מי יציל את ציורי הקיר?

לא קשה לדמיין מה היו האיטלקים עושים לו ציור התקרה בקפלה הסיסטינית בוותיקן היה מתחיל להתפורר כתוצאה מחדירת מי גשמים, או אם הטיח היה מתחיל ליפול מאחת מהתקרות המצויירות בארמונות פירנצה.
אמנם זו לא הקפלה הסיסטינית של מיכאלאנג'לו – אבל ציור התקרה המונומנטלי שצייר לפני יותר מחמישים שנה אמן ציורי הקיר ישראל בק על תקרת 'הישיבה הגדולה' במאה שערים בירושלים, הולך ומתפורר. נכון להיום, אין עדיין מי שיכול 'להרים' את התקציב הדרוש לשימורה - תקציב המגיע בערך לכ-250 אלף שקל. זאת בנוסף לסכום של כמיליון שקלים הנדרש לשיקומה של הישיבה כולה – המבנה הציבורי הגדול והמיוחד ביותר במאה שערים, שהוקם לפני כ-130 שנה ומזכיר בצורתו החיצונית ובעיצובו הפנימי את בתי הכנסת והישיבות הגדולות של מזרח אירופה, שנחרבו בתקופת השואה.
באחרונה נוצר שיתוף פעולה נדיר בין הנהלת הישיבה החרדית בלב מאה שערים ובין המועצה לשימור אתרים שליד החברה להגנת הטבע, במאמץ להציל את ציורי התקרה והקירות הנדירים שצייר יצחק בק ב-1950, ואשר בהם שיחזר והנציח את הציורים בבתי הכנסת בעיר העתיקה בירושלים (כולל תפארת ישראל ו'החורבה') שנפלו ונחרבו בידי הלגיון הירדני עם כיבוש הרובע היהודי במלחמת השחרור.

ציירי קירות: מקצוע יהודי נפוץ

מספר שי פרקש מ'תכלת – מרכז הישראלי לעיטורי קיר', הפועל בעניין מטעם המועצה, ועוסק בעצמו זה כשמונה שנים בפרוייקט מחקר היסטורי אמנותי בנושא עיטורי קירות בארץ ישראל: "מבנה הישיבה הוא המרשים ביותר בירושלים ובארץ בכלל מבחינת עיטורי הקיר וציורים יהודיים שנשתמרו עד כה – התקרה שמידותיה 20 על 10 מטרים, וחלקים ניכרים מהקירות, שגובהם ארבעה וחצי מטרים, מכוסים בציורי נוף מרהיבים של הערים הקדושות בארץ ישראל ואתרים קדושים בירושלים, סמלים של 12 שבטי ישראל, איורים לחגים ולמועדים וכן אלמנטים דקורטיביים רבים.
"כל זה, עבודה של אדם אחד – הצייר יצחק בק – שעבד לבדו במשך שנה בראש פיגום ענק, מעין מיכאלאנג'לו של העדה החרדית בירושלים. כואב הלב לראות את יצירת הענק המיוחדת הזו הולכת ומתפוררת".
אל העולם המופלא והנשכח (הזוכה בימים אלה לתחייה מחודשת) של ציורי הקיר בארץ ישראל, הגיע שי פרקש לפני כמה שנים במסגרת עבודתו במפעל המשפחתי למברשות וציוד לציירים שהקים אביו חיים פרקש (79) לפני כחמישים שנה כאשר עלה ארצה, כפליט שואה. אביו עוסק בתחום כבר מגיל 13, כאשר התחיל ללמוד את רזי המקצוע כשוליה אצל יצרן מברשות בכפר סיגט ברומניה.
מתברר שבאירופה של המאה ה-19 צייר קיר היה מקצוע יהודי נפוץ, ובמזרח אירופה פעלו מאות גילדות של ציירי קירות וצבעים יהודיים, שעבדו וציירו ארמונות ווילות של העשירים ועיטרו גם כנסיות רבות. עם ההגירה היהודית הגדולה לארה"ב במאה ה-19 הגיעו ציירי הקירות ותקרות יהודיים גם לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. כמה מהם התגלגלו ובאו לארץ ישראל בעליות הראשונות, והחלו לצייר תקרות וקירות בבתי עשירים, יהודים ומוסלמים.
אחד הציירים הידועים, שהמשיך ופעל שנים רבות, היה יצחק בק, שנולד ב-1896 בעיר העתיקה בירושלים – צאצא למשפחת בק, מחלוצי הדפוס היהודי באירופה ובארץ ישראל. בק נפטר ב-1976. במשך כל תקופת המנדט הבריטי עסק בק בציור ובחידוש של קירות בתים ושלטים, ובמיוחד התפרסם כצייר של בתי הכנסת בירושלים. מיד לאחר קום המדינה, ביצע בק את העבודה הגדולה ביותר שלו – ציורי הקיר והתקרה בישיבה הגדולה במאה שערים בירושלים.

אגודת 'אמני הסטנסיל'

אל שיגעון ציורי התקרות והקירות הגיע שי פרקש, לאחר שגילה במקרה שרידים של ציורי קיר במבנה הרוס בנווה צדק. הוא החל להתעניין בנושא, ואף נסע ללמוד את המקצוע המרתק בארה"ב.
התברר לו כי לאחר כחמישים שנה שבהם כמעט ונעלמה האמנות הזו מהעולם, היא שבה ומתעוררת לחיים ודווקא בארה"ב. הוקם איגוד בינלאומי של 'אמני הסטנסיל' (על שם הסטנסיל - שבלונה שבאמצעותה מציירים האמנים דוגמאות חוזרות על התקרות ועל הקירות - לעתים במסגרת דקורטיבית מסביב לציורים הנעשים ביד) שבהם חברים צאצאיהם של האמנים הוותיקים שנחלצו לשמר את האמנות המסורתית של אבותיהם.
מדי שנה נפגשים אמני הסטנסיל, הבאים מכל העולם, לכנס עולמי – ובו הם מחליפים ידע ביניהם ופועלים לקידום ולהפצת האמנות העתיקה. מתברר שארכיטקטים ובעלי בתים ברחבי העולם שבים ומגלים כיום את הקסם של ציורי קירות ותקרות, כולל בבתים פרטיים. גם בישראל, מספר פרקש, הביקוש הולך וגדל. במפעל המברשות וציוד הציור של אביו, הקים שי מחלקה מיוחדת למחקר ותיעוד וכן לשיווק שבלונות מגוונות המיובאות מכמה מפעלים גדולים בעולם העושים עסקים טובים עם הקאמבק של ציורי הקיר.
"תיעדתי עד היום עשרות רבות של בתים ממטולה בצפון ועד באר שבע בדרום של בתי יהודים, נוצרים ומוסלמים שבעליהם יכלו להרשות לעצמם, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, להזמין ציירים שיקשטו את בתיהם. רוב העבודה בארץ בוצעה בשיטה הסינית העתיקה של הסטנסילים, שהובאה לארץ על ידי כעשרה בעלי מלאכה יהודים (שנקראו 'מאלרים') שהגיעו ארצה בעליות הראשונות.

'מוזיאון היסטורי נדיר של עיטורים'

"את ארץ ישראל אפשר להגדיר כמוזיאון היסטורי נדיר של עיטורי קיר ותקרה – כי כאן התרכזו והתמזגו מסורת עתיקה בת מאות שנים של הסגנונות של האימפריה התורכית שנשמרה על ידי ציירים מוסלמים, עם הסגנונות והזרמים המודרניים שהובאו לכאן על ידי הציירים היהודיים שהגיעו לכאן", אומר פרקש.
לצוות החוקרים של האוניברסיטה העברית שהגיעו ל'ישיבה הגדולה', היתה חוויה מיוחדת של עבודה בלב המעוז החרדי של מאה שערים. מספרת החוקרת אריאלה אמר מהמרכז לאמנות יהודית באוניברסיטה: "בהתחלה הזדעזענו לשמוע מהנהלת הישיבה שהם מתכננים לשפץ את המקום ופשוט לצבוע בעצמם או אפילו לסייד מחדש את הקירות והתקרה המצויירים. הצלחנו לשכנע אותם שמדבור במונומנט ייחודי וחשוב של אמנות יהודית, והם נדבקו בהתלהבות שלנו. יש לעשות הכל כדי להציל את ציורי הקיר האלה".