"להציל את גרייס" - מסיבת תה צמחים משובחת

"להציל את גרייס" הוא סרט מה זה חמוד. גם הגראס בסרט חמוד - הולך יותר טוב עם רקיקים ותופינים מאשר עם פשיעה קלה והדרדרות חברתית. מעשה בגרייס, גברת נחמדה בגיל העמידה מכפר דייגים קטן באנגליה, שהתאלמנה לפתע וגילתה שבעלה יצא לא-משהו; הותיר אחריו מאהבת בלונדון וחובות אדירים. לא עוברים ימי אבלות רבים והנושים מתחילים לנשוף בעורפה של האלמנה והיא עומדת לאבד את ביתה, אם לא תחזיר חוב של 300 אלף ליש"ט. בעזרתו של הגנן המסטול שלה ורופא הכפר המסטול לא פחות, מחליטה גרייס, גננית בחסד, לפתור את המצוקה הפיננסית שלה בדרך מקורית במיוחד: גידול מריחואנה בשיטה הידרופונית (או הידרו-משהו-אחר, העיקר שייצא חומר פצצות). החומר שצומח בחממה הביתית תחת אור נגוהות מתגלה, אכן, כפצצות-לראש: הסצנות החביבות בסרט הן אלו שגורמות לאנגלים הכל-כך אנגלים האלה - מטרוניתות ושוטרים כאחד - להתנהג כמו היפים דבילים בסן-פרנסיסקו, קרי, לצחקק בלי סיבה נראית לעין ולהלך עירומים בדשא.

שגרה זה רע

"להציל את גרייס" הוא בהחלט לא סרט גראס שיגרתי; יש בו עלילה ליניארית, דיאלוגים קוהרנטים, דמויות עמוקות יחסית, רומנטיקה נוגעת ללב – ובכך בדיוק חתרנותו הגדולה כסרט-גראס. אם יש משהו בעולם שעשוי לשכנע את אמא שלכם לקחת פאף זה הסרט הזה, שבחביבותו נחבאת תמיכה קיצונית בלגליזציה של הירוק-ירוק. את המשפט "אני לא מבין למה אלכוהול חוקי וגראס לא, כנראה שזו פשוט טעות של ההיסטוריה" שם הבמאי נייג'ל קול (שזה לו סרטו הראשון) בפיו של רופא הכפר, שהוא אמנם לא דמות כל כך מהימנה, אבל בכל זאת דוקטור.

לשכב עם ג'וק

על אף אנגליותו הניכרת, הסרט משופע בדיאלוגים טרנטינואים באופיים, שעוסקים בנושאים סטלניים-עמומים כמו האם עיניו החריגות של דייויד בואי מוכיחות שהוא חייזר, וההבדלים בין קפקא לג'קי קולינס ("אצל ג'קי קולינס אף אחד לא יכול להפוך לג'וק. המקסימום שהוא יכול זה לשכב עם ג'וק..."), חלק מהסיטואציות מזכירות את העונות הראשונות של סיינפלד. וממש כמו בסיינפלד ישבה בכיסא לידי אשה מעצבנת אחת שצחקה בקול רם מדי והורידה לכולם ת'סוטול.

הפרח שבגן

גם בסצנת האפילוג המתקתקה מדי של הסרט יש קריצה משמעותית לתרבות האמריקאית. על אף ש-"להציל את גראס", סליחה, גרייס, הוא סרט דובר אנגלית, נושבת ממנו אנינות ועדינות של סרט זר, ויש להאמין שלמישהו בהוליווד יהיה חשק לתרגם אותו לאמריקאית: גולדי הון בתפקיד האלמנה, ג'ולייט לואיס כדייגת-לובסטרים בהיריון וגארי אולדמן כסוחר הסמים השרמנטי. זה יהיה חבל, בעיקר כי ברנדה בלתין ("סודות ושקרים") בתפקיד גאנג'ה-גרייס הגיבורה היא ללא ספק הפרח שבגן. כנהוג בסרטים אנגלים, גם שאר השחקנים, עד הזוטר שבהם, נותנים הופעה משעשעת ומשכנעת. מצטרפים אליהם הנופים מעוררי הקנאה של חבל קורנוול וכמה שירים מצוינים על פס-הקול. בקיצור: רגוע, משעשע, קצר ובלתי מתיימר כמו מסיבת תה-צמחים משובחת.