מסע מחוף לחוף, הגירסה הישראלית

בארץ הניגודים

מהלך הפתיחה בשמורת זיקים. נכנסים בכביש הגישה לתחנת הכוח וקצת אחרי גשר פסי הרכבת (נ.צ. 1, ר' בסוף הכתבה) ממשיכים מערבה לתוך החולות. שפת הים רחבה והחולות תמימים למראה ומכוסים שרידי כרמים, בוסתנים ומשוכות צבר, מה שקרוי בערבית 'מאווסי', כלומר חקלאות אקוויפר החוף.

המסלול יורד לחוף, מקיף ממערב את קיבוץ זיקים ועולה על הדיונות שמדרום לאגם שקמה. המאגר מלא מים ונחשב לאחד הנופים המיוחדים בארצנו. מקווה ענק מוקף חולות עמוקים וזהובים, מושך אליו להקות ברווזים, אנפות, טובלנים דקי רגליים וחסידות שעצרו בדרך לאירופה.

בקצה המערבי-דרומי מחכה מערת קולומבריום (2) לסקרנים תאבי המחילות. זה זמן הדיונות שמכסות את אגפו של האגם מדרום. הקפידו להוציא אוויר מהגלגלים והיכנסו לחציית שמורת נתיב העשרה ממערב למזרח. צמות החול המוארכות חוצצות בין רצועת עזה לקיבוצים ומהוות אתגר נהיגה של ממש. מי שרוצה לעבור בשלום חייב להוכיח מיומנות נהיגה גבוהה תוך הקפדה על נתיב התקדמות שמנצל את קווי הגובה הגליים. בכלל, כל הקטע סוריאליסטי משהו: מדרום בולטים בנייני קומות צפופים של עזה ובית להיה ומצפון קיבוצים אדומי רעפים נבלעים בפרברי אשקלון, שמסתתרת תחת עשן תחנת הכוח כמו יפהפיה ביישנית. בתווך שטח פראי של חולות טובעניים, עדרי צבאים וציפורי מים. אוסף ניגודים ארץ-ישראלי טיפוסי.

לאחר שלושה ק"מ נשפכים הישר לערוץ נחל שקמה. היכנסו לערוץ (3) ותגלו נתיב חוייתי חוצה צמחייה צפופה של קנה ואשל, שמפגינים עליונות לא מבוטלת על הצבע המטאלי של רכבכם המהודר. לא תצאו מזה בלי שריטות. מה לעשות, הרפתקנות מודרנית אינה יתרון כשנכנסים לשוק המשומשות. ערוץ הנחל עובר מתחת לכביש, ואני ממליץ להמשיך עד תחנת הרכבת הישנה מול קיבוץ יד-מרדכי (4). אסופת מבני אבן מכוסים שיחי בוגנביליה לאורך פסי הרכבת המנדטורית מריחים מגעגועים לאירופה ומחייבים עצירה לכוס תה וביסקוויט בריטי מיובש. במקום גם מצבת קבר אחים לזכר פועלים מצרים שניספו במלחמת העולם הראשונה בעבודות התחזוקה של המסילה.

גבעות כורכר ואבק משובח

נחל שקמה הוא אחד הגדולים במקומותינו ומנקז אליו את אגן ההיקוות של הרי חברון. יש הרואים בו את הגבול בין ארץ המזרע לבין הישימון, וכך נטועות לאורכו ערים עתיקות למכביר. מדובר אם כן בנחל אכזב בעל יכולת קיבולת אדירה של מים, שערוצו הפתלתול חורץ את גבעות הכורכר של הנגב הצפוני לאורך עשרות קילומטר, תוך שהוא יוצר צורות נוף יפות ומגוונות.

הקרקע הרכה מביאה ברכה לחקלאים והנסיעה בשטח חולפת בתוך נופי חורש טבעי שזורים בשדות פוריים, תלים עתיקים מתנשאים מתוך פרדסים גזורים בקפדנות, חוות מטופחות בגדרות שושנים נשענות על נוף מחורץ וגבעות קשות יום. ומעל כולם שמים כחולים, אבק משובח ומשוכות צבר אכזריות, כיאה לארץ ישראל.

אפשר לנווט את הנגב הצפוני במגוון נתיבים לפי בחירתכם. המשיכו לשמורת גברעם (5) בדרך האדומה וחצו את מטעי השקדים, חורשות האורנים ושדרות האקליפטוס. זה מרכזם של שני שדות מפורסמים: שדה הנפט חלץ ושדה הקרבות חוליקאת ממלחמת העצמאות. רכס הכורכר שימש את הצבא המצרי לאחיזת חנק של ישובי הנגב ונכבש בקרבות עקובים מדם באוקטובר 1948. בתוך הערוצונים אפשר למצוא שרידי שריוניות וכלי משחית של הצבא המצרי המובס.

חוזרים דרומה עד לכניסה לאור הנר וחוצים את השטחים החקלאיים עד חורבת מרשן (6). ממשיכים דרומה לחורבת ברכה עד לגבעת הטריג 184 (נ.צ. 7), שהיא הנקודה הגבוהה במרחב. במקום מגדל תצפית מתכתי אדיר, ממנו נשקף נוף מרחיב נפש. מזרחה ודרומה משתרעת שמורת הטבע 'בתרונות רוחמה'. רצף רכסים עגלגל חרוץ שיפועים ומצוקים יוצר נוף ירח מיוחד במינו.

הדרכים הנוחות מובילות בביטחה צפונה חזרה לנחל שקמה ולתל חסי (8). תל ענק המתנשא מעל ערוץ נחל שקמה בהזדקרות מרשימה. ההרפתקנים יכולים לגלוש באתגריות מצידו הצפוני ולהמשיך דרומה לאורך הנתיב הכחול הביצתי של השקמה רווי מי המעיינות. בנתיב האדום לוקחת הדרך עד תל נגילה (9), לא לפני שחולפים ליד תעלה עמוסת צמחיה המכונה גם 'קניון נחל סד'. התל מפורסם בזכות עץ חרוב בודד בפסגתו, המוכר היטב לנוסעים הקבועים על כביש באר-שבע. במקום שרידי חאן עתיק וחפירות ישוב מתקופת הברונזה.

הנתיב השחור מג'עג'ע על הבתרונות אל שמורת פורה, הסמוכה לכביש באר-שבע. בימי החורף מדובר במצבור חביב של אירוסים וכלניות, ואילו בקיץ אסופת קוצים. חוצים את מסילת הברזל מתחת לגשר של נחל שקמה (10) ועולים לתל מלחה. לאחר שעשועי עבירות קצרים ממשיכים לדרום מזרח לחורבת טבק (11) הסמוכה לקיבוץ להב. עולים על הדרך הכחולה והירוקה, חוצים את יער להב הצפוני היישר לחורבת זעק (12). האזור גבעי טרשי ומסתיר בחובו שרידי יישוב יהודי אופייניים לתקופת בית שני, באר מים פעילה, מקווה טהרה ומערכת מחילות מסתור. מדרום לשומריה אפשר לעצור לביקור חפוז בחוות היענים.

צריך לדעת שיער להב עמוס אטרקציות שראויות ליומיים טיול, אבל מסע הרפתקאות מסוג זה מחייב קילומטרז' גבוה, לכן מבצעים דילוג כבישים מאזור שומריה דרך להב ועד לכניסה ליישוב מיתר (13).

עונת הטלטולים

זו הכניסה המערבית ליערות יתיר. תמו דרכי הלס הרכות ועת הטלטולים הגיעה. בולמי הזעזועים מתכתשים עם הטרשים, המדרגות ומצבורי האבנים. נווטו עצמכם על שביל ישראל לכיוון הר חירן (14) ותגלו שהמסלול עובר בעמק קסום נעלם מן העין. האזור מחורץ נחלים תלולים, צמחייה סבוכה ונהנה מנוף עוצר נשימה לכיוון בקעת באר-שבע. אידיאלי לרכיבת סוסים ואופנועי שטח.

מהר חירן אפשר לעזוב את שביל ישראל ולרדת מזרחה לוואדי ולנווט עד חורבת יתיר (15) בדרך אתגרית משהו. חורבת יתיר היא שריד לעיר ביזנטית ומתוכה ניבטים שרידי כנסיה וקבר שייח. במקום מתגוררים דרך קבע בדואים ורועי צאן במערות. אם זמנכם בידכם תוכלו להתארח על כוס תה ולהתרשם (למרות הסובארו שחונה ליד האוהל) מתנאי חיים אופייניים לתקופת המקרא. מכאן מומלץ לקחת את דרכי הנוף הנהדרות לאורכו של יער יתיר הגדול בארץ. החורש הנטוע עשיר באורנים וצמחיית סוואנה מדברית. המשיכו בדרך הנוף הדרומית האדומה להר עמשא (16) ומשם לחניון לילה בתל ערד (17).

תל ערד הוא אחת הפינות הנשכחות, למרות שמדובר בפנינה של ממש. למרגלותיו חורשת עצים הכוללת חניון לילה מוסדר, שירותים ומקלחות. אבל האטרקציה האמיתית נמצאת בתל עצמו. בגובה 576 מ' בולטת מצודה מוקפת חומה ומגדלי פינה ומתוכה תצפית מעגלית עד קצה האופק של בקעת ערד. לא בכדי כונתה 'צפת הדרומית'. ערד העתיקה היא אחד האתרים הבודדים שנשתמרו מתקופת בית ראשון (700-900 לפני הספירה). ליד המצודה שרידי מקדש יהודי קדום, היחידי בארץ, ובו מזבח, היכל וקודש הקודשים. העיר מוקפת חומה ואפשר לסייר במבנים המשוחזרים בחלקה הדרומי.

חציית המדבר

לחציית מדבר יהודה הדרומי אני ממליץ הפעם לקחת מסלול עוקף ערד מדרום, כדי להימנע מכניסה לשטחי האימונים של צה"ל. צאו מתל-ערד עד כביש ערד והמשיכו דרומה 1.8 ק"מ לכיוון ש.ת נבטים (18). קחו את הדרך מזרחה ודהרו על מישורי הבקעה עד הר קינה (19) וראש זוהר (20). עליתם על 'דרך המלח'. נתיב ששימש בעבר את סוחרי המלח בדרכם מים המלח לחברון ולעזה.

לאורך הדרך מספר מצדיות שנבנו בנקודות שולטות כדי להבטיח את ביטחון העוברים ולגבות אגרות, מה שמכונה בימינו 'פרוטקשן'. אחת מהן יושבת בראש זוהר, ממנה נשקף מיצג מהמם של חתרורי מדבר יהודה. אינספור גבעות ביטומן לבן שנוצרו על קרקעיתו של ים טטיס. כשזה התאדה נאפה החומר האורגני והפך לסלע רך, שהרוח והמים מפסלים בו צורות דמיוניות.

מראש זוהר ממשיכים מזרחה על הדרך הכחולה מזרחה לים המלח ומצד חתרורים (21). ממעלה יאיר (22) מריחים את הסוף. המעלה יורד את מדרגת מצוק ההעתקים בתלילות מרשימה, כשלכל אורכו נוף נפלא של חוף ים המלח, בתי המלון והרי אדום.

לסיום המסע אני ממליץ בכל לב על קטע סנפלינג בנחל רחף, הנמצא בין עין בוקק למצדה. מדובר במסלול קצר באורך קילומטר, שיורד גובה של כ-200 מטר. לאורכו חמישה מפלי ענק הנשפכים לגבים עמוקים מלאי מים, שמחייבים שחיה. הירידה אפשרית רק בחבלים בזוויות שליליות הסוחטות זעקות אימה או גיל, תלוי בנקודת המבט. כל אחד יכול לבצע לאחר הדרכה בסיסית בטיפוס. התענוג כולל מים מסריחים בתחתונים, בוץ בגרביים והרבה התרגשות. לסיום מחכה מפל אימתני בגובה 60 מטר, אותו יורדים באומגת חבלים.