חנה'לה אופה גדולה

לפני 29 שנה, בשנת 1973, הוציאה חנה שאולוב את ספר העוגות הראשון בישראל, והקדימה רק בחודש אחד את ספר הבישול הראשון של רות סירקיס. ציבור הנשים בארץ הגיב לשני הספרים בהתלהבות ושניהם הפכו בבת אחת לרבי מכר היסטריים, ספרי חובה בכל מטבח. אלא שבעוד רות סירקיס התמקדה בהוצאה לאור של ספרי בישול, עשתה חנה שאולוב תפנית, ובמקביל לעבודה על ספריה הבאים, לימדה אמנות בית ספר ברחובות. לפני 15 שנה היא הפכה בכלל לסוכנת נדל"ן.
קריירה בזיג זג היא האמנות של חנה שאולוב, בת ה-56, המוציאה בימים אלה לאור שני ספרי בישול חדשים – ה-14 וה-15 שלה – שניהם מרהיבים בניקיון העיצובי שלהם: "ספר המרקים שלי" הכולל 76 מתכוני מרקים, ו"ספר העוגות שלי", המציע 82 מתכונים לאפייה בבית (הוצאת "כנרת, זמורה ביתן, דביר").

איך בכלל הגעת בזמנו לרעיון של הוצאת ספר לאפיית עוגות?

"הייתי אז בת 25, אם לשתי בנות, השלישית נולדה אחר כך. ריח האפייה של חצר ילדותי ברחובות עמד באפי, ורציתי לקנות ספר לאפיית עוגות. נכנסתי לחנות, שאלתי, והתברר לי שלא קיים ספר כזה בשוק. החלטתי על המקום לכתוב ספר כזה ולהכניס לתוכו את כל המתכונים שהיו לי מהבית.
"התקשרתי להוצאת 'מסדה' כדי להציע להם את הרעיון, ובמקרה הגעתי לגברת פלאי, הגברת החזקה של המו"לות הישראלית. היא אמרה לי: 'תראי חנה, הנה אני עסוקה כרגע. בואי נדבר בעוד שבוע'. אמרתי לה: 'אני רק רוצה להגיש שיש לי ספר עוגות בשבילך'. התשובה שלה היתה קצרה ועניינית: 'מתי תביאי אותו אלי?' עניתי: 'בעוד שבוע'. וכך היה. כתבתי את הספר בשבוע אחד, יום ולילה. רק אחר כך הבנתי כמה הייתי חצופה ונועזת. הספר נמכר ב 500 אלף עותקים".

איך המשפחה שלך הגיבה?

"אבא שלי לא הבין. מה את בכלל עושה, הוא שאל אותי. מה זה יושבת וכותבת? למה את כותבת? את מי זה מעניין? לא היו עידוד והתלהבות כי הם לא הבינו מה אני עושה".

איך ההצלחה שינתה לך את החיים?

"לחלוטין לא שינתה. אני מאוד צנועה בקטע הזה. היה לי נעים להרגיש ניצחון. אחר כך באה דרישה לעוד ספרים, והוצאתי את 'ספר הסלטים', את 'תענוג לבשל', ספר בישול לילדים ועוד".

מהו תהליך העבודה? איך כותבים ספר בישול?

"קודם כל אני כותבת את המתכונים. אני יכולה לנסוע במכונית ופתאום לחשוב על פיטאיה, שזה ירק בן שנתיים בשוק, בצבע סגול עמוק עם גרעינים שחורים. רק כשהחלטתי לבשל אותו עם בירה, הפכתי אותו למרק. עד אותו רגע לא ידעתי שהפיטאיה יהיה מרק וגם הפיטאיה לא ידע שהוא הולך להיות מרק. אני רושמת את הרעיונות על איזו פיסת נייר שאני מוצאת בסביבה. אחר כך אני יושבת וכותבת את המתכון ואז נכנסת למטבח ומנסה אותו.
"אחר כך באים הצבעים, הסטיילניג, הקומפוזיציה והגרפיקה. יורדים לפרטים עד גודל האות וסוג האות. אני רוצה שהספרים יהיו קצרים, קולעים, בהירים, עליזים ומוארים. אסור ששום פרט בספר יכביר עליו".

את מתעסקת הרבה באוכל, אבל אם לשפוט על פי הגזרה שלך, את לא מרבה לאכול.

"אני אף פעם לא ממש אוכלת. אני טועמת מהכל, ולא עובר יום בלי כפית גלידה או חתיכה קטנה של עוגה. אני אוהבת דברים טובים, אבל במינון נכון. חייבים לשמור על שפיות: אני סופרת קלוריות והולכת לחדר כושר לפחות פעמיים שלוש בשבוע, וגם עולה ויורדת במדרגות בעסקי הנדל"ן כי ברוב הבתים בתל אביב אין מעלית. חוץ מזה, אלה הרגלי האכילה שלי. אין אף סוג של מזון שאני לא אוהבת או לא אוכלת: בשר, דגים, פירות, ירקות. אני שותה לפחות 10 כוסות מים ביום.
"אני אוכלת הכל, אבל מעט. אין לי בבית צלחות ענקיות לאוכל. הכל אצלי מוגש הצלחות בינוניות. אם אני רק רואה צלחת גדולה, נהיה לי לא טוב".

את גם מבשלת בבית?

"בטח, אבל כיום רק בסופי שבוע. אני מאוד אוהבת לאכול בחוץ. כל מסעדה נותנת יותר ממה שיש לי בבית. בסופי שבוע אני מבשלת כי הבנות שלי באות, חברים באים, בערך 10-12 איש סביב השולחן, כמו ליל הסדר".

איך את משלבת בין שני העיסוקים השונים כל כך, כתיבת ספרי בישול ועסקי נדל"ן?

"בשניהם מבשלים. בנדל"ן פשוט מבשלים עיסקאות. כל הביטויים לקוחים מהמטבח. נכס נדל"ן טוב נחשב 'סחורה טובה', ויש תהליך של 'בישול עיסקה' שהוא תהליך ארוך המתנהל על 'אש קטנה'. נדל"ן הוא תחום יפה ואכזרי. מקצוע שוחק שמצריך לחי עבה כי אתה חוטף כל היום סטירות לחי, ויש עם זה המון תיסכולים. אחרי יום נדל"ני קשה ועמוס, אני באה הביתה והתרפיה שלי זו הכתיבה והלישה של הבצק. זה הכיף."

השם חנה שאולוב עוזר לך בנדל"ן?

"מאוד. כשאני מרימה טלפון ואומרת: 'שלום, אני חנה שאולוב', תמיד שואלים אותי: 'את חנה שאולוב מהעוגות?' זה מאוד נקלט. האנשים באמת נותנים לי קרדיט".

מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?

"אני לא יודעת אם אני רוצה להוציא עוד ספרים. בואי נגיד שאני הולכת להוציא עוד שני ספרים, אבל לא יודעת על מה הם יהיו. ובנדל"ן אני רוצה להצליח בגדול. להקים משרד לתפארת".

כשאת רואה ספר בישול יפה שמישהו אחר הוציא, את מקנאה?

"אני לא מקנאה. אני אפילו מפרגנת. אני קונה את הספרים ולפעמים מצלצלת להגיד מילה טובה. הספר של אלינוער רבין על הפירות, למשל – צילצלתי אליה והתפעלתי. אני חושבת שהספרים שיצאו בזמן האחרון הם מעניינים ויפים".