות, התכבדנו גם בדגימות סושי. בפה מלא אני אומר שכל מה שניסינו באותה הזדמנות: כל הדגים, פירות הים, מרקי הדגים, תבשילי המולים, דגימות הסושי וצדפות האויסטר – הכל היה טרי ונוצץ לעילא. אבל, מה לעשות שאוכל זה לא פרחים, וכשמדובר בו, הטריות היא לא הכל. כדי לגרום לסועד ליהנות צריך להקפיד גם על איכות וצורת הבישול. וכאן, היד שעסקה בבישול, איך לומר בעדינות, לא היתה מי יודע מה מנוסה והיא הצטיינה בעיקר בסתמיות. נכון שהאויסטר היה הכי נפלא, כי הוא אינו דורש בישול, אלא סתם פתיחה מיומנת של הצדפה. אבל שאר המרכיבים המבטיחים בעלי השמות האקזוטיים היו משמימים ומשעממים. יום למחרת הלכנו אצל בני. לכאורה היו פחות ציפיות מאורחה שמורכבת ממנות פתיחה שגרתיות כביכול ומצלחת דגים מטוגנים. אבל כאן כבר היו עליצות וזיקוקי דינור. הסלטים השגרתיים היו נפלאים. החצילים שנחתכו לקוביות גדולות, נטבלו בבלילה וטוגנו בשמן עמוק היו הברקה של ממש. יופי. הברקה לא יותר קטנה היתה מנת חריימה עשויה מראש לוקוס. לא יאמן כמה זה טוב. הסרדינים הממולאים יכלו לתת פייט לא רע אפילו לסרדינים האלוהיים של מרגרט תייר מיפו. צלחת המטוגנים היתה גדושה בסרטנים כחולים, ג'מבו שרימפס של מעמקים, שרימפס קריסטל נפלאים, טבעות קלמרי, דגי לוקוס טריים ושאר מנעמי ים. מדהים להיווכח מחדש עד כמה "סתם" דגים מטוגנים יכולים להיות כל כך טעימים.

"בר פירות ים" רחוב משכית 30 הרצליה פיתוח, טלפון: 9511219-09.

"בני הדייג", נמל תל-אביב, טלפונים 5440518-03 או 5440933-03.