שלושה סיפורי אהבה

עיראק, השטחים, שוב התרעות לפיגועים, הדולר, המפוטרים החדשים. איזו מדינה נפלאה. ובכל זאת, בתוך התוהו ובוהו יש מי שמנסים לקיים חיים נורמליים ולשתף אותנו בנסיונם. הנה שלושה כאלה.

כמו שוקולד בברוז'

מה זה 100 עורכי דין על קרקעית הים? אתם בטח מכירים את התשובה: התחלה טובה. התחלה עוד יותר טובה היא עורכת דין שבמקום להציק לאנשים, ועוד לבקש על זה כסף, עושה להם מתוק.

חני לשם עשתה מה שציפו ממנה בבית ולמדה עריכת דין, אבל מהר מאוד התברר לה שלא בדיונים בבתי משפט היא רוצה להעביר את החיים. אז היא הקימה בנווה צדק בית מלאכה קטן ומתוק למיני עוגיות בעיקר, וגם לעוגות וקישים ומאפים אחרים, מתוקים וגם מלוחים. וטוב שכך.

יש דברים, ואני לא ממש יודע למה, שיוצאים יותר טעים בעבודת יד. לחם, למשל. שום מוצר תעשייתי לא ישווה ללחם שנלוש, וחשוב מזה, עוצב ביד. גם שוקולד זו דוגמה מובהקת. יצרני שוקולד בלגיים כמו ליאונידס או גודייבה נחשבים טובים מאוד עד שאתם מסתובבים לכם בנחת בעיר הבלגית היפהפיה ברוז' ואוכלים שוקולד אצל היצרנים הקטנים. את השוקולדים הקטנים, המעוצבים והמוקפדים מכינים מאחורי חלון זכוכית, ואילו בחזית החנות אתם משלמים הרבה ומקבלים שוקולד שלא דומה לשום דבר שיצא ממפעל.

וכך גם בעוגיות. הלישה ביד או במיקסר קטן, והעיצוב עוגיה-עוגיה, ביד. חני, עם צוות קטן ומיומן, אפופה כל היום ריח נפלא ושוקדת על מיני מאפה. חלקם קלאסיים, חלק גדול עוד יותר עם נגיעות פרטיות. והכל, מה זה טעים.

עד לא מכבר היא מכרה לכל מיני מקומות שמכירים אותה, אבל בימים אלה, עם שיפוץ החדר הקדמי, אפשר לקנות הביתה. ואולי יום אחד אפשר יהיה גם לחבר את המתוקים שלה לכוס קפה. עד אז קחו אותו בבית הקפה הסמוך, "טאצה דאורו", שהוא באמת טוב מאוד, גם אם מה שלידו לא כל כך.

"חטאים מתוקים", שבזי 67 נווה צדק, ת"א טל' 669111-050

ברוכים הבאים לתופת

כבר הרבה זמן שאני לא בעניין של בשר. זה לא היה כך תמיד, כשסטייק טוב עשה לי את זה, וגם המבורגר אמיתי, לבד נטו, בלי רטבים מורכבים, מה עוד שעל רוסטביף עשיתי קריירה. אז זהו, הרומן הזה נגמר.

לא, אני לא צמחוני. דגים ופירות-ים לא אוהבים אותי בסביבה, ולפעמים כשאני הולך למסעדה או למקום אחר של אוכל אני טועם גם מהבשר, אבל זה יותר חוויה מבשר. אני אוכל ממנו, ומתמודד אחר כך כמו גדול עם העובדה שבשר זה עסק לאנשים צעירים ובריאים.

וכל הסיפור הארוך הזה בגלל מיכה פרנק, שהחברים שלו קורים לו פויו. סיפרו לי שפעם מיכה היה איש מסודר. מה זה מסודר? איש עם מניה באגד, שזה אומר כרס משמעותית, תיק עור קטן לכסף ועתיד בטוח. אבל מיכה, כך סיפרו, העדיף תמיד לאכול מאשר לנהוג אוטובוס, ולכן, באופן קבוע, צריך היה לשלוף אותו מהמסעדה הרומנית הסמוכה לתחנת המוצא, ורק אז יצא האוטובוס לדרכו, באיחור ניכר בדרך כלל. העסק הזה של לשלוף אותו מהמסעדה הלך ונעשה מסובך יותר ויותר, עד שמיכה פשוט הפסיק לנהוג אוטובוסים והתחיל להכין אוכל.

היו כל מיני תחנות בדרך, אבל היום מיכה, יחד עם מויש, שהוא האיש שהיה אחראי לאוכל הנעים ב"פימנטה" שאינה עוד, וגם האיש שלימד אותי שעם כוס גדולה של קאפירנייה אפשר לסבול הכל - עושה קייטרינג של בשר. בתנורי ברזל גדולים, שחורים, שנראים כמו התופת כשהאש לוהטת בתוכם, מיכה ומויש מעשנים-צולים נתחי בשר.

העקרון הוא נתחים גדולים - סינטה, גם אנטרקוט. אסאדו זה לא רק שיטת צלייה, אלא גם צלעות בקר חתוכות לרוחב, כך שהתוצאה מזכירה סרט פעולה של מקלע. והכל שורה במשרה ונצלה לו לאיטו בתנורי התופת, מעל פחמי עץ. יש כל מיני דברים מסביב, כמו סלטים וגריל רגיל, אבל אני לא זזתי מהתנורים, כך שאין לי מושג מה עוד מגישים שם. רק על הבשר בתנורים אני יודע, וזו שמחה אמיתית. את הבשר הטוב מספק להם האטליז המצוין של סמיר אחרק בבשמת טבעון - התחנה הבאה שלנו.

מיכה פרנק קייטרינג, טבעון - 669889-054

ליד האטליז של סמיר תמצאו את המסעדה שלו, שמציעה בשר צלוי באופן מושלם, בעישון עדין, כמעט בלתי מורגש. האנטרקוט עשוי כהלכה, אדמדם ועסיסי. האסאדו עשוי עד מאוד, שחום, נוטף וכמעט נופל מהעצם. יש גם, אם רוצים, נקניקיות מרגז שמכין סמיר באטליז - רגילות או חריפות. וכל מה שצריך זה זמן, תיאבון וקאפירנייה, שתיכף תבינו איך מכינים אותה.

אטליז סמיר, מרכז רמת טבעון, טל' 9830501-04, 7373442-053

קאפירנייה של מיכה

חומרים (ל-4 אנשים צמאים ביום חם)

4 לימונים חתוכים לקוביות קטנות (יש ליים עכשיו והוא עדיף)

כוס תה מלאה קשאסה (הרום הברזילאי, קל להשיגו בכל חנות משקאות)

4 כפות סוכר

4 כוסות קרח כתוש

הכנה:

מניחים את כל החומרים בסיר (וזה בגלל שאין לכם עלי ומכתש המיועדים להכנת קאיפירנייה, כמו שיש לכל ברזילאי מתחיל). בעזרת מכתש או מה שיש לכם שהכי דומה למכתש, כותשים ומערבבים את כל החומרים.

מגישים בכוסות גבוהות עם חתיכות הלימון שאותן נעים ללעוס.