תצפית מהר התבור

מהיכן שלא מסתכלים על התבור הוא בולט, למרות גובהו המוחלט הצנוע - 567 מטר. הסיבה לתבניתו המיוחדת היא גיאולוגית, ואפילו יש לתופעה כזו שם מקצועי, הורסט, שמשמעותו היא גוש עצום של סלע שהתרומם על פני סביבותיו בסידרה של זעזועים מחרידים. אבל אפילו זה אינו מסוגל ליטול מהתבור את הממד האירוטי של נופו, שהרי זה ההר הכי בולט, הכי עגלולי וזקוף, והכי עם פטמה בקצהו. אין פלא, לכן, שמקדמת דנא הוא היה מושא להתייחסות מיוחדת, מן הסתם באותו האופן ממש שבו התפעל ממנו בני, כשהיה זאטוט בן ארבע, ובעיניים פעורות אמר: אבא, ההר הזה נראה כמו ציצי. והרי מפי עוללים ינקנו חוכמה.
הרים מסוגו של התבור היו מועדים בעבר להיות משכן מועדף לאלים. ואכן, עם התפתחות הדתות בארץ, התבור הפך לנקודת ציון גיאוגרפית חשובה בשרשרת מלחמות שהתרחשו למרגלותיו, אבל כנראה שלפני הכל הוא גיבור השיר מתהילים - "תבור וחרמון בשמך ירננו" (תהילים פ"ט), כאילו ילדים בגן של חדווה הם, ולא תופעה גיאולוגית יבשה.

פגישת פסגה נוצרית

התבור מילא תפקיד נכבד במאבק הנצרות בארץ על הבכורה, במיוחד מול היהדות. כל מיני סיפורי ניסים של ישוע על מים ועל מזון לעם - בדומה לסיפורי משה במדבר - פוזרו ברחבי הגליל ויהודה, אבל הרי תורה משמיים כבר היתה ומעמד הר סיני הוא באמת נס שאינו ניתן לחיקוי פשוט וקל. ניצלה הנצרות אם כן את הר תבור וסידרה לישוע פגישה עם הקב"ה על פסגתו, ולא זו בלבד אלא ששמעון כיפא (פטרוס) ויעקב ויוחנן היו עדים לה.
מהאירועים המלחמתיים השונים שהתרחשו בתבור, נותרו שרידים מן החומה שיוסף בן מתתיהו הקיף בה את הפסגה ושרידי המבצר האיובי הגדול ביותר שנבנה בארץ. את המבצר בנה ב-1212 אלמלכ אלעאדל, שליט דמשק ואחיו של צלאח א דין, כחלק מן המאמץ המלחמתי הממלוכי נגד הצלבנים, שמרכזם היה בעכו. אותו מבצר ענק, אגב, נהרס על ידי בוניו חמש שנים מאוחר יותר, על אף שעמד יפה בהתקפות הצלבנים, כי הערבים הבינו שלהחזיק בו אינם יכולים ועל כן נקטו בשיטת האדמה החרוכה - גם לי גם לך לא יהיה.
אחרי כמחצית הדור, שבו עברה הפסגה מנוצרים למוסלמים וחזרה, נהרסו כל מבני ההר עד היסוד בשנת 1265, על ידי ביברס, שגירש הצלבנים מן הארץ. ומאז ועד סוף המאה ה-19 כל מה שהיה כאן אלו גלי ההריסות. חורש נפלא הלך ובלע את קווי החומה העתיקים ואת המגדלים, ופעם בשנה, בחודש אוגוסט, היו מופיעים על ההר נוצרים מרחבי הארץ וחוגגים את אירוע 'ההשתנות' שתואר מקודם.

הסיבה האמיתית לטיפוס

רק בסוף המאה ה-19, משקיבלו נוצרים אירופים היתר מהסולטן העותומני לחזור ולבנות מבני קודש בארץ הקודש, ערכו הפרנסיסקנים מגבית בקרב הקתולים של ארצות הברית, שכרו את שירותי האחים הארכיטקטים ברלוצי מאיטליה, וב-1919 הניחו את היסוד לכנסיית ההשתנות שאנחנו מכירים. היא נבנתה על יסודות הכנסיות הקדומות שהיו כאן, ביזנטית וצלבנית, ניצלה את יסודות המבצר האיובי ממלוכי הענק, יש בה קריפטה עם מזבח ופסיפסים, וציורי קיר המתארים את ההשתנות.
הכניסה למתחם הכנסייתי, הכולל גם גן ושרידים ארכיאולוגים בלתי ניתנים למיון, היא דרך 'שער הרוחות'. הפרנסיסקנים ניסו להקנות לו גוון של עתיקות כבר בשנת 1897, ואת זאת הם השיגו באמצעות שילובם של כמה אלמנטים מהשער האיובי הענק ומגדלו, שהיה כאן בדיוק, בחומה העצומה שבנה אלמלכ אלעאדל.
ועוד על ההר כנסיה יוונית-אורתודוקסית, המוקדשת 'רק' לאליהו הנביא, שגם היא כאחותה האיטלקית בנויה על שרידי העבר של פסגת ההר.
דברים אלה, נפלאים ככל שיהיו, אינם הסיבה האמיתית לעלייה להר, אלא נקודות התצפית הטובות ביותר(!) בצפון הארץ, למעט פסגת הר מירון והחרמון. ממרפסת תצפית הצמודה לאגפו הדרומי, רואים את כל צפון השומרון ומרכזו, את הגלבוע, את העמק ואת הכרמל. ממשטח שנמצא משמאל לאפסיס החיצוני של כנסיית ההשתנות, באזור בסיס המגדלים האיוביים האדירים, רואים את כל רמות הבזלת של מזרח הגליל התחתון, את עמק הכינרת, את הגולן ואת הרי גלעד. מתחת לשער הרוחות בפיתול העליון בכביש, אפשר לראות את כל הגליל, את החרמון ואף את הר הלבנון.
החורף הוא הזמן הטוב ביותר לערוך תצפיות כאלה. עכשיו קיץ, אז או שתתאפקו או שתאמינו לי.

איך מגיעים

הדרך לפסגה אפשרית אך ורק ברכב קטן. מי שעולה ברגל בשביל תלול אך נוח מאוד, שחותך את פיתולי הכביש, יקדיש לעלייה הזו כחצי שעה וייהנה מחורש בלתי פוסק, ובחורף גם מפריחה משגעת. הכביש לתבור מסתעף מכביש 65 בצומת גזית, לפי השלט לכפר הבדואי א-שבלי.

עוד בסביבה

גבעת המורה. תצפית נוף משגעת ממגדל של הקק"ל, ליד קבר נבי דחי. הדרך אליה נוחה וטובה לכל רכב והיא מטפסת על ההר משיכוני הווילות של עפולה עילית; למרגלות התבור בכפר שיבלי - מוזיאון למורשת הבדואים, מסעדות (מעט) ובתי ממכר לעתיקות.

טריוויה

מן העדות הכתובה בברית החדשה (מתי י"ז) למדנו שפני ישוע השתנו ללא הכר בתבור כאשר הם נגהו באור אלוהי. בכך נפתרה הבעיה שהציב משה בסיני כאשר קרן עור פניו, אך כדי לנצח סופית את כל המתחרים, הובאו לפסגת החזיון האורקולי משה, המייצג את החוק היהודי, ואליהו, שמייצג את הנבואה, וכולם, יחד עם החברים של ישו, שמעו את הקב"ה אומר על ישוע: "זה בני ידידי אשר רציתי בו, אליו תשמעון". עם כזה מוניטין, שאר האירועים שהתרחשו פה הם באמת שוליים.