יום שוק איטלקי

הערים האיטלקיות היפות שקטות בייחוד בחורף. עם השלג הראשון הופך השקט ציורי, מלנכולי, עוטף. במרכזי הערים ניצבים דוכני החג, מקושטים בנורות צבעוניות קטנטנות, מציגים לראווה מתנות זולות לחגים ומיגוון צבעוני של דברי מתיקה: שקדים ואגוזים בדבש, שוקולדים לבנים וכהים, לקריץ חום, שחור, ורוד ואדום, סוכריות גומי, מקלות סבא ממולאים ממתקים מסתוריים, תמרים לחים, אגוזי מקדמיה, תפוזים, אננסים וערמונים טריים, יבשים, מבושלים ומסוכרים, תאנים אפויות ממולאות שקדים, ואפילו תערובת מוכנה להכנת רוטב פלאי לפסטה.

הבעלים החדשים

מאחורי הדוכנים התרגלנו לראות תמיד את רוכלי השוק, עטויים חלוקים אפורים ומכורבלים בשכבות על שכבות של סוודרים, מעילים, צעיפים וכובעי צמר להגנה מפני הקור העז. באחרונה, בקילוח דק, חדרו זרים לשווקים. תחילה שימשו כעוזרי הרוכלים, ובהדרגה היו לבעלי דוכנים.

כך גם התרחב מבחר הסחורות: דרום-אמריקנים מוכרים סוודרים וכובעי צמר מעבודת-יד, אפריקנים מציעים פסלים אתניים, מלווים את מרכולתם בתיפוף על תופי-ענק, סינים מציגים ערימות צעצועים זולים, מרוקאים - בדים דקים רקומים בחוטי זהב עדינים, והודים ופקיסטנים מכל הבא ליד.

אחרי שיורד החושך

בכל עיר איטלקית ממוצעת גרות לפחות מאה קבוצות אתניות, שנציגיהם נראים בכל מקום: בתחנות הרכבת, בפרברים, בבתי-החרושת, בבתים, בצמתים, ברחובות. האפריקנים הם הבולטים שביניהם. מלבד תופים ופסלים, הם מוכרים גם תיקי עור יפים (ומזויפים) ודיסקים תוצרת-בית. לא פעם הייתי עדה למחזה שבו שוטר אנטיפטי במיוחד מחרים לצעיר כהה-עור את מרכולתו - תיקי גוצ'י, פנדי, הרמס וארנקי מטבע האירו החדשים.

אבל כשיורד החושך, לשווא תחפשו את הזרים. כאילו בלעה אותם האדמה. איך והיכן הם חיים בלילות? מה הם חושבים על האיטלקים העשירים והשבעים, שופעי הכולסטרול? מה יחסם לנשים היפות העורכות את קניותיהן עטופות בפרוות מינק וטופפות במוקסינים של TODD'S, או לגברים האלגנטיים הלוגמים קפה של בוקר חבושים כובעי בורסלינו ולבושים מעילי קאמל?

להטביע את הצרות באוכל

אבל בואו נחזור לשוק. שוק הוא שוק הוא שוק, ובשוק קונים בעיקר פירות, ירקות, גבינות, בשר ודגים. חוזרים הביתה ומבשלים. ובעונה הזאת מבשלים ארוחה של חורף: אוכל חם, קצת שמן, אבל מתכון בטוח ומנוסה למצב רוח משופר.

נתחיל במרק. ראשית, קונים בשר בקר טרי וטוב, שפונדרה למשל, חתיכת זנב פרה, עוף אחד, ועצם גדולה ויפה, עדיף ללא מח. אצל הירקן בוחרים את מיטב הסלרי, הבצל, והגזר. מכאן מתפצלות הדרכים: אלה המעוניינים במרק מלכותי מבשלים כל אחד מחלקי הבשר עם הירקות בסיר מים קרים אישי משלו, ולמשך הזמן הנדרש לו, ולבסוף מערבבים את המרקים יחד למרק אחד זהוב ועשיר.

אלה שחושקים בצלחת בלתי-נשכחת של בשרים מבושלים, מכניסים את חלקי הבשר למים רותחים, ומבשלים עד שהבשרים הופכים לנימוחים אך לא סמרטוטיים. מגישים חם עם רוטב חראן לבן או שמן זית משובח.

ונעבור לקינוח

ליקר ביצים שאין שני לו, VOV שמו, המרומם את הרוח ביום הקשה ביותר של החורף. בדוק ומנוסה. במתכון המקורי מצוין שהוא מתאים לנשים בהריון ולאלה המעוניינות להיכנס להריון, לקשישים ולחלשים. אזהרה חמורה: ילדים אוהבים אותו, ויש לאחסנו הרחק מטווח ידם.

המרכיבים להכנתו: חצי ליטר חלב, חצי קילו סוכר, רבע ליטר אלכוהול, חמישה חלמוני ביצים (עדיף ביצי משק), וכוס יין אדום מתוק משובח.

ולמעשה המרקחה עצמו: מרתיחים את החלב עם 200 גרם סוכר ומניחים לו להתקרר. בינתיים מקציפים את הביצים עם יתר הסוכר, מוזגים באיטיות את האלכוהול ואת היין, ומניחים גם לתערובת הנוזלית הזאת לנוח כ-20 דקות. לאחר מכן מוסיפים לתערובת את החלב שהתקרר. אפשר לשתות מיד, אבל עדיף להחזיק בבקבוק כהה ולשמור במקרר. ולא לשכוח לערבב לפני השימוש.

ועכשיו, פורשים מפת בד יפה על השולחן, מכניסים פרח בודד לאגרטל, ממרקים את הסכום החגיגי, מניחים שתי צלחות מהסרוויס היפה, לא שוכחים את היין (אדום כמובן), וגם לא איזה סלט ירוק טרי ותפוחי-אדמה קטנים אפויים ברוזמרין ושמן זית. מזמינים אדם שאוהבים, ושוכחים, לרגע, מכל הצרות.