שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    יש ענבים עם לב של אבן

    שני בקבוקים חדשים שהתגלגלו לפתחו של המדור היישר מהיקב שבקיבוץ צרעה שלחו את החתום מעלה לדפדף בסיפורו התנ"כי של שמשון הגיבור. ללמדכם שגם ליין שלנו יש היסטוריה שנטועה עמוק בפולקלור המקומי

    לאלה הנאחזים קנאה בכל פעם שסיפורי יין צרפתיים הולכים לאחור אל ימי הביניים או כאשר בעל יקב איטלקי נשבע באוזניהם שאת קשת שער הכרם שלו הקימו הרומאים – הנה מעט נחמה. בימים אלה פגש המדור שני בקבוקים חדשים מבית מדרשו של רוני ג'יימס, היינן של קיבוץ צרעה. אחד מהם נעשה מענבים שצמחו על גבעת החלוקים – וחלוקי אבן, זאת יש לדעת – הם אחד מסודות הדיאלוג הקסום שבין הענב לבין הטרואר שלו, קרקע גידולו ועיצוב אופיו. כי האבן, הסופגת חום במשך היום, משחררת אותו לאט לאט בשעות הלילה, אל הגפן שמעליו.
    ומכאן אל העבר, אל שמשון הגיבור התנ"כי, חובב הפלשתיות, אחרון השופטים, שהוא גם יליד צרעה. תרומתו הגדולה לטופוגרפיה של האזור רשומה על דפי ספר האגדות המקראיות: "צרעה ואשתאול – שני הרים גדולים, ועקרן שמשון וטחנן זה בזה", כך ההסבר הפנטסטי לריבוי האבנים. ועוד מסופר על שמשון "ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה". שורק, הוא שם זן משובח של גפנים בימי קדם, אשר ידוע כי צמחו שם סביב סביב על המדרונות. לרגלי ההר שעל ראשו ישבה צרעה המקראית, יושב היום קיבוץ צרעה ובו יקב צרעה.
    היין של כרם גבעת החלוקים הוא הסוביניון בלאן 2000 – ספיישל סלקשן, העשוי על טהרת הזן. יש לו צבע שמש נהדר והניחוחות שלו הם טנא מלא פרי: אשכולית אדומה ולימון צהוב, אגס בשל ואננס טרי. האף לא שבע מלחטט ולשאוף. על החך יש תחושה טובה של איזון, רעננות עטופה בתחרה של מתיקות. מחירו לצרכן 45 שקלים.
    אולם הגיבור שבין השניים הוא הקברנה סוביניון 1999 – ספיישל סלקשן, אשר טעימתו נעשתה בשמחה ובצער. שמחה על איכותו וצער מתוך ידיעה כי בעוד שנתיים שלוש הנער השרירי הזה היה הופך להיות בריון אמיתי, אם היינו מותירים אותו להתיישן היטב בבקבוקו. כך או כך, חוויה. אחרי 20 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי (חדשות וישנות) הוא כהה אפל ומעובה. ניחוחותיו דחוסים זה בזה, שנף העץ וגרגרי פרי יער שחורים, זר הקשור בחוטי תבלינים. טעמיו נותרים על החך רגע ארוך, משחררים נעימות ונכוחות חזקה. המחיר לצרכן 75 שקלים (קנייה טובה מאוד, למבקשים לאחסן ולשמור).
    ואם כבר שמשון, הילד מצרעה, ידעתם כי שם אמו, האשה שנשאה את הנפיל הזה בבטנה והתבקשה על ידי מלאך להתנזר מיין בעת הריונה, היה הצללפוני? כן, יין הוא לא רק שירה, הוא לפעמים גם טריוויה.

    בסופו של כל גביע אורבת הפריצות

    באימפריה הפרסית העתיקה, שתיית יין היתה מותרת לנשים רק אם עסקו בזנות. ובהיסטוריה של האימפריה הרומאית, היתה תקופה שנשים אשר הופתעו על ידי בעליהן שותות יין – דינן היה מוות. שורשי היחס הלא נעים יחסית כלפי שתיית נשים, מקורו באמונה העתיקה כי היין הוא אפרודיזיאק יעיל, ולכן בסופו של כל גביע – מתחילה הפריצות.
    דברים משתנים, ובכל זאת, סקר שנערך במקומותינו מראה כי עיקר העיסוק ביין, צריכה והתעניינות הוא גברי. על מנת לתרום במשהו לתיקונו של עולם, כך שמע המדור, החלו עורכים ובהצלחה ערבי טעימה מודרכת לנשים בלבד, בסניף רעננה של רשת "דרך היין". הטועמות מקבלות אפשרות לבחון יינות שונים, מזנים שונים, ייעוץ לגבי בחירת יינות, שמירת יינות והתאמה למנות אוכל.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים