עם 4X4 ביערות מנשה

מתחילים מארמגדון

את הטיול אפשר להתחיל בסיור מהנה בעתיקות תל מגידו (נקודת ציון 1). מגידו (ארמגדון) נחשבת לאחת הערים העתיקות בארץ. התל יושב בצומת אסטרטגי, בנוי משרידי עיר מבוצרת שחלשה על הדרך החשובה מהשומרון למפרץ חיפה ועל הציר המרכזי מהגליל למרכז הארץ. במקום שרידים מרשימים של מבנים, אסמי תבואה ומערכת מים משוכללת שעיקרה מנהרה באורך 200 מטר המובילה מתוך העיר דרך החומות עד לבורות בתחתיתה.

על-פי אמונתם של פלגים נוצרים מסוימים, בארמגדון תתחולל מלחמת יום הדין, שתסמן את חזרתו של ישו לחיים. לא לחינם נדבק השם לאירועים על-טבעיים יוצאי דופן. אחד מהם זכור לי מעת סיורו של האפיפיור פאולוס השישי במגידו, בביקורו הראשון בארץ, בשנת 1963. עוד זכורה לי תמונה של זקן סמוק פנים חבוש כיפה לבנה ועטוף שמלה צחורה, מגיח מתוך מסוק הסיקורסקי הישן של חיל האוויר ומועד פרקדן אל תוך התלתן הירוק והרטוב במרעה של הקיבוץ.

אבל אנחנו בסך-הכל מחפשים בילוי חביב לשבת וממשיכים ישירות מהתל לתוך נחל קיני. הכניסה מעט לפני שער קיבוץ מגידו, ודרך סלולה מובילה עד לעין קינה (נ.צ 2), השוכן בתוך תערובת חורשות זיתים, אקליפטוס ואורן. בריכת הבטון כאן מתמלאת מים וצפרדעים לרוב. הוואדי והמעין מוזנחים למראה, אבל החורשות מסביב תאווה לעיניים.

ממשיכים מערבה בצמוד לצידו הדרומי של נחל קיני עד לפיצול (נ.צ 3),שם מטפסת הדרך בתוך נחל לכיוון צפון. הערוץ תלול והדרך מתחפרת בסלעים הרכים עד לשיאה של השלוחה המיוערת. בפיסגה מתגלה נוף מרהיב של העמק. בריכות דגים, מטעים עד האופק, בעוד גגות הישובים נבלעים בתוך החורשות היורדות עד לגבול העמק וההר.

הדרך ממשיכה לנוע לכיוון צפון-מערב על גבי קו פרשת המים, ממנו יורדים מערבה נחלים ארוכים אל הים. פני הנוף עשויים גבעות חלקות זרועות עשב, כלניות, דודאים, אירוסים, צבעונים וסחלבים, ובעונה זו פרגים, חרציות וחרדלים. מרחוק בולטת כיפה גבוהה החולשת על כל סביבותיה. זוהי חרבת בית ראס (נ.צ 4) בטריג 336. מסביב לחורבה מערכת דרכים מעגליות, אבל הג'יפ לוקח את זו העולה ישירות אל הפסגה בהזדקרות מרשימה. קטע עבירות מענג מביא אותנו לתצפית נפלאה על כל הסביבה: מוחרקה, טבעון, יישובי העמק, וכמובן אגם ברוך והערים מגדל-העמק ונצרת. בית ראס נמצאת ממש במרכז רמת מנשה, הקרויה בערבית בלד א-רוחה, כלומר ארץ השלוה והפוריות.

ברדתנו מבית ראס, לוקחים את השביל האדום המקיף את הגבעה ממערב וגולש מעדנות לתוך נחל משמר, שמוביל את מימיו לקיבוץ משמר העמק. העצירה הבאה בעין שולמית (נ.צ 5). על אם הדרך מחכה פינת חמד זנוחה - בריכת בטון מלאה במים זכים כל השנה. היא חבויה בקצה הוואדי, בתוך חורש אקליפטוסים ואורן. מקום חביב ומבודד, מתאים לרחצה פרטית ובקבוק בירה הגון.

בוסתנים ופינות חמד

הדרך האדומה ממשיכה צפונה בשביל מוצל לאורך נחל משמר, העטור פינות חמד, עצי ברוש וחרוב שגזעיהם מכוסים קיסוס וטחבית נוסח יערות צפון-אמריקה. חוצים את הכביש ומטפסים במערכת דרכים לגבעת קיפוד (נ.צ 6). הגבעה בולטת מתוך השטח המיוער בהיותה חפה מעצים וכולה קוצים ומשוכות צבר.

אומנם בחודשי הקיץ המקום עמוס זוחלים ושרצים למיניהם, אבל הנוף הנשקף מאפשר הצצה מזרחה לעבר יישובי התענך וגבעת המורה.

מערכת דרכים היקפיות מובילה מערבה לנבכי נחל גחר עד עין גחר (נ.צ 7). מעיין קטן חבוי בתוך ערוץ הנחל וזורם לתוך בריכת בטון קטנה. נחל גחר עצמו נטוע כולו עצי מחט ענקיים המצלים על כל סביבותיהם. ליד המעיין מונחים כמה צינורות גדולים, שקוטרם עולה על גובה אדם ממוצע, שרידים למפעל המוביל הארצי. מכאן נכנס צינור המוביל הארצי לתוך מנהרת מנשה, החוצה את הגבעות מערבה. המנהרה היא למעשה צינור יצוק בתוך ההר לאורך 4.5 ק"מ.

ליד עין גחר הקפידו לעבור לצידו הצפוני של הנחל ולהמשיך לנוע מערבה, לכיוון ג'וערה. הדרך סלולה על צלע ההר במקביל לנחל וחולפת בתוך שלוליות בוץ עמוקות. ב-נ.צ 16102235 מתפצלת הדרך ימינה לכיוון נחל הורה, ואדי קצר העולה לכיוון עין השופט. הנחל זורם רוב ימות השנה בתוך סבך נפלא של פטל. מסביב יש בוסתנים, חורשות ופינות חמד ירוקות. בקצה הנחל שוכן עין סוס (נ.צ 8),הנובע רוב ימות השנה.

בלב בוסתן, תחת עץ תאנה, שקועה בריכה קטנה מלאה במים ומרכזת סביבה עקבות חזירי בר וצבאים.

חוזרים לנתיב השחור, המוביל בדיוק צפונה. זו דרך הסולינג (נ.צ 9) המפורסמת, שנסללה על-ידי הבריטים בשנות ה-30. הסולינג היא טכניקה שפותחה על-ידי הרומאים, ומשמעותה הקמת תשתית לדרך על-ידי ריצוף באבנים סדורות בשורות. רבים מאנשי העליות השניה והשלישית מצאו פרנסתם במחנות העבודה לאורך הדרכים. בצד הדרך אפשר להבחין בערימות האבנים ששימשו חומר גלם לסוללים. על הדרך הזו, שגישרה בין קיבוץ עין השופט ליקנעם, נכתב השיר המפורסם הך פטיש עלה וצנח - כבישי בטון בחול נמתח. רוב הדרכים כוסו בזפת, אבל כאן לא הספיק התקציב, ונותרה דרך לבנה יפהפיה, הנמתחת לאורך שדרות ברושים המשתלבת בהרמוניה מופלאה בין הגבעות השמנמנות, זרועות החיטה והשעורה.

שדות חיטה ועצי זית

כעבור שני ק"מ, במורד הנחל, מצטרף ממערב ערוץ נחל השופט, מעוטר בצמחיית סוף וקנה עבה, יצוק גושי עצי ערבה בוכייה לאורכו. עולים מערבה בנחל עד עין השופט (נ.צ 10). במקום זרימת מים במשך כל השנה, רצף מפלים קטנים, סבך קנה ומחילות שאפשר להלך בהן. המעין מרכז סביבו אוכלוסייה גדולה של נוטריות וסלמנדרות. עוד אפשר לראות במקום שרידי טחנת קמח ולידה אמת מים, ולצערנו גם שרידי מדורות וזוהמת מטיילים.

מהמעין החביב חוזרים מעט חזרה ואפשר לטפס בתלילות מפתיעה אל טריג 239, הנמצא מצפון. מנקודת הטריג נשקף נוף נהדר לעבר הגליל. ביום בו הראות טובה אפשר להבחין ללא קושי בחרמון המושלג ובתלי רמת-הגולן. ממש בתחתית הגבעה שוכן לו עמק השלום (נ.צ 11). מדובר באחוזה קטנה שהוקמה במקום על ידי כת נוצרית משיחית, שאנשיה שואפים לחיות בארץ הקודש ולעבד את אדמתה. העמק שוכן בשולי צלע הר שטוחה ומגולחת מצמחים. בולטים עליה שני ברושים בודדים נטועים כזוג - זוהי רמת השניים. בשנת 1936 נרצחו כאן שני שומרים בידי פורעים ערבים (טרוריסטים בלשון מודרנית) וזוג הברושים ניטע כמצבה חיה לזכרם. הוואדי הקטן מוביל לזוג מעיינות קטנטנים, עין השניים (נ.צ 12),המסתתרים מתחת לסבך פטל ועצי ערבה.

בסמוך לבתי החווה אדומי הרעפים נובע עין פוריר, ממש בתוך מטע דקלים הנטוע לאורכו של הנחל.

מימיו הצלולים זורמים לנחל שופט, הנשפך בסוף דרכו אל הקישון שבעמק - מהלך עשרה ק"מ.

מכאן מתנהלת לה הדרך לאורכו של נחל שופט, שבעיני מהווה יחידת נוף מהיפות ביותר בארץ. נוף אירופי של גבעות מיוערות, כשבתווך זורם הנחל בערוץ מכוסה עצי ערבה, אולמוס, ברוש ופטל סבוך. משני צדדיו מלווים את הנחל שדות זרועים חיטה וחלקות עצי זית. באביב הסביבה כולה מכוסה מרבד פרחים מהמם בססגוניותו.

קצת הלאה (נ.צ 13) נובע עין סיני. נביעת מים קבועה בוקעת מתוך חריצי הסלע היישר לתוך חורש אורנים ועצי אלה. המים זורמים בשקשוק חרישי אל נחל שופט הסמוך. בקירבת מקום מצויה בריכה טבעית גדולה ומעליה מפל מים של שישה מטרים.

סיום המסלול (36 ק"מ אורכו) בעין אמי (נ.צ 14) - מעיין שנובע מתוך ניקבה חצובה בסלע ומימיו זורמים לבריכה מסותתת ביד בתוך סלע הגיר הלבן. המקום הוקדש לזכרו של חברי הטוב, אמי ברנר, שנפל בשנת 1970 בהגנה על גבול הצפון.

לסיומו של יום אני ממליץ על קורט תרבות. החנו את הג'יפים המאובקים ליד השער של קיבוץ הזורע והיכנסו לביקור במוזיאון בית וילפריד. זהו מוזיאון ייחודי, בנוי בסגנון יווני ונשען על עמודים קורינתיים, שיציע לכם תצוגות מרהיבות ומגוון חוויות תרבותיות בתחום החזותי (ציור, פיסול, מלאכות יד, צילום, הולוגרמות, אריגה ועוד). המקום מטופח על-ידי תושביו הייקים של הקיבוץ, במסורת שימור הקולטורה בפרובינציה. הביקור המהנה לא יגזול יותר משעה. כדאי.

לא לשכוח: מפת טיולים וסימון שבילים 1:50,000 'הכרמל' או טורבו DC.