סיני עם מקלחת ושירותים צמודים

למה צריך בן אדם טעם של חיי עיר כשהוא מגיע לסיני? כי רובנו באנו מהעיר והיא חסרה לנו, כי אחרי יום-יומיים יש חשק קצת לזוז מהחושה המבודדת על החוף, כי מתחשק להחליף מסעדה, כי רוצים לראות פרצופים חדשים ולהרגיש קצב אחר, כי איך נחזור הביתה בלי שקנינו משהו בבזאר הזול? יש סיבות.

גם יש ערים. טוב, לא ממש ערים, אבל מרכזים עירוניים, שאפשר למצוא בהן את מה שאין בחופים הקטנים: שוק ססגוני, מגוון רחב יותר של מסעדות, מוזיקה, אנשים אחרים וגם מגוון שירותים, שלפעמים אין ברירה אלא להזדקק להם: תחנת דלק, בית מרקחת, סופרמרקט, בנק, טלפון או אפילו גישה לאינטרנט - למי שלא יכול בלי זה.

בצד המזרחי של סיני שלוש ערים, והמרחק ביניהן כמעט שווה - שעה נסיעה מאחת לאחת: נואיבה מרוחקת 70 ק"מ ממעבר טאבה, דהב מרוחקת 70 ק"מ מנואיבה, שארם א-שיח', הדרומית מכולן, מרוחקת קצת פחות מ-100 ק"מ מדהב. לשתיים הראשונות יש צד שווה - יש בהן תערובת של מצרים ובדואים, העברית היא שפה שגורה, אורח החיים לא שונה בהרבה ממה שקורה במחנה החושות או בית המלון הקטן שלכם ליד החוף .שארם שונה: זוהי עיר תיירות בינלאומית - על כל המשתמע לגבי רמת השירותים אבל גם לגבי רמת המחירים. השפות העיקריות בה הן איטלקית וגרמנית, והתושבים הקבועים של סיני מלחשים שכמעט כולה מבוססת על השקעות שמולבנים בהן כספי המאפיה. היא ראויה, לכן, לדיון נפרד.