אתיופיה: מלוסי ועד מלכת שבא

הכתבות הנוספות בסדרה עוסקות בקניה, טנזניה, זנזיבר ואוגנדה, דרום אפריקה ומפלי ויקטוריה ומדריך כללי לטיולים באפריקה.

האתיופי לבוש הגלימה, שהיתה פעם לבנה, התקרב אלי עם ידית של מגרש זבובים עשוי משיער זנבו של קוף, והודיע לי חגיגית שמושל המחוז בגונדאר מעוניין להיפגש עם נציג המשלחת הישראלית. שמחתי להתלוות אליו. יחד הגענו לבית ישן וקלוף טיח. רק לאחר הליכה ארוכה בחדרים הריקים הגענו אל בחור צעיר שישב על משהו שהיה אמור לייצג את כורסת המושל.

הוא קם לקראתי, סיפר שבזמנו למד במכון ליחסים בינלאומיים בתל-אביב, שאל מה נשמע בדיזנגוף והפגין חמימות רבה. בסוף, בנון-שלנטיות, הוא שאל אותי אם פקדנו כבר את מרחצאות מלכת שבא, והבהיר שאם לא, הוא יוכל לסדר לנו ביקור בהנחה משמעותית. שילמתי לו ברצון כמה בירי (המטבע המקומי) לכל ראש של סטודנט ישראלי, ובשמחה חזרתי לקבוצה ובישרתי להם על הביקור הצפוי.

לאחר נסיעה קצרה הגענו למעין בריכה פתוחה המזכירה את ברכת ממילא בירושלים, ולהפתעתנו לא היתה שם נפש חיה, שלא לדבר על כך שאת המים לא החליפו מאז שטבלה במקום מלכת שבא האורגינלית. זה מוכיח שפוליטקאים ששים תמיד, גם באתיופיה, לעשות קצת כסף מהצד.

כך או כך, אתיופיה הפכה ליעד זמין עבור כל ישראלי וחברת התעופה שלה אפילו טסה לישראל במחירים אטרקטיביים. התייר הישראלי עדיין לא גילה את המדינה המעניינת הזאת, המשתרעת על שטח של 1,127,000 קמ"ר ומאכלסת 55 מיליון תושבים, דוברי אמהרית ברובם.