גלגלו לי פרגית

כמו דמותו העגלגלה של ווימפי, שעקבה כמהופנטת אחר ניחוחות הקציצה בסרטים המצויירים, כך בדיוק חברי, הפרקליט המורעב, הלך בעקבות זכרונות הריחות ההם מאיסטנבול, ואני צעדתי בעקבותיו, ועוד פרגית דילגה בעקבותינו, וכולנו נשאנו חוטמינו אל-על, מתחקים אחר הפרגית האמיתית, זו שמסתובבת על שיפוד ענק, עד שתמצא מנוחה נכונה בצלחתה, בפיתתה, בלאפתה – בקרבנו.

שווארמות יש אצלנו בשפע. מיעוטן טעימות מאוד, רובן מחסני שאריות לבשרים לא הכי משובחים. משום מה, הנפוצות יותר הן שווארמות הכבש וההודו, ודווקא שווארמת העוף – האופציה הבשרית הבריאה יותר והטבעית בישראל – נדירה. כך מתפטם הגעגוע לאותה מנה עופית, בהירה, נעימה, שאהבנו לאכול בטורקיה, בעיקר בכיכר טאקסין שבלב איסטנבול, באחת השווארמיות הפועלות שם שכם-אל-שכם, ללא הפסקה. כה ללא הפסקה, עד שהפרקליט המורעב נהג לעבור במקום באמצע הלילה, נניח בתום ביקור נימוסין בקזינו של מלון מפואר, וללקט לעצמו לפני השינה קצת שווארמה (שבטורקית נקראת דונר קבב). נכון שהלאפות הטורקיות קטנות יותר מהעיראקיות, ועדיין, לאכול חמש כאלה בארבע בבוקר, זה מאוד יפה מצדו. "השווארמה שלנו", מסעדה-מזללה בת שני סניפים, בבת ים ובתל אביב, נראית כאילו נעקרה מטורקיה ונשתלה כאן. וזה לזכותה. בשולחה התל אביבית, אליה הוליכו אותנו הריחות והזכרונות, הכל אמר טורקיה: המאכלים, האנשים, השפה – אפילו הערוץ בטלוויזיה. המטבח מפיק שלל מנות, שיפודים (כקבב אדנה המסורתי) ותבשילים, אך לב העניין הוא לטעמי גריל השווארמות ותנור המאפים. משלושת סוגי מה (בואו מוקדם, אחרת לא יישאר), התנפלנו כמובן על הפרגית. הלאפה שלה (20 שקל) הייתה בהירה ועדינה, כמו שרק טורקים עושים, דלפק הסלטים החופשיים היה אסטטי, יצירתי ואיכותי ממה שאנחנו מורגלים בו, והבשר עצמו טעים – עסיסי יחסית לעוף, טרי, מתובל נכון – אבל לא כמו בטאקסין. זה לא רק ששם הוא בלונדיני וכאן הוא אדמוני. איכשהו במולדת הטורקית יודעים לעשות משווארמת עוף משהו ממש מיוחד.

ואם הדונר קבב טוב, הלחמג'ון (7 שקל) מצויין. מאזור התנור שלפנו את המאכל שטורקים שמעונינים לפתות תיירים קוראים לו "טורקיש פיצה" – מאפה בצק דק ובשר טחון בטעמים משכנעים. אחריו, שקלנו לנסות מאפה סירה עם ביצה, אך אפילו הפרקליט המורכב אותת שהוא הובס, ובלשונו, "אתם רוצים? בבקשה. אני לא". אז או שהוא בנסיגה, או שבכל זאת אנחנו עדיין קצת רחוקים מטורקיה.

"השווארמה שלנו" נחלת בנימין 77 ת"א, בלפור 94 בת ים