"מה, הלחם הישן?"
אנה וגנר מכינה שלושה מתכונים - מרק, כופתאות ועוגה - משתי חלות ישנות ומסבירה לאוהד המושבע למה לא כדאי לו להתחתן איתה
יש כאן אחד – "אוהד מושבע" הוא קורא לעצמו, מגיב לכתבות שלי בהצעות נישואין די עקביות, לפחות פעם בשבועיים, ואף פעם לא משאיר אימייל להתקשרות. "אוהד מושבע, שביל החלב", זה כל מה שאני יודעת – והעובדה שהוא רוצה להתחתן איתי. כלומר, רצה. בפעם האחרונה הציע לי, במקום התחתנות מסודרת, שרק נעבור לגור יחד. מצד אחד נעלבתי מאד: מה קרה, האוכל שאני מבשלת כבר לא טעים לך, אוהד? מצד שני חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאפילו ההצעה הפחות נדיבה, מקורה בטעות. מיד אסביר.
אוהד, אתה חי בחלום. נראה לך שאנה וגנר הזאת היא אשה אוהבת חיים, עם חוש הומור שאיכשוה עובר לפעמים מסך מחשב, תובנות בסיסיות נכונות על הקיום האנושי ואירוניה עצמית? נניח. אבל אתה מעולם לא ראית אותי מסתערת על הכיריים בשש בבוקר, טרוטת עיניים וחגורה בסינר נושן, כי – לא תאמין – בליל אמש שכחתי כמה חוטי זעפרן נכנסים לתבשיל הכבש בשורשים, ואם לא אדע בדיוק אז טוב מותי מחיי.
ונניח שנגור ביחד ותקום בשמונה בבוקר, וניחוחות כבש ושום עזים יציפו את נחיריך, ותשאל, "יש קפה?", מיד תיתקל בזוג עיניים רושפות: "כשאני אגמור לעבוד יהיה", אלאט לך מבין המרחשות, ואתה תפנה לערוץ הספורט האתגרי כדי להתנחם, אבל אני אבקש שתנמיך, כי הווליום מפריע לי לשמוע את קולות הבעבוע הנכונים בדיוק לנזיד העדשים, ואם אני לא שומעת, הוא נחרך לי.
אחר כך, כפי שקורה לפעמים לגברים, תהיה רעב. כשתפתח את המקרר תמצא שם שממה. זאת שגרה איתך לא הולכת לסופרמרקט מטעמים אידאולוגיים. אין אפילו מוצר מזון אחד בבית. לא יוגורט צבעוני ולא שוקולד ססגוני, לא קציצות קפואות ולא פיצות מחוממות. אין "מוצרים". רק אוכל יש. וזהו, שאין. כלומר, רוב הזמן אין. וכשיש, אציע לך בעיניים בורקות שקדי עגל בשמפניה וקינמון, בדיוק כשאתה ממש צריך שניצל לעיצוב האישיות. ופירה. הפירה יגיע – עשוי בתועפות שמנת ואגוז מוסקט, ובכלל לא דומה למוצר המנחם שאמא שלך הנפיקה.
לא יחלוף זמן רב עד שתתהה, בשביל מה אתה צריך את הצרה הזאת. ויום אחד, בעודך תוהה, תשמע קול זעקה: מותק???? איפה כל הלחם?"
"מה, הלחם הישן?" תשאל, ובליבך תתקדר לה סערה.
"כן. איפה זה?"
"אה, אתמול, ככה, ניקיתי את הארגז לחם כשישנת? אחרי שנשרף לך הטראט טאטן? אז זרקתי".
"איך העזת? איך?"
"אנה, מה קרה. אז זרקתי קצת לחם -"
"לזה אתה קורא קצת לחם? לזה? שתי חלות מיובשות שמתוכם אני מוציאה שלושה מתכונים? די כבר, צא לי מהמטבח".
נזוף ולא מרוחם, תצא משם ותתהה מתי כבר תוכל לצאת מן החיים האלה.
אוהד מושבע, יקירי עלום השם, לטובת שנינו, לא כדאי לך לגור איתי. אבל בתור עונש חינוכי מקדים, הנה שלושה מתכוני לחם שמוגשים לך ורק לך בחיבה ובהערכה אמיתית.
מרק שום ולחם
המתכון מגיע מאנדלוסיה, ותודה לדוד עיטם על ההיכרות. קצת הוספתי פה ושם, אבל אל תתנו לרשימת המרכיבים הביזארית לכאורה להטעות אתכם. זהו המרק הצונן הכי כייפי לסוף הקיץ, וגם הכי מפתיע.
חומרים ל – 6 פנכות מרק
200 גרם שקדים מולבנים
3 פרוסות לחם סחוט, רצוי חלה ישנה
ראש שום מפורק , מופרד לשיניים קלופות
¾ כוס שמן זית בהיר ובתולי מאד
כוס מים קרים
3 כפות מיץ ענבים
500 גרם ענבים ירוקים מתוקים מאד, רצוי מוסקט
מלח, פלפל לבן
ועכשיו ההפתעה:
במעבד מזון, טוחנים את כל החומרים חוץ מהענבים ביחד, עד שמתקבלת משחה לבנבנה, דלילה וקטיפתית לגמרי. שולחים למקרר. מגישים קר מאד בתוך פנכות שבתוכן מפזרים את הענבים. עד שלא תטעמו, לא תאמינו עד כמה זה טעים.
כופתאות לחם
מתכון אוסטרי. קניידעלעך אינם חזות הכל, יש גם יצירות מופלאות מלחם ישן, ואפילו ממולאות בכל מיני דברים טובים. הכופתאות שלנו ילוו בשמחה כל צלי או גולש, ואם אין – אפשר להגישן כשמעליהן פזור המו בצל מטוגן שחמחם שבילה במחבת בחברת 200 גרם פרוסות אווז מעושן חתוכות דק.
חומרים ל – 6 כופתאות גדולות
1 חלה ישנה, חתוכה לקוביות של סנטימטר, גם החלקים הקשים
1 בצל מגורר בפומפיה
1/2 כוס פטרוזיליה קצוצה
1 כוס חלב
50 גרם חמאה מרוככת
מלח, פלפל שחור
3 ביצים
וכך עושים:
מחממים תנור ל – 180 מעלות. מפזרים את קוביות החלה בתבנית של התנור וקולים 10 דקות, או עד שהן מזהיבות. מוציאים ומקררים מעט.
בקערה גדולה, טובלים את קוביות החלה בחלב עד שכל החלב נספג. חלק מהן יתכווצ'צ'ו. זה לגמרי בסדר. מוסיפים את שאר החומרים, מערבבים ומשהים 10 דקות.
בזמן הזה, מרתיחים לפחות 3 ליטר מים עם כף וחצי של מלח. בידים רטובות, יוצרים כופתאות גדולות ככדורי טניס לפחות ומחליקים אותן בעדינות למים. מנמיכים מיד את הלהבה ומבשלים בבעבוע עד שהכופתאות צפות לגמרי מרצונן על פני הסיר, עניין של 7-8 דקות. מסננים ומגישים.
עוגת לחם ותפוחים
המתכון מגיע מסבתא שלי, ולכן אני מניחה שהורתו ולידתו באופן כללי במזרח אירופה, לא חשובה העדה המדוייקת.
חומרים:
1 חלה ישנה
5 תפוחי עץ גדולים ויפים, רצוי "גרנד אלכסנדר"
100 גרם צימוקים מושרים במים חמים ומותפחים
100 גרם חמאה מומסת
4 ביצים גדולות
4 כפות ריבת תות שדה מאיכות טובה
1/2 כפית קינמון
כפית גרידת לימון
2 שקיות סוכר וניל
1/2 כוס סוכר
אבקת סוכר להגשה
כלים:
תבנית קפיצית עם שוליים גבוהים
הכנה:
קולפים את תפוחי העץ, מגררים בפומפיה גסה, מערבבים עם הריבה.
משרים את החלה כולה במים פושרים בערך 5 דקות. סוחטים, מועכים ומפוררים לתוך קערה.
מקציפים את הסוכר והתבלינים עם הביצים. מוסיפים לקערה עם החלה ומערבבים. מוסיפים צימוקים, חמאה מומסת ומערבבים בעדינות. משהים 10 דקות לגיבוש הטעמים. מחממים תנור ל – 180 מעלות. משמנים תבנית קפיצית במעט חמאה, ומגירים לתוכה את העיסה. אופים בערך שעה, או עד שפני העוגה משחימים ממש. מצננים מעט, זורים אבקת סוכר ממעל , מגישים חמים או פושר, וודאי שאפשר עם כדור גלידת וניל ליד זה. אוהד מושבע: שוב הבאת גלידה מהסופר? שוב? אוי, כמה שאנחנו לא מתאימים.
"לזה אתה קורא קצת לחם?"
צילום: יונתן בלום
מומלצים
