כנרת אחרת

חושות משודרגות במושב רמות

המקום הראשון להתחיל בו טיול סביב לכנרת צריך להיות דווקא למעלה, במושב רמות שבדרום הרמה. רמות הוא מקום נפלא להשקיף ממנו על הכנרת. גם בחודש יולי הלוהט מנשבות בו בריזות קלילות, ובקצה המושב נמצאת פינת חמד ששווה לגלות – 'אמא אדמה' שמה.

'אמא אדמה' הוא מקום שאותו ניתן להגדיר כ'מתחם לינה'. הוא נמצא בתוך חורשת אקליפטוסים מבודדת, אליה צריך לנסוע בדרך עפר טרשית ומתפתלת. בחורשה פזורים עשרה אוהלי ענק עשויים מעץ וברזנט, המרוחקים זה מזה באופן המבטיח פרטיות מוחלטת. אוהלים אלה, למרות טיבם הזרוק, מאובזרים היטב בכל הנוחות שהיאפי הממוצע יכול לבקש: מרבצים ופינות ישיבה נוחות, שירותים מאובזרים כמו בבית מלון ונרות וקטורת הפזורים בכל מקום. במילים אחרות: מדובר בחושות שעברו שדרוג רציני.

אל המקום הגענו בשעות אחר הצהריים המאוחרות של יום שישי, ברגע הכי מתאים לצפות מלמעלה על הנוף המרהיב של הכנרת לאור השקיעה. חן שפיר, המנהל הצעיר והחייכני של המקום, קיבל את פנינו באוהל המרכזי, הכין לנו תה צמחים טעים וחם ועזב אותנו לנפשנו לבהות בשקט בשקיעה. תוך שניות הרגשתי איך השלווה מחלחלת לתוכי. האור הלך וירד ואת השקט המוחלט הפריעו מדי פעם רק ציוצי הציפורים ויללות הצבועים. 'הגענו לסיני', לחשתי לבן זוגי.

רק כשהחשיך לגמרי התפנינו להתבונן מסביב ומהר מאוד התברר לנו שהאווירה ב'אמא אדמה' נגזרת לא מעט מהאישיות הקסומה, הלבבית והחמה של האנשים המפעילים אותה. אין שם למשל, חשמל, אבל המנהלים דאגו לזרוע בשטח מאות נרות ומקלות קטורת, שמעניקים למתחם אווירה חמימה ואינטימית.

'המקום הזה היה אמור להיות בכלל משתלה', אומרת איריס אזולאי, שהקימה את האתר עם גדי בעלה. 'נטענו כאן עשרה דונם של אקליפטוסים כדי שיהיה צל לגידולים, אבל בעקבות כל מיני עניינים החלטנו לוותר על החלומות האגרונומיים ולהפוך את המקום לכפר נופש בסגנון שונה'.

לסגנון השונה הזה אחראי חן שפיר, צעיר שהגיע לכאן לפני שנה, לאחר שהייה ממושכת בהודו. חן חיפש מקום להתאוורר בו בסוף שבוע, הגיע לכאן, התאהב באווירה ונשאר.

לחן, מתגלה לנו מהר מאוד, יש יכולת להפשיר גם את המבקרים הנוקשים ביותר ולגרום להם להרגיש בבית. 'אף אחד לא נכנס לכאן בלי לתת לי 'כיף'", הוא מודיע בחגיגיות לקבוצה של ילדים שלא כל כך יודעת איך לאכול את המקום הלא שגרתי הזה. הילדים מהססים לרגע, אבל אחרי כמה דקות הם כבר מגוללים עם חן על המרבצים ובונים ביחד אוהל מאולתר משמיכות.

לקראת שמונה בערב מתחילים להתקבץ באוהל המרכזי כל האורחים לאורחת הערב, אותה מכינה איריס. בניגוד לאופיו הנינוח של האוהל, האוכל מוקפד מאוד וכולל מרק עגבניות ומרק בצל, לחם שנאפה במקום, מבחר סלטים ובשר צלוי או בקדירה. עם האוכל מגיע יין משובח של יקבי תשבי, והכל מוגש בכלים יפים ומהודרים.

האווירה החמה משפיעה על כולם, ועד מהרה מתמזגות הקבוצות. כולם מתחברים עם כולם. אנחנו מוצאים את עצמנו משוחחים עם זרים גמורים כאילו הכרנו אותם מאז ומעולם, ורק לפנות בוקר, עם כמויות רציניות של אלכוהול בדמנו, אנחנו פורשים סוף סוף לישון.

בג'יפ בין הטרשים ו'באמבטיה' בין הגלים

קרני השמש החודרות דרך יריעות האוהל מעירות אותנו מוקדם. אנחנו בוחרים לוותר על ארוחת הבוקר המפנקת, הכוללת מגוון גדול של גבינות, סלטים ומאפי בוקר, ומעדיפים להמשיך לרבוץ בשקט ולספוג בשלווה את ריחות הבוקר הקסום. כמו בסיני, הזמן מאבד משמעות. הזמן טס ולפתע כבר צהריים. כל כך התמסרנו לשלווה ולרוגע, שלא שמנו לב לשעה המאוחרת. התעשתנו רק כשחן בא להזכיר לנו שהג'יפ שהזמנו לטיול קצר ברמת הגולן כבר ממתין.

ליד הג'יפ מחכה הנהג מדריך, שי רומנו, שאחרי מספר דקות מתגלה כאינציקלופדיה מהלכת או יותר נכון נוסעת, בכל מה שקשור לרמת הגולן ולאזור הכנרת.

מלווים בניחוח עז של פריחת הדרים מכיוון הפרדסים, אנחנו גולשים במדרון של נחל כנף, חוצים מטעים של מנגו וחורשות אלונים ומטפסים לעבר בית הכנסת העתיק של מושב כנף, שם נמצאת נקודת תצפית נוחה על הכנרת. תוך כדי, אנחנו שומעים משי אין ספור סיפורים מרתקים על תולדות המקום, על הצמחים והחיות שגדלים כאן ועל אורח החיים של התושבים.

הדרך למטה טרשית ותלולה, ואנחנו מברכים על כך שהחלטנו להשאיר את הג'יפ הפרטי בחנייה של 'אמא אדמה', מה שמאפשר לנו לשים לב לכל פרט בדרך, במקום לאתגר את עצמנו בנהיגה מסובכת. השקט, הריחות והרוחות הקלילות (שימו לב: מדובר בסוף יוני!) צובטים את הלב בתחושה משכרת של חופש, שיצורים אורבניים כמונו, הרגילים כל כך לכבישים, לרעש ולבניינים של עיר, שכחו מהו.

מבית הכנסת העתיק אנחנו יורדים דרך נחל שפמנון אל כביש סובב כנרת, דרכו אנחנו נכנסים לבקעת הבטיחה ומשם אל שפך נחל המג'רסה, המתחבר אל הכנרת עצמה. על קו המים מחכה לנו סירת זודיאק – מעין גיגית גומי עגולה וגדולה עם מנוע, שבעזרתה נצאה להפלגונת קצרה במי האגם.

"אתם יודעים, יש לי עוד כלים שבהם אתם יכולים לשוט", אומר אחראי החוף, שמשכיר לנו את הגיגית ומצביע על מגוון רחב של קיאקים, אופנועי ים ובננות העוגנים דומם על החוף, אבל אנחנו מעדיפים את האמבטיה הממונעת שבחרנו, מפני שאיתה אפשר לשוט בלי להתאמץ.

למזלנו אלו הימים האחרונים של חודש יוני ועונת הרחצה עוד לא התחילה. חופי הכנרת שוממים, ומלבדנו לא נצפית אף סירה על המים. נהג הזודיאק שולף מהצידנית יין לבן, ואחרי מספר לגימות אני מפסיקה להקשיב להסברים שברקע, מתכרבלת בגיגית השטה, נותנת לשמש ללטף אותי ומתמכרת לכחול של המים והשמים.

שמנים ארומטיים בשדה ופיקניק בשום מקום

ההפלגה אורכת כארבעים דקות. בסופה ממתין לנו הג'יפ לקחת אותנו לכר דשא, במרחק כמה דקות נסיעה מהאגם, שם אנחנו צפויים לעבור חוויה לא שגרתית: עיסוי שמנים ארומטיים באוהל שהקים גילי שרון, שיחד עם קבוצת מטפלים מעניק במקום מגוון טיפולים הכוללים מסאז' שבדי ותאילנדי, רפלקסולוגיה שיאצו ועוד.

שנינו סובלים מהתמכרות אמיתית למסאז'ים ואנחנו מקפידים לטפח אותה באופן קבוע. אבל גם לנו, הרגילים בכך, היה העיסוי שקיבלנו מגילי חוויה מדהימה, לא רק בגלל הטיפול העדין שכלל שילוב של מספר טכניקות, אלא גם ובעיקר בגלל שהוא ניתן בשדה פתוח, בתוך שקט מוחלט, כשהוא מעורב בריחות השמנים.

כשמסתיים הטיפול אנחנו מורעבים ומוכנים להסתפק בפיתה עם חומוס. אבל לחן, שגילה לנו את המקום, יש עבורנו תוכניות אחרות. מסתבר שב'אמא אדמה' עורכים עבור מי שמזמין זאת מראש פיקניקים באמצע שום מקום.

כשאנחנו מתקרבים לשולחנות הנמוכים שהובאו לשטח, אנחנו מגלים שהם עמוסים כל טוב: כמה סוגים של סלט חצילים, חומוס וטחינה תוצרת בית, סלט עשבים עם עגבניות ופיתות טריות וחמות, סוגים שונים של רטבים לבשר ועל המנגל כבר נצלות לאיטן, טבעות פילה בקר וקציצות קבב ביתיות המוגשות עם יינות משובחים. השולחן ערוך בטוב טעם, כולל צלחות מעוצבות, מפיות בר וסידורים קטנים של פרחי בר. סכ"ום וכלי אוכל מפלסטיק – הס מלהזכיר.

"איך ארגנתם את כל זה?" אני שואלת, וחן משיב: "גם אוכל גורמה אפשר לעשות בשטח. בשביל להיות בטבע לא חייבים להיות חורנים".

טיול בין הצלילים ונשנושי תמרים

אחרי מנוחה קצרה אנחנו נפרדים מהאנשים שליוו אותנו עד כה וממהרים לקצה השני של הכנרת, לחוות ביתניה שמעל קבוצת כנרת, שם עושה אורי העגלון טיולי מרכבה בעמק הירדן.

שוב אנחנו מגיעים לשעת השקיעה, ולאחר היכרות קצרה עם הסוס אריק שמושך את המרכבה, הכלבה שרי שתלווה אותנו ואורי שנוהג, אנחנו מטפסים למרכבה.

המסלול שאורי לוקח אותנו בו עובר בדרכי עפר נפתלות לאורך האפיק הדרומי של הירדן. הטיול במרכבה נמשך כשעה, כשאריק הסוס מגלה בקיאות רבה בדרך ולא נזקק ליד מכוונת. הוא יודע מתי הוא יכול לדהור ומתי עליו להאיט את הקצב. נדמה שהדבר היחידי שמפריע לו הוא שרי הכלבה, שלא מפסיקה להיכנס לו בין הרגליים.

תוך כדי הנסיעה אנחנו מגלים כמה עובדות מעניינות על אורי: מדובר בתערובת מוזרה של ילד איש, שחי כמו בוקר אמיתי בחווה חקלאית בוואדי פיג'ס, הנמצא מערבית לקיבוץ דגניה ב'. הוא גם חסיד גדול של זמר עברי, ולכן הוא מצייד את הנוסעים בשירון הגדוש מילים של שירים שנכתבו על האזור, ואנחנו מתבקשים להתאים את השירים למראות ולמקומות שנעבור בדרך.

הנה אנחנו עוברים ליד 'חורשת האקליפטוס' של נעמי שמר ונוסעים 'במשעולים בין דגניה לכנרת', שעליהם כתב יעקב אורלנד את השיר ששרה אסתר עופרים. "נו, ואיזה שיר מתאים לנקודה הזאת?" הוא שואל כשאנחנו משקיפים על החיבור בין הרי גלעד להרי גולן, ומיד עונה במקומנו: "שם הרי גולן". אנחנו מיד פותחים את השירון בעמוד הנכון ומתחילים לזמזם.

כשאנחנו נפרדים מאורי היום כבר כמעט נגמר, אבל אני מסרבת לוותר על ביקור בחנות התמרים 'תמר בכפר' שבמושבה כנרת. החלל שבו נמצאת החנות שימש לפני עשורים רבים כבור תחמיץ של חלוצי העלייה השנייה, אבל בשנים האחרונות שופץ והוסב לחנות גדולה ומרשימה, המשקיפה על מטעי התמרים של משפחת שניידמן, שגם מפעילה את המקום.

החנות מתמחה בכל מה שקשור, ישירות או בעקיפין, בגידול התמרים, האופייני לאזור. אפשר למצוא בחנות, מלבד כל זן אפשרי של תמר, חטיפי תמרים עם שוקולד, סוגים שונים של עוגות תמרים, אריזות שי של תמרים ממולאים ועוד.

כן אפשר לקנות שם יינות, שמן זית, מרקחות ביתיות, תבלינים חליטות תה, ממרחים ורטבים שכולם מיוצרים על ידי תושבי האזור.

המבקרים (וגם אנחנו) מוזמנים לטעום ולהריח ככל העולה על רוחם. היות שתמרים הם מהפירות האהובים עלי, אני אוכלת מהם והרבה, אבל נשבעת לכם: בטעם כזה עוד לא נתקלתי, כדי לשמר את מתיקות הטיול הצטיידנו בקילוגרם תמרים ונשנשנו אותם כל הדרך הביתה. כשנהגנו דרומה הרהרתי לרגע שוב בסיני. רק בקושי הצלחתי להיזכר איך מגיעים לשם ולמה.