דוקאביב מציג: החיים לא משהו

יותר רלוונטי מזה לא יכול להיות. ילדים משני צדי המתרס, סרבים ואלבנים, בעיר המפולגת מיטרוביצה שבקוסובו, חדורי שנאה ונקמה, מתארים כיצד עונו ונרצחו הוריהם אל מול עיניהם במהלך המלחמה שהתחוללה במה שהיתה פעם יוגוסלביה. תחושה נוראה של ייאוש, עצב וחורבן אופפת את הסרט רב העוצמה "ילדים, קוסובו 2000", אחד מעשרות סרטים תיעודיים, ישראליים ובינלאומיים, שיוקרנו בפסטיבל "דוקאביב" העתיד להיפתח ב-17 באפריל בסינמטק תל אביב, וימשך שישה ימים.

מנת יתר, עיוורון ודיכוי

לא קלה היא לא קלה דרכו של הפסטיבל הנפלא הזה לקולנוע תיעודי, אותו יזמה ומנהלת אילנה צור, במיוחד השנה, שנתו השלישית. לאלה שיבואו בשעריו, לא יספק "ילדים, קוסובו 2000" (חמישי, 18.4, 14:00; שבת, 20.4, 17:00), סרט חד וכואב, סיבות רבות לאופטימיות נוכח המצב כאן. גם "בעור חשוף" המעולה (חמישי, 18.4, 24:00; שישי, 19.4, 23:30; שבת, 20.4, 22:00) אינו מיועד לצופים הנוטים לשקוע, במיוחד בימים אלה, בדכדוך. מדובר בדיוקן קודר ומרגש של יוצר מוכשר ובלתי מוכר לרבים, המוזיקאי הבריטי ניק דרייק, שמת בגיל 26 ממנת יתר של כדורים נגד דיכאון. דרך האנשים בחייו, המוזיקה שיצר, ועל רקע נופיה השלווים של בריטניה, מבקש הסרט המאוד מיוחד הזה להתחקות אחר אחת הדמויות הטראגיות והרומנטיות של עולם הרוק בראשית שנות ה-70.

סרט אחר שאין להחמיצו הוא "חלון לנשמה" הברזילאי (חמישי, 18.4, 14:00; שישי, 19.4, 20:00; שבת, 20.4, 16:00). הרהור מופשט ומעניין על משמעות הראיה והעיוורון בו נוטלים חלק, בין היתר, הסופר ז'וזה סאראמאגו והבמאי וים ונדרס. חובה לסור גם אל "משפחה" הדני (רביעי, 17.4, 22:00; שישי, 19.4, 11:00, 24:00; שבת, 20.4, 22:00). זהו סרט תיעודי אישי, שבו יוצא הבמאי הצעיר, בעקבות מותה של אמו והתאבדות אחיו, לתימן, במטרה לאתר את אביו שנטש את המשפחה שנים רבות קודם לכן. שם הוא פוגש בבני משפחתו המקומיים, אותם לא הכיר מעולם. מפסגות הפסטיבל. סרט נוגע ללב וחף מקלישאות הבוחן מזווית יוצאת דופן את מהות המושג "משפחה".

קים לונגינוטו וזיבה מיר חוסייני, אנתרופולוגית איראנית החיה בלונדון, הצעידו בעבר אל "דוקאביב" את "גירושין נוסח איראן" העז, והשנה מוצג בפסטיבל סרטן החדש "בורחות", שבו הן שבות לעסוק במעמד האישה באיראן המודרנית. הסרט המרתק הזה (חמישי, 18.4, 22:15; שבת, 20.4, 14:00) עוקב אחר המתרחש במקלט לנערות במצוקה בטהרן, והנשים הצעירות שמתוארות בו מייצגות אופציה להתמודדות מול הדיכוי הגברי. חשוב לצפות גם ב"צלם מלחמה" (שישי, 19.4, 20:00; שבת, 20.4, 12:00; ראשון, 21.4, 16:00), שהיה מועמד השנה לאוסקר, ודרך מעקב אחר גיבורו, שמתעד במצלמת הסטילס שלו, בין היתר, את המראות הקשים בקוסובו, אפריקה ובאינתיפאדה הנוכחית, עוסק בסוגיות אתיות ואחרות הקשורות באקט התיעוד עצמו.

ישראלים, צעירים והאחים מייזלס

עוד בפסטיבל: הקרנת בכורה של תשעה סרטים תיעודיים ישראליים, בהם "אוגוסט" של אבי מוגרבי, שבו מציג הבמאי פורטרט של החודש השנוא עליו ביותר המשקף, לטעמו, את כל הרע והדוחה שבקיום הישראלי, ו"בתל רומיידה" – סרטה של רות ולק על שגרת חייהן של קומץ המשפחות היהודיות שמתגוררות בלב חברון הערבית. כדאי לשים לב גם לסרטים המכונסים תחת הכותרת "דוקאביב צעיר" (ראשון, 21.4, 11:00) – מסגרת תחרותית המוקדשת לסרטים תיעודיים שנוצרו על ידי תלמידי מגמות תקשורת וקולנוע מבתי ספר ברחבי הארץ.

אולם האירוע החשוב ביותר בפסטיבל השנה הוא, ללא ספק, הרטרוספקטיבה שתיערך במסגרתו לסרטיהם של האחים אלברט ודייויד מייזלס (שמת ב1987-), מבכירי הדוקומנטריסטים בעולם, ומחלוצי הזרם התיעודי שנודע בשם "הקולנוע הישיר", ודגל בהתבוננות נטולת התערבות ותכנון מראש במציאות המצטלמת. בין הסרטים שיוקרנו: "סוכן נוסע" מ-1969 (חמישי, 18.4, 16:00; שבת, 20.4, 10:00), העוקב אחר ארבעה סוכני מכירות של ספרי תנ"ך, תוך שהוא מנסח הערה על חברת הצריכה האמריקאית, ו-“Gimme Shelter” מ1970- (חמישי, 18.4, 23:30; שבת, 20.4, 23:30) – תיעוד הקונצרט שערכו ה"רולינג סטונס" באלטמונט, קליפורניה, שהסתיים בתקרית אלימה, וסימן לדעת רבים קיצה של תקופה.