סבתא בישלה ספר

בביתה של נירה שויאר בקיבוץ כפר מנחם יש מטבחון קטן ובו תנור בעל תא אחד, כיריים עם שתי להבות ושיש בגודל של קרש חיתוך, והיא אומרת שהיא לא צריכה יותר. שם היא אפתה כאלפיים עוגות מהן יצא לפני 23 שנה רב-המכר ההיסטרי, "עוגות לגל עת", ושם היא בישלה היום, בגיל 68, כסבתא לשבעה נכדים, את ספרה השני, "מלוחים לכל עת" (הוצאת "מודן").

מי שאהב את הספר הקודם, ומדובר במאות-אלפים, חובבי בישול ואפייה (בכל שנה נמכרים עדיין כמה אלפי ספרים), יחמוד גם את הספר החדש. הוא מרהיב ביופיו, עטוף כולו בצילומים נהדרים של צמחיית ישראל, וכולל מתכונים וטיפים להכנת סלטים, פשטידות, חטיפים, חמוצים, לחמים, עוגיות – וגם פרק קטן על גבינות, שכן נירה שויאר מייצרת בשנים האחרונות במחלבה שלה, בכפר-מנחם, גבינות נפלאות לחברי הקיבוץ.

מפתיע לחשוב כמה הספיקה האישה החביבה הזאת, הילדה הראשונה שנולדה בקיבוץ, עד שהגיעה אל הבישול והאפייה. זה קרה לה רק בגיל 36, אחרי שעבדה בחקלאות ושימשה במשך שנים תופרת של שמלות סלוניות לחברות הקיבוץ. בין יתר עיסוקיה, גם היתה אחראית על אפייה ועל קישוט עוגות חגיגיות באירועים מיוחדים.

כשהיתה בת 36, נשלחה על-ידי הקיבוץ ללמוד במדרשה לכלכלה ולתזונה בירושלים כדי שתשמש מורה לכלכלת-בית. עבודת הגמר שלה היתה: "אפייה מבחינה כימית ופיזית" – מה קורה למרכיבי העוגה כשמערבבים אותם, מה מתרחש בתוך הבצק בשלבי האפייה, למה בצק שמרים עושים ככה ובצק עלים עושים אחרת. כך, שלא פלא שהספר הראשון של שויאר עסק רק באפייה, ולא פלא שהוא זכה להצלחה רבה כל כך. התמיהה היא על כך שהיא הוציאה את הספר לאור רק בגיל 45.

23 שנים היית מחברת של ספר אחד, רב-מכר שנמצא בכל בית. ההצלחה לא דחפה אותך להמשיך לספר שני?

"אותי בכלל מדהים שמתייחסים אלי כאל כותבת ספרי בישול. מאד נהניתי מהוצאתו של הספר לאור, זו חוויה שלא נגמרה, ועד היום אני מקבלת תגובות של אנשים, שאלות, מכתבים והרבה פרוטקציות קטנות, כמו בתור בקופת חולים, כשמקבלים אותי במאור פנים. אבל אף פעם לא ראיתי בזה מקצוע, וגם היום, כשהספר השני יוצא לאור, אני לא רואה בזה מקצוע שלי. אני אוהבת לכתוב את המתכונים לפי דרכי ולכן זה לוקח הרבה זמן. את 'מלוחים לכל עת' כתבתי בשמונה שנים".

מה זאת אומרת, "כותבת את המתכונים לפי דרכך"?

"הכתיבה פשוטה להבנה והחומרים בהישג יד. הרבה חומרים אפשר להחליף זה בזה. כשאני כותבת, למשל, גבינה צהובה, לא חשוב לי איזו גבינה צהובה יכניסו למתכון: צ'דר, קשקבל או עמק. ואם אני רוצה שיהיה במתכון חלב מוחמץ, לא חשוב לי אם זה אשל, או יוגורט, או גבינה לבנה, או שמנת. וכשבפשטידות צריך להוסיף קמח כלשהו, זה יכול להיות גם פירורי לחם, או קורנפלור, או סולת. זה לא משנה".

זה באמת לא משנה למתכון?

"מעט מאד. מה שלי חשוב הוא שהמתכון יהיה בנוי ברצף. ברוב הספרים יש טור של חומרים וטור של אופן ההכנה. אני מחלקת את החומרים לפי שלבי ההכנה. אני לוקחת קבוצה של חומרים ואומרת מה לעשות איתם. הכל בדוק ומדוד".

זה ההבדל בין המתכונים שלך למתכונים בספרי בישול אחרים?

"אני לא מכירה ספרי בישול אחרים. אין לי אף ספר בישול בבית. אני אפילו לא נמשכת לספרי בישול. אני אוהבת את הספר שלי".

מהיכן הגיעה אהבת הבישול והאפייה לליבה של ילדת קיבוץ?

"מאבא שלי המנוח, אברמ'לה ברוידא, מראשוני כפר-מנחם, שבין כשרונותיו היו גם אפייה ובישול. בזמן שהיו חדר אוכל ומטבח משותפים לכולם, אבא בחדר היה אופה עוגות, קולה פולי קפה, מפיק כהל משמרים. שניים משלושת אחיי עוסקים בבישול. ושלא תביני כאילו אבא היה נשי. הוא היה טיפוס מאד לא נשי ועסק בבניית פרוייקטים. אבל לספר 'עוגות לכל עת' הוא אפה איתי אלפיים עוגות, עד שבחרנו מתוכן את 180 העוגות שנכנסו לספר".

איך נולד הספר "עוגות לכל עת"?

"בזמן שלמדתי במדרשה לתזונה, וכשלימדתי כלכלת-בית, אנשים בקיבוץ היו שאולים אותי שאלות על אפייה, וחשבתי שבסוף אוציא חובת מתכונים לחברות הקיבוץ. המפקחת שלי במדור לחינוך התיישבותי אמרה לי: 'למה רק לקיבוץ שלך? למה לא לכל הקיבוצים?' ואני נסחפתי. זה צמח ותפח, ומצאתי את עצמי עם דחף כזה לכתוב עוד ועוד עד שהיה אוסף נכבד. הראיתי את האוסף למפקחת הארצית, והיא אמרה לי: 'למה רק לקיבוצים? למה לא לכולם?' ואני בכלל לא חשבתי להוציא ספר. מי הוציא אז ספרים בכלל? איך מוציאים ספר לאור?"

הספר של רות סירקיס היה כבר בשוק, לא?

"רות סירקיס בדיוק אז הוציאה את הספר הראשון שלה, "מהמטבח באהבה", אבל לא ידעתי עליה כלום. התחלתי לחפש הוצאה לאור. פניתי ל'ספריית הפועלים' שרצו את הספר, אבל התחרטו וירדו מהעניין. גם 'עם עובד' רצו את הספר, אבל התחרטו וירדו מהעניין. חשבתי, בלי צער – כי מאד נהניתי מהתהליך – שזהו, היה חלום וצריך לגנוז אותו. ואז ראובן בעלי, שנפטר שנה וחצי אחרי שהספר יצא לאור, ראה בטלוויזיה את רות סירקיס בשבוע הספר, ושאל אותי למה לא נלך גם אנחנו ל'זמורה ביתן מודן'. בהוצאה ביקשו ממני לשלוח עותק של הספר, ואחרי עשרה ימים רות סירקיס צילצלה אליי ואמרה: 'אם את רוצה לעבוד קשה – בואי'. היא היתה אז העורכת של הוצאת 'בית וגן', שקמה כדי להוציא ספרי בישול".

איך היה העבודה על הספר?

"התחילו שנתיים של עבודה סביב השעון כי בימים ההם לא היה מחשב והכל כתבנו במכונות כתיבה וביד. אני זוכרת איך כדי להכין את התוכן, ישבנו ימים ולילות עם כרטיסיות מפוזרות על כל הרצפה כי היו שם לא רק מתכונים, אלא גם צילומים ואיורים. שלושה ימים רצופים ישנתי רק בקושי, וכשהבאתי סוף סוף את הכל מסודר למעצבת הגרפית, היא אמרה לי: 'זה לא טוב כי החליפו את העמודים'. ואני פשוט נשברתי. פרצתי בבכי. אמרתי שאני לא יכולה יותר. אוהד זמורה בא לפגוש אותי עם המקטרת שלו בפה, והוא אמר לי: 'נירה, את באה איתי. אנחנו נפנה לך משרד משלך. מעכשיו את תסעי במוניות במקום באוטובוסים, ואנחנו נארגן לך את האינדקס'".

מה חשת כשהספר זכה להצלחה כל כך גדולה?

"הספר יצא לאור והתחיל לעוף ולעוף. בלי שום פרסום. לא הבנתי מאיפה זה בא. אחרי שנה וחצי עשו לי מסיבה בכפר-מנחם לרגל הוצאתו לאור של העותק ה- 100 אלף. לקחו אותי להיות שופטת בתחרויות אפייה. היו לי הרבה עיסוקים סביב הפרסום. לא עבר יום בלי שהיו מדברים איתי על זה, מעירים, שואלים, מתייעצים. וגם היום לא עובר שבוע בלי איזו תגובה. זה כיף, אבל זה לא עשה אותי מתנשאת".

מתי התחלת להירגע מההצלחה?

"עד היום לא נרגעתי. עד היום כל תגובה מרגשת אותי. אחרי הכל, אני לא תעשיית ספרים. אני אדם של ספר אחד, שחלק מהצורך שלי ליצורה נפל עליו".

את מכירה כותבים אחרים של ספרי בישול?

"לא".

למה?

"לא יודעת. אולי כי לא מעניין אותי הבישול עצמו, כמו שמעניין אותי לכתוב את המתכון בצורה בהירה, מדוייקת ובדוקה. רק עכשיו, לקראת הוצאת הספר החדש, נכנסתי לחנויות הספרים כדי להציץ ולראות מה אחרים עשו. עמדתי בחנות, דיפדפתי, התרשמתי ויצאתי. אני באמת אוהבת את הספר שלי יותר מהכל".

עכשיו, כשיש לך סוף סוף ספר שני, את כבר חושבת על ספר שלישי?

"אני לא מתכננת כלום. הדברים באים מעצמם. יכול להיות שיהיה ספר שלישי ויכול להיות שלא".

מרגישה עייפה?

"אני אמנם לא מרגישה זקנה בראש, אבל הגוף כבר בוגד בי. הסבתאות שלי והנכדים שלי הם הדבר החשוב לי ביותר היום. שנים רבות הקדשתי לקיבוץ ולאנשים אחרים. עכשיו אני רוצה להתרכז בעצמי ובמשפחתי".

מאפה שכבות של ירקות וביצים

מעין פשטידה מרובת טעמים עם רוטב לבן.

כלים:

תבנית 22X32 ס"מ, משומנת. לחמם תנור לחום בינוני (180 מעלות) כ- 10 דקות לפני האפייה.

חומרים:

4 תפוחי-אדמה בינוניים (600 גרם) ,1 כפית מלח - לבשל את תפוחי האדמה עם הקליפה במים עם מלח, עד שיהיו מבושלים אבל עדיין נוקשים. לצנן מעט ולקלוף.

שמן לטיגון, 3 בצלים גדולים, פרוסים, או חתוכים לקוביות - לטגן את הבצל בשמן לצבע זהוב.

½ ראש קטן של כרובית (600 גרם), 1כפית מלח - לאדות את הכרובית במעט מים עם מלח, או בפרח לאידוי.

5 ביצים קשות

צרור קטן של פטרוזיליה או שמיר, קצוצים

אופן הרכבת השכבות:

לפרוס את תפוחי-האדמה, ולסדר בתחתית התבנית.

לפזר את הבצל על תפוחי-האדמה.

לפרוס דק את הביצים, ולהניח על הבצל

לפורר את הכרובית את עלי הפטרוזיליה או השמיר

חומרים לרוטב לבן:

50 גרם מרגרינה, או חמאה, או ¼ כוס שמן להמיס בסיר קטן, 1 כף קמח - להוסיף תוך כדי בחישה, ולטגן עד שהקמח ייספג בשומן.

11/2 כוסות חלב (רצוי חם) - להוסיף, ולבשל תוך בחישה עד לקבלת עיסה סמיכה וחלקה. להסיר מהאש, לצנן מעט, ולבחוש מדי פעם כדי שלא ייווצר קרום

3 ביצים

1 כף מלח

להוסיף לסיר, לבחוש. לטעום, ולתקן את התיבול במידת הצורך. לצקת את הרוטב על פני כל שטח המאפה. לאפות כ- 45 דקות, עד שצבעו של המאפה זהוב.

גיוון: ניתן להוסיף שכבה של פרוסות חצילים מטוגנות (משני חצילים) ואז אפשר לוותר על שכבת הביצים.