משימה בלתי אפשרית
ב"הלוח" של סמירה מחמלבף, מתמודדת קבוצת מורים עם המציאות הקשה בעזרת לוחות
סרטה השני של סמירה מחמלבף, ילדת הפלא של הקולנוע האירני, הוא צעד ענק קדימה ביחס לסרטה הקודם, "התפוח". באקספרסיביות האגרסיבית שלו "הלוח" גם שונה מאוד מכל הדוגמאות של הפריחה האירנית שזכינו לראות בשנים האחרונות, שלעתים קרובות התאפיינו במבט עדין ומבודח. הרבה תעוזה יש לבת ה-20 הזאת, וגם הרבה כשרון.
רבים מהסרטים האירנים שהגיעו למערב, כמו "הבלון הלבן" ו"שק אורז", ובאופן מסוים גם "A Taste of Cherry", הם משלים על גיבור עקשן שלוקח על עצמו משימה פשוטה לכאורה ונאבק במהלך הסרט כולו להגשימה. חלק ניכר מחינם של הסרטים האלה נובע מכך שלרוב מדובר במשימה שנראית לנו כל כך בסיסית שאנחנו לא טורחים להתעקב עליה – קניית דג זהב לראש השנה, הבאת שק אורז הביתה – אלא שבעולמם של הגיבורים הן מסתברות כמעט בלתי אפשריות.
גם נקודת המוצא של "הלוח" היא משימה בסיסית ומובנת מאליה כביכול והקושי להגשים אותה מעניק לסרט גוון סוריאליסטי, לפחות בעיניים שמתקשות להאמין שזו מציאות. אבל הפעם המשימה נועדה לכשלון, והיא הופכת לחוויה הרבה יותר גדולה ומקיפה של מאבק של הישרדות בעולם אכזר. שלא כמו ב"התפוח" הבוסר, שגם הוא עסק בטיפול הכושל של הרשויות בנבערות, אין כאן פתרון קל לסיטואציה הקיומית של הגיבורים.
לוחות סמלים
קבוצת מורים יוצאת לחפש תלמידים בהרים שעל גבול אירן-עירק. כל רכושם בעולם הם לוחות כתה שחורים, שהם נושאים על גבם כמו צלבים. הם ילמדו בעבור פת לחם, אם מישהו רק ייתן להם הזדמנות. אבל מהר מאוד מסתבר שלאנשים באזור הקרבות יש דברים יותר דחופים מאשר ללמוד קרוא וכתוב. ומחמלבף, בת למשפחה של אמנים ואינטלקטואלים (אביה, הבמאי מוחסן מחמלבף, כתב את התסריט), אינה באה לעשות סרט בזכות ה'השכלה למרות הכל'. כי כשהם מותקפים על ידי מסוקי מלחמה, הלוחות מוסבים לכל מיני שימושים אחרים, מעשיים יותר – הסוואה מהאויב, אלונקה לסחיבת זקן חולה, מחיצה להפרדה בין חתן וכלה - הכל פרט לשימוש המקורי שלו נועדו. הלוחות השחורים והריקים מתוכן עדים למעגל שלם של חיים ומוות. זהו סמל לא פחות עז מהמונוליט השחור שייצג את אלוהים (כנראה) בפתיחת "2001 אודיסאה בחלל".
הרחק מעינם של השלטונות
"הלוח" מתמקד בשני מורים ריבואר וסעיד, שעוזבים את הקבוצה ונתקלים בקבוצות אחרות. ריבואר פוגש חבורת נערים שנושאים על גבם סחורות מוברחות בין עירק ואירן. ואילו סעיד מגלה בערפל קבוצה של פליטים קשישים, שמנסים לחצות את הגבול לכורדיסטן. הם רוצים לחזור הביתה לפני מותם. נלווית אליהם בתו של אחד הזקנים, שמתחתנת באדישות עם גברים שונים שמצטרפים אליהם לכברת דרך, ומתגרשת כשהם עוזבים, כולה מוקדשת להגנת בנה הצעיר.
אלה ואלה דוחים את הצעותיהם של המורים ללמד אותם, ובמוצאם את עצמם ניגפים בארץ שכוחת אל, לשניים לא נותר אלא להצטרף אליהם בדרכם המסוכנת. הסרט צולם בתנאים קשים מאוד וללא אישור השלטונות באיזור מרוחק בכורדיסטן. הפיזיות של ההפקה היא חלק מעוצמתו של "הלוח", שהוא לסירוגין ברוטאלי מאוד וגם פיוטי ומרגש.