חמש פלוס: ערוץ ללא כבלים

את הפארסה שהוליכה ללוח השידורים הנוכחי של ערוצי הספורט בכבלים צריך ללמוד בבית הספר לניהול ולמדיניות ציבורית. חודשים אחדים אחרי הופעת ערוץ 5 פלוס בממיר שלכם, אפשר לסכם ולומר: שליחי הציבור – שר התקשורת רובי ריבלין ומועצת הכבלים והלוויין, שכפופה למשרד התקשורת - בגדו באינטרס הציבורי. מחיר השידורים האיכותיים עלה, ואילו השירות ללקוחות הידרדר. הפוליטיקאים ונבחרי הציבור שירתו את בעלי ההון לאורך כל הדרך.

הולמארק של הספורט

ראשית, תמונת המצב: ערוץ 5 פלוס משדר היום בעיקר תכנים שהוא שידר בשנים הקודמות בערוץ הישן: הליגה האנגלית שודרה עד לפני שלוש שנים בערוץ הספורט; ליגת המשנה באנגליה, וכן שני מפעלי הגביע, שודרו עד לעונה שעברה בערוץ הישן. עכשיו הם משודרים בערוץ החדש. הדבר נכון גם לתוכניות האולפן של ערוץ הספורט ("צעדים" המצוינת עברה לערוץ החדש, "מתפרצת" האזוטרית הגיעה במקומה). אולי לא שמתם לב, אבל אפילו השידורים החוזרים של המשחקים המרכזיים נעלמו מערוץ הספורט הישן. ערוץ 5 הפך לערוץ של חומרים מדרג שני, משהו כמו הולמארק של הספורט.

לפחות הגרפיקה השתפרה

התהליך הזה הולך להימשך, ובגדול. ערוץ 5 פלוס יישדר בקרוב משחק נוסף מליגת העל בשבתות. מכיוון שהערוץ הוא זה שבוחר איזה משחקים ישודרו, אפשר לצפות לפחות ופחות משחקים מרכזיים ביום שני, ויותר משחקים איכותיים בשבת. אל תתפלאו אם בעונה הקרובה גם הגביע יעבור לערוץ 5 פלוס (גביע הטוטו כבר עבר).
ההיגיון פשוט: כולם ממילא משלמים את מחיר חבילת הבסיס, אז למה לא לכפות עליהם ערוץ מיוחד? וכאן נעוץ שורש הרע במהלך כולו. ערוץ 5, כידוע, אינו ניתן בחינם. הוא הערוץ היקר ביותר בחבילת הבסיס, שמחירה מתקרב ל- 140 שקל בחודש (יותר מ- 1,600 שקל בשנה!).
מכיוון שיש מגבלות על מחיר חבילת הבסיס, הקמת ערוץ 5 פלוס היא פשוט "גבייה שחורה": תוספת מחיר בדלת האחורית, בלי לשפר את השירות. כל מה שהצופים הרוויחו מהמהלך הוא מעבר מהכתוביות הכחולות של ערוץ 5 לגרפיקה הלבנה-צהבהבה של הערוץ החדש.

מונופול במקום הפרטה

אומרים שהפרטה משפרת את השירות ללקוח. אבל כאן לא הייתה הפרטה, כאן היה חיזוק של המונופול. אם משרד התקשורת רצה ליצור תחרות בריאה, הוא היה צריך לעודד הקמת ערוץ ספורט ישראלי נוסף, שיתחרה בערוץ הספורט ויגרום להוזלת השירות.
אפשרות נוספת היתה לעודד פיזור של זכויות השידור של משחקים בין ערוצים ציבוריים ומסחריים שונים. מה היה מזיק לערוץ 10 המקרטע איזה משחק מהליגה האנגלית ביום שבת, או הפקה של תוכנית סיכום המחזור בכדורגל? במקום זה קיבלנו הורדה של ההגבלות המעטות על המונופול הקיים. ההפך מהאינטרס הציבורי. במצב שנוצר, כשמיילן טנזר משקיע בערוץ הישן, הוא פועל נגד האינטרס הכלכלי שלו-עצמו. ותסמכו עליו שהוא מבין את זה.

אוהד הספורט רובי

בראש מצעד האשמים במצב הקיים עומדים שרי התקשורת לדורותיהם, ובמיוחד אוהד הספורט רובי ריבלין. כשעלה נושא ערוץ 5 פלוס לדיון בכנסת, אמר ריבלין שהקמת הערוץ תקינה, כי היא "נעשתה בהתאם לנהלים". רק שהנהלים, במקרה הזה, קצת עקומים. אם ריבלין היה מעוניין לייצג את אוהדי הספורט, הוא היה פועל לפירוק חבילת הבסיס היקרה או להקמת מתחרים לערוץ הספורט. אבל זה תהליך ארוך ומסובך, ולמה להתעסק בו כשאפשר לשכפל את הערוץ הקיים, לגבות מחיר נוסף ולהודיע שקם לנו ערוץ חדש.
במקום השני במצעד עומדת מועצת הכבלים והלוויין. לח"מ יצא להחליף כמה מלים עם דורית ענבר, ראש המועצה, ועם עו"ד יורם עוקדי, שטיפל בנושא שידורי הספורט. מדובר באנשים טובים ורציניים, שמתוך תמימות או רשלנות, הלכו שולל אחרי הבטחות ערוץ הספורט. הקרדיט שהם נתנו לערוץ הספורט היה רחב, וכך יכלו טנזר ואנשיו לעשות ככל העולה על רוחם. כשניסו חברי המועצה לנהל קרב מאסף לשמירה על איכויותיו של הערוץ הישן, זה היה מאוחר מדי.

עניין של נורמות

אם הנורמות הפוליטיות בארץ היו קצת יותר גבוהות, היינו צריכים לדרוש משר התקשורת ומחברי המועצה להתפטר. תפקידם היה להגן עלינו, הציבור, והם נכשלו. אלא שבמדינת ישראל נבחרי ציבור לא לוקחים אחריות אפילו על משגים חמורים פי כמה וכמה, אז מי אנחנו שנלין על טעויות בניהול שידורי ספורט.
במקום זה, נסתפק אם הם יודו בטעויות שנעשו, ויהדקו מעתה את הפיקוח על ערוץ הספורט החדש.
ועוד מלה אחת, לאוהדים, בעיקר אלו מבינהם שמצביעים לליכוד: כשתראו את פרצופו המחייך של רובי ריבלין בפריימריס הבאים, תזכרו איזה צד הוא לקח כשהיינו צריכים אותו שם, בכנסת ובממשלה, בשבילנו.