העתיד שייך לחריגים המופלאים

הסרט הנפלא הזה לא מתכחש למקורותיו. הוא נולד מסידרת קומיקס והעלילה אמנם מגוחכת והגיבורים אכן דו-ממדיים. השלב הבא באבולוציה של המין האנושי תוהה מה לעשות עם השלב הקודם - אנחנו. אוסף שרירותי של מוטאנטים בעלי יכולות מפתיעות - התחדשות לא-מוגבלת של תאים, כוח מגנטי אדיר, עיניים היורות קרני לייזר, שלא להזכיר דברים בנליים כגון טלפתיה וטלקינזיס - חלוקים בשאלה איך להתגבר על השנאה של הרוב הדומם לחריגים המוכשרים. המחנה האחד ("הטובים"), בראשות פטריק סטיוארט (מסדרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים"), פרופסור קורא-מחשבות בכסא גלגלים, חושב שצריך לחנך את המוגבלים לאט, ובינתיים להיזהר; המחנה האחר, ("הרעים", אבל לא ממש) בפיקודו של איאן מק'קלן (אלים ומפלצות) הממגנט, מאמין שצריך להקנות להם את החריגות במכת אנרגיה אדירה. יש כאן בעיה: בניגוד ליהדות למשל (והסרט נפתח במחנה השמדה נאצי), המשותפת לכל בעליה, כל מוטאנט בסרט חריג בדרכו שלו (או שלה). אז מה מחזיק אותם יחד? כולם נרדפים. זה אולי לא עובד בחיים, אבל הסרט איננו דרמה ריאליסטית, אפילו לא במובן הוליוודי רחב ושקרי, כי אם משל פילוסופי, קטן, דחוס ורב עוצמה.

לא מחפשים סיפור בסימפוניה

כל דבר בסרט מכוון לחזור על הצליל האחד הזה: נגד הפחד מהזר, בעד סובלנות לאחר. ומכיוון שהבמאי בריאן סינגר שאחראי ל"החשוד המיידי", יודע לעבוד ולא היה לו צורך לדאוג לעלילה - לא מחפשים סיפור בסימפוניה - הוא התרכז בלרתק את העין. כל אתר מעוצב להפליא. תחרות איגרוף בעיירה נידחת, כביש בנוף מושלג, חדר הפיקוד של סטיוארט, כנס דיפלומטים באי של פסל החירות וכמובן פסל החירות עצמו, מבפנים ומבחוץ. הקרבות מסוגננים ומגוונים במידה והדמויות הקרטוניות מקבלות עומק של צבע והצללה מהשחקנים המצויינים: שני האנגלים הוותיקים סטיוארט ומק'קלן, אנה פאקווין הקנדית (גיבורת "הפסנתר" הצעירה) בתפקיד רוג ויו ג'קמן האוסטרלי המגלם את וולברין, בעל התאים המתחדשים והסכינים הנשלפות מידיו - זו לא מוטציה גנטית, אלא השתלה; ומי עשה את זה ? הוא יוצא לברר בסוף הסרט ואני מניח שנשמע עוד בהמשך.

טריוויה בצד

הצירוף של יופי ויזואלי, קצב מתקבל על הדעת ומשחק משכנע, לא משאיר הרבה זמן לחשוב על שאלות טריוויה לא פתורות: למה, למשל, פרופ' סטיוארט בכסא גלגלים (כמו פרופ' סטריינג'לאב), ואיך הוא מצליח לקום ברגע של התרגשות? למה לכולם יש שמות עם תוכן, כגון מגנטו, קיקלופ, סטורם (סערה), אבל לרופאה קוראים סתם ג'ין גריי? אולי יש סיבה למה מק'קלן, הילד מסצינת הפתיחה במחנה ההשמדה, עם מספר על היד הוא יהודי ואילו לסטיוארט קוראים "קסווייר" (מכאן ה-X), כמו לקודמו המהולל, פרנסיסקו חאווייר (באנגלית כותבים את זה עם X), ממייסדי המסדר הישועי. מצד אחד, עם נבחר וגיור על פי חרב; מהצד האחר, במיסיונריות איטית כולם יראו את האור.