פרק ד': פנינים אותנטיות בירושלים

מאז ומעולם טבועה בי תשוקה ליערות עבותים. אולי בהשפעתן של אגדות אנדרסן והאחים גרים, שבהן תעיתי בעקבות כיפה אדומה או עמי ותמי, או געגועים לחורשות האורן ולאיסוף פטריות בשבת בבוקר של ילדותי - יער הוא הבטן הרכה שלי.

אולי זו הסיבה שברירת המחדל שלי בכל הקשור למסעדות היא 'ירושלים הקטנה', בבית טיכו. 501 שנות הסטוריה, עם חורשה שאפשר להסתתר בה, בעיר שהפכה כבר מזמן לג'ונגל אורבני ולאחרונה גם לשטח אש.

ואם לבוא, אז לארוחת בוקר, שהיא בעיניי פינוק אמיתי. מעבר ליתרונות הבריאותיים של לא לצאת מהבית על בטן ריקה, שכל אמא ודיאטנית מטיפה להם, יש בארוחה הזאת נהנתנות הפגנתית: למי מאיתנו יש זמן לקחת פסק זמן בבוקר, להכין ולאכול ארוחה שלמה? רובנו מסתפקים בכוס קפה על רגל אחת, קרקר, פרוסת לחם, עוגה (מחק את המיותר), ורצים החוצה. לחתוך ירקות לסלט, לטגן ביצה, לטחון קפה ואחר כך להתיישב ולהתענג על כל אלה, הן מותרות אפילו בשבת. לצאת החוצה ולאכול ארוחת בוקר בבית קפה או במסעדה, זו כבר ממש שחיתות מבורכת. המילכוד הוא שמקומות רבים מגישים ארוחת בוקר עד לשעה המוקדמת של אחת עשרה, מה שמקנה יתרון ל'ירושלים הקטנה', שבו הבוקר מתמשך עד שתיים בצהרים.

ב-76 שקלים לשניים מוגשת כאן ארוחת בוקר ירושלמית, שיש בה ניחוחות מנדטוריים, שילוב של אירופה והמזרח. כדורי לבנה ושמן זית, זעתר וזיתים, גבינות מלוחות, סלט ירקות קצוץ דק, לחם שנאפה במקום, כל סוגי החביתות, מיץ, קפה ועוגיות התמרים של מזל האופה.

אפשר לשבת בשולחן ערוך מתחת לעצים, בדיוק במקום שבו עמדו החמורים שהביאו אל ד"ר טיכו את הפציינטים שלו, ממתינים בסבלנות בתורים הארוכים שהשתרכו אל מחוץ לחצר. מנסיוני, ארוחות בוקר מתמשכות יותר מאשר צהרים, ויום שמתחיל בנינוחות הזאת, משפר את מצב הרוח. שיא השיאים הוא ארוחה כזאת ביום שישי בבוקר, כשבסביבות השעה אחת עשרה מתייצב על המרפסת הרכב קאמרי, ומזכך את האוזניים בצלילים של שופן, דבוז'אק או ברהמס. אפשר לקום מהשולחן לסיבוב בשתי הגלריות שבבניין, לקנות מזכרות בחנות מוזיאון ישראל, ולחזור לשולחן הממתין.

איפה: ירושלים הקטנה, הרב קוק 9, ירושלים. טל': 6244186-02.

המקום המועדף עליי לשיחה על כוס קפה הוא 'קקאו' שבסינמטק. תמיד צפוף, ובכל זאת אפשר לדבר בפרטיות. אם מזג האוויר רק מאפשר, עדיף להתמקם על המרפסת שתלויה מעל גיא בן הינום, מול חומות העיר העתיקה. התוספת המושלמת לקפה הוא לחם הבית, יריעת בצק אפויה שאורכה חצי מטר, מוגשת עם חמאה ושמן זית, ואפשר גם עם צלחות של מתאבנים. הטקס של תלישת הלחם ותיבולו משפר פלאים כל מפגש.

איפה: קקאו, הסינמטק, דרך חברון 11, ירושלים. טל': 6710632-02.

התורים הארוכים המשתרכים בכל צהריים בחצר פיינגולד (כניסה מרחוב יפו) מעידים שהירושלמים לא ממש מושפעים מה'גומיו', שאף פעם, וממש לא בצדק, לא נתן שום ציון לאלדד וזהו.

הארוחות העסקיות במסעדה הצרפתית הזו, שמחירן בין 28 ל-35 שקל, הן להיט לא אכזב: מרק או סלט, לחמניות בחמאה, ואז אחת ממגוון עיקריות של דגים באידרתם, אומצות, עוף בכל מיני רטבים, והמנה המנצחת, לדעתי, סטרוגנוף עוף או בשר.

איפה: אלדד וזהו, חצר פיינגולד, יפו 31, ירושלים. טל': 6254007-02.

שאנטי הוא פאב-מסעדה ירושלמי מיתולוגי, בתוך בית עתיק בנחלת שבעה, ואת אלמוניותו היחסית לגבי הבאים מחוץ לעיר, אפשר להסביר רק בעובדה שהוא סגור בשעות היום, ונפתח רק ב-7 בערב.

מנה של סלט שאנטי - חסה, עגבניות, קרוטונים, תפוחי עץ, מלפפונים, אגוזים ונתחים ממה שבירושלים עדיין קוראים לו 'בקר נמוך', מספיקה לשניים. זהו מקום אידיאלי לבוא בחבורה ולרדת ביחד על קילו של כנפי עוף ברוטב סויה, ג'ינג'ר ודבש. לפי דרישת הקהל, נוספו לאחרונה ארוחות צהריים בימי שישי, על טהרת המתכונים המסורתיים של סבתות ירושלים.

איפה: שאנטי, נחלת שבעה 4, ירושלים. טל': 6243434-02.

לתל-אביבים וליפואים יש אבולעפיה, אבל אצלנו, הירושלמים, אין כמו מפגש השייח' ברחוב צרת, באזור התעשייה של תלפיות.

המאפייה-מסעדונת הזו פתוחה 24 שעות ביממה, ומושכת אליה בלילה עופות מוזרים, כולם יושבים על שרפרפי קש נמוכים, ליד שולחנות עגולים, מכרסמים סמבוסק ושאר מיני מאפה ממולאים בגבינה בולגרית, ביצה או פטריות, ומקנחים בסחלב חם, עטור קוקוס, קינמון ואגוזים כתושים.

איפה: מפגש השייח, רחוב צרת, אזור התעשייה תלפיות.