קדימה, תעשה לי את היומית

עשרות זאטוטים מרוחים על שמשת הקולנוע. הם בוהים במבט מזוגג בפוסטר וממלמלים כמי שמצויים בעיצומו של תיקון חצות או טראנס בודהיסטי עמוק: "פוקימון, פוקימון."

יום ששי בבוקר, 11:30. מה יכול להיות טוב יותר בימים קשים כאלה מיומית טובה, ועוד עם קלינט. אלא ששיירת הילדודס הזו מטרידה אותי. יכול להיות שהם בדרך לאותו סרט? פעם, לפני היות הרב- קולנועים למיניהם, יכולת לדעת אם בא לך לבלות את השעתיים הקרובות עם העומדים לידך בתור. עכשיו צריך לנחש אם הם ואתה באמת הולכים לאותו סרט. אלא שטקס הפוקימון מבהיר לי ללא צל של ספק לאן הם הולכים. אוף... ולחשוב שיום אחד אני אצטרך לבלות עם הילדים שלי בדברים האלה..

ההיפך מקופולה

"ספייס קאובויס", והכוונה לחלל ולא לתבלינים - כמו ספייס גירלס למשל, עוד משהו טוב לילדים - הוא סרטו הפחות מוצלח של קלינט איסטווד בשנים האחרונות. מה שאומר שנכונו לכם 130 דקות תמימות של הנאה צרופה. כי אתם יודעים, בחיים – הכל יחסי וסרט פחות טוב של קלינט הוא עדיין ההצגה הכי טובה בעיר, והרבה יותר מזה.

אני חייב להתוודות ולגלות שבשנים האחרונות הצלחתי לוותר על אחרוני המאחזים שלי.

ראיתי יצירות מופת שנלקחו היישר ממכונות הוידאומט, וגרוע מכך, פסחתי על סרטיהם החדשים של אחרוני הבמאים הנערצים עליי, שמאז ומעולם הקפדתי שלא להחמיץ אף סרט חדש שלהם. כך קרה שכבר יצא לי לפספס סרטים חדשים של וודי אלן, סקורסזה, שלא לדבר על קופולה.

קלינט איסטווד הוא המקרה ההפוך.

אם בנעוריי עוד השתייכתי לכת עכברי הסינמטק, אלה שחושבים שברגמן ואנטוניוני הם אומנות ואילו קלינט יכול להיות מקסימום יומית משובחת, הרי שכיום אני מוצא את עצמי נרדם שוב ושוב מול "הלילה" של אנטוניוני ב"הצגה שנייה" בכבלים, אבל רץ ראשון לראות כל סרט חדש של איסטווד. ועדיף כמובן ביומית, כי כשאתה גדל אתה מבין שאין שעה טובה יותר מ-5 אחר הצהריים, חוץ מאשר אולי 11 בבוקר, לסרט טוב. אז כן, כל מי שראה את "בירד" או את "בלתי נסלח", יחשוב, ובצדק, שזה סרט פחות טוב. אבל מה בדיוק זה אומר. פחות טוב ממה ? מיצירות מופת חד-פעמיות?! ובידור טוב בימים של אינתיפאדת אל-אקצה זה כלב?

זהירות, בני 70 עירומים על הסט

אוך קלינט, איזה ענק אתה…

איך הצלחת לחשוב על הרעיון של לקבץ יחדיו את טומי לי גו'נס (והוא עוד הכי קופתי), דונאלד סאתרלנד (מתי ראיתם אותו לאחרונה בסרט שווה) וג'יימס גארנר (כן ילדים יש שחקן כזה). ולהחליט שארבעתכם, לא פחות ולא יותר, אסטרונאוטים בגיל שבו לכל היותר מפרסמים יחד עם יפה ירקוני את "בית אחוזת ראשונים" לגיל הזהב?!

ולהתפשט ? ושזה יראה טוב ?! תתבייש !!

בגיל 70 מצליח איסטווד, קלינט בשבילנו, לגרום לנו בעת ובעונה אחת לחשוב שאפשר וצריך , אם רק אפשר, להזדקן בכבוד, ולהמשיך לקנא בו על איך שהוא נראה. רק פול ניומן כמדומני יודע לעשות את זה כמוהו. ועדיין אתה יוצא מהקולנוע, ומנסה לכווץ את עיניך, לשחרר חיוך דקיק ולמלמל בסמטה כשאף אחד לא רואה "Go ahead, make my day!". כאילו לא עברו כמעט שלושים שנה מ"הארי המזוהם" ואפילו שלא זה מה שראית הרגע.

אחרוני הקשוחים

ארבעת טייסי הניסוי מן העבר, שמגלמים איסטווד וחבורתו, מוחזרים ל"מבצעי" לכבוד התחרפנותו של לווין תקשורת סובייטי שמסתבר שרק קלינט יכול לתקן. והוא, ג'נטלמן שכמוהו, מתעקש לעשות זאת בעצמו וגם לקחת אתו לחלל את כל החבר'ה שלו מפעם שפספסו את תכנית החלל בגלל עודף הורמונים זכריים ושימפנזה אחת קטנה.

למרות שכבר ראינו סרטים כאלו, וגם שקלינט כבר שיחק פעם טייס ואפילו הספיק לככב בסרט שלם ליד אורנג-אוטנג ("צרות בצרורות"), ולא רק ללחוץ יד לשימפנזה קטנה, הרי שאף בדיחה שחוקה על גיל הזהב ואף ג'סטה גברית קטנה, אינן מצליחות שלא להצחיק ולרגש ולנפח לנו את החזה לכל אורך הסרט. לפחות לי. תוסיפו לזה את השליטה ההולכת וגוברת של גדול אחרוני הקשוחים בנפתולי הרומנטיקה ומשפט כמו "מותק, רוצה בננה" שמשחרר סאתרלנד כבר מחוץ לפריים, ותקבלו, שוב, סרט נפלא של קלינט איסטווד.