לסבוס, אי מקלט

הריבית עולה, הדולר מזנק, האוברדראפט מעמיק, הבוס צועק, חזרת רק עכשיו ממילואים (או שאתה בדרך אליהם), לצאת אי אפשר (כמה כבר אפשר ללכת לחברים), חם, דביק, רועש. לחוץ, לחוץ, לחוץ.

ואפשר גם אחרת: אורזים תיק קומפקטי, נוסעים לנתבג, שואפים מלוא הריאות אוויר דיוטי צלול כשאנל-5, מתמכרים לרעש מנועי המטוס המונוטוני, ועוד לפני שהספקתם להגיד פעמיים "אז מה אם זאת טיסה קצרה, למה אין סרט" - כבר קורץ לכם קו החוף של האי היווני לסבוס.

עוד בימים בהם הילכו האלים היוונים על פני האדמה נודע האי הזה כסמל השקט וההרמוניה. השילוב של הים, ההרים, הצמחיה והפלמינגו הוורודים (כן, כן, הם נמשכים לאגמים המלוחים שעל האי) הופך את תחושת השלווה לבלתי נמנעת. דומה שאין נפש לחוצה אחת במקום.

הדאגה העיקרית: 11 מיליון עצי זית

האי, השלישי בגודלו בין איי יוון, ממוקם מול חוף אסיה התיכונה (טורקיה) ועדיין לא התמסחר כמו אחיו המפורסמים ממנו (רודוס, מיקונוס, סנטוריני וכרתים) ולא נכבש בידי הקייטנים הישראלים. שטחו 1630 קמ"ר והוא זוקף לזכותו קו חוף באורך 370 ק"מ. דאגתם העיקרית של 90 אלף תושביו היא איך לנוח בזמן ש-11 מיליון (!) עצי הזית שעליו, גדלים מעצמם.

עיר הבירה, מיטליני, שממוקמת בצידו המערבי של האי, מרחק יריקה מהים האגאי, בנויה על שבע גבעות, ומציעה גם טיילת סביב הנמל, אבל עדיף לא לטייל בה אלא להתמקם באחת המסעדות ולנוח. מי שיתעקש להסתובב ברחובות העיר הסבוכים יראה מספר בתים נאים מהמאה ה-19, אבל באמת למי יש כוח.

קסמו האמיתי של האי נמצא במקומות שלעומתם מיטליני נראית רועשת: בכפרים הציוריים, במפרצים החבויים, במטעים המנומנמים.

אחת הנקודות היפות ביותר היא העיר הצפונית מוליבוס, כשעה נסיעה מהבירה. אין אפשרות לתאר את הסימטאות מרוצפות האבן והגפנים, הבתים האדומים על תריסיהם הצבעוניים והמצודה העתיקה המתנוססת מעל העיר כולה, בלי להשתמש בכל קלישאה אפשרית. העיר המשומרת בנויה על גבעת בזלת שחורה המשתפלת לנמל מתוק כמו שיר של גליקריה.

שישה ק"מ משם נמצאת העיירה פטרה, אתר נופש פופולרי המתפאר בחוף המוצל על-ידי עצי אשל. גם זו עיירה חמודה להפליא, סימטאות וכו', טברנות ובוזוקיות. מקור השם פטרה הוא סלע, ואפילו עיוור יכול לראות איך נבחר שמה: מעל העיירה ניצב סלע ענק באופן כמעט מאונך, שבראשו בנויה כנסייתה של 'מלכת הנשיקות המתוקה'. על מנת להגיע לכנסיה יש לטפס 114 מדרגות חצובות בסלע, וכנראה שמשם הנוף מדהים, אבל למי יש כוח. גם למטה יש נוף. וגם שמשיות, כיסאות נוח, ופירות ים מטוגנים שזה עתה עלו ברשת.

נושא לשיחת סלון שלמה

בחלקו הדרום-מערבי של האי נמצא הכפר ארסוס. כאן הבתים, הסימטאות והמנזר (כן, גם פה הכל קסום ורוגע) נמצאים במרחק מה (כארבעה ק"מ) מאזור הבילויים של החוף. אזור זה הוא אתר הנופש השני בגודלו באי. אין פלא: מדובר בשני ק"מ של חול ים בצבע חום כסוף, סלעי ענק משוננים קורעים את קו האופק של המפרץ הטבעי, וחמישים הטברנות על הטיילת מציעות ספות רכות המשקיפות על השקיעה.

כאן גם תמצאו את הגימיק שיספק לכם סיפורים לחבר'ה בארץ. בכפר זה נולדה ב-568 לפני הספירה המשוררת היווניה הגדולה סאפו, ובו יצרה את שיריה שעסקו באהבת נשים. מעריצותיה קיבלו את השם לסביות, כשם האי, מכאן התגלגל התואר עד ימינו. בחוף פועל גם בית מלון לנשים בלבד, ואם נוסיף לזה שחלק ניכר מהמשתזפים בוחרים לוותר על החלק העליון של הביקיני (או על כולו), הרי לכם נושא שיחזיק שיחת סלון שלמה.

חובבי המרחצאות החמים מוזמנים לפקוד את העיירה וואסיליקה, שמלבד היותה מוקפת יערות נהנית ממרחצאות טבעיים של מים מינרליים חמים בטמפרטורה של 70 מעלות. אתר המרחצאות בכפר ליסווארי נראה כאילו לא השתנה מאז טבל בו הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס ירום הודו.

מעריצי שמעון פרנס ימצאו פה שפע אפשרויות לבילוי לילי רווי אלכוהול מקומי, צלילי בוזוקי ואוכל שרק לפני שעות שחה בים. המגניבים יותר יוכלו למצוא בתי קפה ופאבים שטיילת תל אביב היתה שואפת לכמותם.

ללסבוס ניתן להגיע מהארץ דרך אתונה.

הכותבת היתה אורחת חברת ארקיע