נולד מחדש. העונה הגדולה של וואליד באדיר

כשאברהם גרנט חזר מהשתלמויות באיטליה בתחילת שנות ה-90, הוא הביא איתו שיטה חדשה: שיטת הלחץ המפורסמת על כל המגרש, שהובילה את מכבי תל אביב לשלוש אליפויות ושני גביעים בשנות התשעים (גם הדאבל של קשטן שייך לגרנט, בעיקר בגלל השלד המדהים שהשאיר ליורש).
הסוד של גרנט היה פשוט: קשר אחורי קשוח ויצירתי שיודע לתקל ולדחוף את הכדור במהירות שיא קדימה, גם אם הוא לא טכני וכובש שערים. נועם שוהם עשה את זה נפלא בקבוצה ובנה שושלת לתפארת במכבי תל אביב. השנים התקדמו והקשרים האחוריים, אלו שבדרך כלל כונו "הפועלים השחורים", החלו לייצר כדורגל מודרני, כדורגל טכני ששינה את המשחק של הקבוצות הבכירות באירופה. הנעת הכדור, הכוח העצום, המהירות הבלתי רגילה וכיבוש השערים, הוכיחו כי הקשר האחורי המודרני, הוא הכל חוץ מ"פועל שחור".
בישראל, כמו בכל דבר בכדורגל, לקח קצת זמן לשחקנים ולמאמנים להתרגל, אבל השנה פתאום התברר כי יש בליגת העל שחקן שעונה על כל הקריטריונים. יש לו חוזק פיזי בלתי רגיל, הוא כובש שערים אדירים בראש וברגל, הוא מתקל ויוצא להתקפות מתפרצות והכי חשוב - הוא לא נשבר. קבלו את ואליד באדיר, שחקן השנה 2002. ודרך אגב, זה שוב קרה אצל גרנט.

"קשר אחורי חייב להיות אגרסיבי, מהיר ובעיקר לאיים על השער. רק כך הקבוצה תפתח משחק מהיר ותכבוש שערים רבים". (מתוך האוטוביוגרפיה של אלכס פרגוסון)

המנג'ר של היונייטד יודע על מה הוא מדבר. רוי קין ופול סקולס הם שניים מהקשרים הטובים בעולם כיום. השערים של סקולס, בנוסף לנחישות והחדות של קין, הובילו את היונייטד להישגים מופלאים במהלך השנים האחרונות. אצל באדיר זה הלך קצת יותר קשה. כשריצ'ארד נילסן הגיע לארץ הקודש כדי לאמן את הנבחרת הוא אמר "שאין בישראל חלוץ, אולי חוץ מוואליד באדיר". כולם הרימו גבה, אבל באדיר פתח בחוד הנבחרת והיה מצוין. נילסן לא המשיך עם הניסוי ובאדיר חזר לשקוע באפרוריות, למרות היכולות שהקרחון מדנמרק ראה.

המקלחת הקרה

בעונת 00'-99' הגיע וואליד באדיר ל"קרייזי גאנג" מווימבלדון האנגלית. הוא הצטרף לקבוצה ששברה יותר רגליים מכל קבוצה אחרת בכדורגל האנגלי וזכה לשחק עם ויני ג'ונס האגדי. הוא גם זכה לקבלת הפנים המסורתית בדמות כליאתו במקלחת לאחר האימון הראשון והשארתו נעול בה לאורך שעה ארוכה. כשיצא החוצה הוא הביט בפנים המחייכות של כל שחקני הקבוצה וידע כי התקבל לחבורה. באדיר שיחק מצוין בתחילת העונה והחל לבטא את היכולות הפיזיות שלו גם בליגה הפיזית ביותר בעולם. בהמשך הוא נשכח מעט והחליט לחזור לישראל. בתום העונה באדיר חזר לירוקים של שחר מחיפה וקיבל חוזה שמן לשלוש עונות. חוזה שהעריך את הכישורים שלו.

הפקס, שוב הפקס

בחיפה העביר באדיר את שנתו הראשונה עם זכייה באליפות ואז הגיעה עונת 01-02. למשחק הגומלין במוקדמות ליגת האלופות מול האקה הפינית הוא עלה לשחק, למרות הרחקה שסחב עוד מהעונה הקודמת, וכל זאת בגלל שבמכבי חיפה לא ידעו לקרוא פקס באנגלית שהגיע מאופ"א. הקבוצה הורחקה מאירופה, לאוהדים היה ברור כי באדיר אשם והם החלו לחפש אותו. באדיר איבד את המקום בהרכב וכולם, כולל יענק'לה שחר, חיכו שהוא ילך. הוא הכביד על התקציב ונקרא לשיחות עם הנהלת המועדון כדי שימצא לעצמו קבוצה. באדיר לא נשבר והאמין ביכולות שלו. בראיונות סוף העונה הוא סיפר כי בכל יום שהוא חזר הביתה הוא בכה, אבל המשיך להאמין שהיכולות שלו יובילו אותו קדימה.

קם לתחייה

ופתאום, במהלך הסיבוב השני של ליגת העל, באדיר החל לפרוח. הוא שיחק במרץ רב, תיקל וחילץ כדורים. הוא עלה להתקפה ושיחק בתור חלוץ שלישי לצד יעקובו ורפי כהן ולא הפסיק לכבוש ולבשל שערים. הטכניקה הגבוהה, המהירות, הנחישות, ראיית המשחק והבנת השחקנים סביבו, יחד עם הרצון האדיר שלו, הפכו אותו לאחד מעמודי התווך של מכבי חיפה העונה. תשעה שערים וחמישה בישולים מציבים את באדיר בדרגה אחת מעל לכל הקשרים בישראל. אז נכון שפראליה יותר מבריק, רוסו יותר מצחיק ובנאדו יותר יציב לאורך כל העונה. אבל באדיר, שקם מהקבר בקריית אליעזר, כבש בסערה את ליגת העל ואת מקום הכבוד כקשר הטוב במדינה.

מה הלאה?

בישראל, כמו בישראל, החלו לאחרונה לזרוק שמות של קבוצות מאירופה שמעוניינות בקשר הישראלי. כמועמדת הוודאית הוזכרה ראיו ויאקאנו מספרד, שכבר כמעט החתימה את באדיר בגלגול הקודם שלו באירופה. אבל באדיר שומר על שקט תעשייתי. הוא יודע שמקום בהרכב של חיפה ושל הנבחרת הרבה יותר חשוב מהרפתקאה נוספת בחו"ל. הוא כבר הוכיח את הכישורים שלו בארץ ומה שנשאר כעת זה לבסס את המעמד ולהמשיך לעבוד קשה. העבודה הקשה, בסופו של דבר, היא זו שהביאה את באדיר למקום בו הוא נמצא היום.