השפיץ הצפוני של אירופה: לפלנד

איתרע מזלו של אייל הצפון הראשון בו נתקלתי בחיי שהמפגש ההיסטורי בינינו הציב אותו בעמדת נחיתות מובהקת. הוא הופיע מולי, מהביל ומתובל, על הצלחת שהגישה המארחת הלאפית שלנו, לצד תלולית פירה ורוטב גרגרי יער. מנה נאה, יש להודות, אם כי יש עוד כמה סיבות לא פחות מוצלחות להצפין בקיץ אל המחוזות הארקטיים של סקנדינביה.

מסורת רומנטית מאוחרת קושרת את מזחלות איילי הצפון השועטות בערבות השלוגות, עם חג המולד ופטרון הילדים הקשיש סנטה קלאוס. עבור הלאפים, שהגיעו לצפון סקנדינביה לפני כאלף שנה ממרכז אסיה, האייל הוא ציר החיים - מקור מזון וכסות אבל גם חוט השני המיתי המשמר את תרבותם ומחבר אותם אל הטבע ואל אבותיהם הנוודים.

כ-30 אלף לאפים חיים ברחבי לפלנד, חבל ארץ המשתרע על-פני האזורים הצפוניים של פינלנד, שבדיה ונורבגיה. הקידמה הרחיקה אותם בינתיים מהמרעה, תוך פרימת המרקם החברתי הלאפי. כיום עוסקים רבים מהם במלאכות יד, מתפרנסים ממכירת פריטי אמנות לתיירים, והמיעוט שממשיך לרעות את עדרי האיילים מסתייע בקיץ בג'יפים ובחורף באופנועי-שלג.

קיץ עכשיו בלפלנד. יערות העד המוריקים, הזהב הירוק של תעשיית העץ הסקנדינבית, רוחשים חיים. אדמות הטונדרה, שספחו את שרידי השלג האחרונים, מצמיחות פרחי בר ובסבך החזזיות תופחים גרגרי יער. על גדות האגמים הצלולים אורבים דייגים לסלמון השמן שיילכד בחכתם, או שלא. ספינות טיולים משייטות בין הפיורדים, פורקות את מטעניהן האנושיים בעיירות חוף מצוירות. אור יום תמידי מציף בקיץ את חבל הארץ שמצפון לחוג הקוטב. הלילה, גם הוא תמידי, יגיע רק בחורף.