חרובים

עד לפני כמה מאות שנים נחשב החרוב לאחד הממתיקים העיקריים שבהם השתמש העולם הישן. פרי "עץ השוקולד", כפי שכונה במצרים, שימש להאכלת צבאות מורעבים, וגם בפולקלור שלנו קשורות בו אגדות. חבל רק שאלו שהזכירו את טעמו לא ציינו את ערכו התזונתי הרב.

למה זה טוב? אבקה או קמח חרובים מיוצרים על ידי ייבוש, טחינה וקלייה של התרמילים. אבקת חרובים משמשת תחליף בריא לשוקולד או קקאו. אם קקאו מכיל 23 אחוזי שומן וחמישה אחוזי סוכר, החרוב מכיל רק שבעה אחוזי שומן ו- 45 אחוזי סוכר. כמו כן, אין בו ממריצים כמו קפאין ותיאוברומין שנמצאים בקקאו. החרוב טוב גם למניעת וריפוי של דיזנטריה, והסיבים שהוא מכיל עוזרים לעיכול ולהרחקת רעלים מהגוף. חרוב משמש כמזון הישרדות אידיאלי, כיוון שהוא שומר על טריות זמן רב, וניתן לצרוך אותו ללא הכנה קודמת.

מה יש בו? תרמילי החרוב מכילים 76 אחוז פחמימות ו - 4 אחוזי חלבון. למרות שהחרוב מתוק מאוד, הוא מכיל 60 אחוז פחות קלוריות משוקולד. החרוב מכיל 350 מ"ג סידן ל - 100 גרם (פי שלושה מחלב), 81 מ"ג זרחן ו - 800 מ"ג אשלגן ל - 100 גרם. הוא גם עשיר בוויטמין B ומינרלים כמו מגנזיום, ברזל, בריום ונחושת.

איך משתמשים בו? אבקת חרוב יכולה לשמש כתחליף בכל מתכון הדורש שוקולד או קקאו (אותה כמות של אבקת קקאו שווה בערכה ובמתיקותה לכמות זהה של אבקת חרוב. לגבי שוקולד, כל קובייה שווה לשלוש כפות אבקה). החרוב משמש גם תחליף סוכר בלחם, מאפינס ועוגות.

דרך נוספת ואהובה לצרוך חרובים היא כממרח. ממרח בריא יותר ממרח שוקולד ואינו נופל בטעמו. אבקת החרוב יכולה גם לשמש להסמכת רטבים, אך כאשר אתם קונים אבקה כזו, הקפידו שלא תהיה מועשרת בסוכר וקקאו.

מתוך מגזין 'מנטה'. הכותבת היא דיאטנית קלינית