מטעמי געגוע
יותר משהוא ספר בישול "גידי גוב הולך לאכול" הוא ספר שכולו געגוע: לפינות קטנות, לאנשים אמיתיים, לארוחות, לטעמים, לחן שאין שני לו של גידי גוב ובעיקר געגוע לארצישראל בעלת הטעם הנושן
פירושה של אובזרבציה בעברית היא "התבוננות" ואחדים מהמילונים מוסיפים "הסתכלות", "שימת לב", "שמירה", "זהירות", "קפדנות", "תצפית" ועוד כהנה וכהנה ביטויים שפרושם מרמז בעצם על עיקר עבודתו ותכונתו החשובה של המדען החוקר. לאובזרבציה הזו בדיוק נזדקקתי השבוע כאשר בהיתי באשתי בצהרי היום כשהיא לועסת בכל פה ולא מותירה פירור מצלעות הכבש מהצלחת המשותפת שהונחה על השולחן בינינו.
אשתי, כזכור וכידוע, אינה אוכלת כבש. לא אוהבת את הניחוח האופייני.
כל האטרף של הכבש התחיל מקריאה בספר החדש של חני פרבר, שמניח בשנים האחרונות לכישרון שלו להתפרץ לכל עבר. זהו הספר המסכם את התוכנית "גידי גוב הולך לאכול". ספר משונה. עב כרס בצורה חריגה. גרפיקה הזויה הבנויה מערוב של תמונות שהוקפאו מתוכנית הטלוויזיה יחד עם תמונות סטילס רגילות. פונטים של שלטי דרכים, אותיות בשלל צבעים. הספר אינו מחולק בצורה המסורתית למנות הפתיחה, ראשונות, עקריות וכו', אלא לחמישה עשר פרקים נושאיים – אוכל מקומי, אשכנזי, אקזוטי, חורף, דגים, לחם, דגים, בשר, איטלקי, תרנגולות, צפון אפריקה, טרנד, שום בצל, בלקני חמוצים ומעושנים, חו"ל ואינדקס אינטליגנטי.
בכל אחד מהפרקים מתועדים ביקורם אצל מסעדנים ובשלנים המדליפים סודות כמוסים ולא תמיד רלוונטים לעקרי הבית הפלבאים.
כדי להפיק תועלת מהספר, יש לקרוא אותו בעיון מתחילתו ועד סופו, להבין ולזכור. כי באופן פרקטי אתה חוזר לפעמים מהשוק עם עוף נחמד במיוחד או חציל מאוד בלאדי ומבקש מתכון חדש בספר בישול האחרון שהגיע. בספר קונבנציונלי אתה מחפש מתכון לעוף באגף העופות או הבשר ולחציל באגף הירקות. גם בספר זה יש אגפים כאלה, אבל דפדוף מעמיק מגלה לך שתמיד יתחבא מתכון לעוף גם באגף האוכל המקומי או האקזוטי או בזה האיטלקי ולא רק במקומו הטבעי. לך תדע.
העריכה המקצועית ומילות הקישור של חני מצויינים כרגיל. הבעיה עם הציטטות מהתוכנית. לא כל משפט או הברקה חיננית הנאמרת כאילו בספונטניות בשידור טלוויזיוני משעשע, יכולים להפוך למילים כתובות מונצחות בספר.
הקריאה הקפדנית הביאה אותי לפרק על דוחול ספאדי ומסעדת "דיאנה" שלו בנצרת ולזכרונות ולגעגוע לאוכל אמיתי וגררה נסיעה ספונטנית לנצרת.
כאן אנחנו מגיעים לאחת הארוחות הטובות שאכלתי בזמן האחרון בארצישראל ולאובזרבציה של הפתיח. צלעות הכבש של דוחול הן לדעתי הטובות בעולם.
וזו בעצם מעלתו הגדולה של הספר. יותר מספר בישול ומתכונים, הוא ספר של זכרונות וגעגועים. געגועים לפינות קטנות, לאנשים אמיתיים, לארוחות, לטעמים, לחן שאין שני לו של גידי גוב ולארצישראל.
"גידי גוב הולך לאכול", הוצאת "זמורה ביתן", 128 שקל.