מי הבוס?

חובבי סרטי אמנויות לחימה, תקומה! החודש יצא לחנויות די.וי.די הכולל שלושה מסרטיו של ברוס לי – "הביג בוס" (71'), "אגרוף הזעם" (72') ו"שאגת הדרקון" (73') – לצד תקליטור בונוס בן 135 דקות של תוספות הכוללות סרט דוקומנטרי על חייו של ברוס לי, קטעים מתוך הסרטים שלא נראו מעולם, קדימונים של אי אלו מסרטיו ועוד. למרות שסרטו הטוב ביותר – '‘Enter The Dragon" (שנת 73'') – בולט בהיעדרו מן הקופסה, זו עדיין הזדמנות נאותה לחזור אל הדמות שאחראי לפריחתו של ז'אנר סרטי אמנויות הלחימה.

למרות שתגובת הקהל לסרטיו של ברוס לי בזמן אמת היתה היסטריה כללית, הסרטים במרחק הזמן – גם אם מתחשבים בכך שהם החלו כסרטי תקציב דל - לא שמרו על כוחם, וזאת בלשון המעטה. תסריטים מגוחכים, משחק ירוד ובימוי חובבני (חלקם, אגב, על-ידי ברוס לי עצמו), אפיינו אותם, ומה שנותר בעיקר הם קטעי הקרבות המרשימים, חלקם מאלפים, שהיוו מודל לחיקוי למאות, אם לא אלפי סרטים, טובים יותר או פחות, שהלכו בעקבותיהם.

האמת היא שברוס לי היה אמן לחימה ולא ממש שחקן, אבל על גבי המסך הוא היה כריזמטי בצורה בלתי רגילה: שילוב של מראה, שטיקים יחודיים משלו (הנגיעות האובססיביות באפו, למשל) וכמובן הדרך הפנטסטית בה הוא נתן מכות. הוא לא הספיק להביא לעולם סרט, נאמר, ברמתו של "נחש בצל קוף" (אחד מסרטי אמנויות הלחימה הכי אהובים על קוונטין טרנטינו, למשל), אבל הוא הפך את הז'אנר שלו לתרבות גלובלית. אחרי הכל, כדי לראות קונג פו, היו הולכים לראות את ברוס לי. אז לרגל האירוע להלן 10 דברים שכדאי לדעת על האלביס פרסלי של סרטי אמנויות הלחימה:

1. מורה בהוליווד

ברוס לי, יליד 1941, נולד בסן-פרנסיסקו להורים סינים. כשמלאו לו שלוש שנים חזרו הוריו לקאולון, לא לפני שהופיע בסרט כשהוא בן חודשיים בלבד. בגיל שש הוא כבר שיחק בהונג-קונג בסרט מלא, ובגיל 13 החל בלימודי קונג פו מסודרים. בגיל 17 הוא חזר לסן-פרנסיסקו, משם המשיך לסיאטל והחל ללמד אמנויות לחימה. במהלך העשור הבא הוא יספיק לכתוב ספר על פילוסופיית הלחימה של הקונג פו ולתת שיעורים למיטב כוכבי הוליווד, ביניהם סטיב מקווין וג'יימס קוברן. למרות שאיבד תפקיד ראשי בסדרת קונג פו טלוויזיונית לדייויד קארדין, ברוס לי התחיל בסוף שנות ה-60 לגלות עניין הולך וגובר בקולונע, שיניב פרות בתחילת שנות ה-70 בסרט דל תקציב בשם "הביג בוס" (באמריקה הוא זכה לכותר: 'Fists of Fury').

2. השיטה

"הקונג פו מבוסס על שיטות לחימה של חיות", מסביר מאור בורקא, 22, בעל דרגת דן 2 ב"קנפוגיטסו" (שיטה ישראלית של גדי סקורניק – מומחה לאמנויות לוחמה). "כל התנועות צריכות להיות מותאמות כמו אצל חיה ולהיות בהרמוניה שלמה עם הטבע - להעריך את הטבע ואת הקסם שלו. החיות הפופולריות בקונג פו הן הקוף, גמל שלמה, נמר ודרקון ולוקח שנים לשלוט בתנועות שלהן". השיטה הייחודית של ברוס לי, שהתעצבה ב-67', קרויה "Jeet Kune Do" או "שיטת האגרוף המיירט". היא שונה מעט מן הקונג פו ומבוססת על התרכזות ביירוט ומכה בתנועה אחת. מספרים שכמה שנים מאוחר יותר הוא הצטער על שכינה אותה בשם אחד, ובמיוחד על כך שניסה לתת לשמה גוון של פילוסופיה שלמה.

3. כלי הלחימה

אחת התמונות המפורסמות של ברוס לי היא זו עם הנונצ'קוס, במקור מהסרט "אגרוף הזעם", שמאוחר יותר זכה לשם "הקשר הסיני" (בשל עלילתו העוסקת ביריבות בעלת קונוטציות גזעניות בין מכון לחימה סיני לבין מכון יפני יריב). כלי הלחימה של הקונג פו מקורם בכלים חקלאיים. בנונצ'קוס, למשל, השתמשו כדי לאסוף אורז, אבל גם המגל הפך אצל לוחמי הקונגפו לכלי נשק קטלני למדי.

4. קונג פו מול קרטה

בישראל זכו סרטיו של ברוס לי בשוגג לכינוי 'סרטי קרטה', למרות שנשענו יותר על פיתוח של שיטת הקונג פו. ואם כבר הזכרנו את היריבות ארוכת השנים בין הסינים ליפנים, אז ראוי לציין כי הסינים אחראים לקונג פו (שילוב של המילים הישג ועבודה קשה), ואילו היפנים ייסדו את הקרטה, שנולד, ליתר דיוק, באי אוקינאווה (לשיטה הקוריאנית קוראים "טקוואנדו"). בימינו הלוחמים מערבבים בין אמנויות הלחימה, אבל סביר להניח, מסביר בורקא, שהיפנים יתמקדו יותר בג'ודו ובקרטה מאשר בקונג פו. ברוס לי, כך גורסים המומחים, היה הראשון שביטל את הניסיון ליצור היררכיה בין השיטות, מאחר שגרס כי הכל תלוי בלוחם, ואף המליץ לחבר בין כל השיטות יחדיו. מומחים ברחבי הרשת טוענים כי הוא שלט גם ב-AKD, קרטה ו"Wing Chun", אבל היתה לו חיבה לקונג פו – "אני מכה כמו שרשרת", הוא נהג לומר. לשם המחשה: שיטתו של צ'אק נוריס (שנלחם אגב עם ברוס לי בקוליסאום של רומא בסצינת הסיום של "שאגת הדרקון") היא "שוטוקן". ואם תהיתם לגבי סטיבן סיגל, אז הוא אחד הזרים היחידים שהתמחה ב-AKD (בתרגום חופשי, "דרך ההרמוניה", ומשמעותה היא שהלוחם אינו תוקף, אלא משתמש בכוח התקיפה של היריב). לגבי ואן-דאם מספרים שיש לו חגורה שחורה בקרטה, אבל מומחים לדבר טוענים בתוקף כי הוא בא גם מרקע של בלט.

5. הדרך אל ההצלחה

בשל גזענות ודעות קדומות של הממסד הלבן ההוליוודי, לקח לברוס לי מספר שנים כדי להגיע אל ההצלחה המיוחלת. הוא היה צריך להרחיק עד הונג-קונג כדי להשתתף בסרט דל תקציב בשם "הביג בוס", שזכה מאוחר יותר לשם "Fists of Fury" (לא להתבלבל עם " Fist Of Fury", שמו של הסרט השני, "אגרוף הזעם"). התגובות להקרנה לוו בהיסטריה נדירה, והסרט, בו הושקעו 100 אלף דולר בלבד, גרף סכום של 3.8 מיליון דולר ביום הראשון להקרנתו. משם הדרך לאמריקה כבר היתה סלולה.

6. האמת לגבי "משחק המוות"

"משחק המוות", שיצא לאקרנים ב-78', חמש שנים לאחר מותו של ברוס לי, היה פרוייקט שנגדע באיבו בשל מחויבותו של ברוס לי להשתתף בסרט "Enter The Dragon", שהוקרן לראשונה כחודש לאחר מותו של ברוס לי ב-73'. בגרסה שיצאה לאקרנים משתתף ברוס לי רק בעשרים הדקות ממנו, כשאת היתר ממלאים כפילים.

7. השרירים והתפריט

אחד מן התופעות החוזרות ונשנות בסרטיו של ברוס לי הן הכוח שיש למכותיו. הן תמיד חזקות משל היריב, ובהרבה. "הכוח של המכה קשור לריכוז", מסביר בורקא, "כל אחד, אם הוא מתרכז מספיק, יכול לשבור דברים שלא ניתן להעלות על הדעת. הקונג פו מכיל הרבה מעבר לגוף. הכל תלוי בתיעול הצ'י, מקור הכוח והאנרגיה של הלוחם. אם מתעלים אותו נכון, אז אפשר לעשות דברים מדהימים". נו טוב, אבל אפשר גם להניח שמדובר בשרירים, ואלה היו לברוס לי. חבר קרוב של לי, אם אויהרה, טען כי למאסטר לא היה ולו גרם מיותר בגופו, מה גם שהוא בנה את שריריו במיוחד כדי שלא יפריעו לו בשיטות הלחימה (הוא וויתר על שרירים שיגבילו את תנועת המרפק שלו, למשל). לידיעתכם הוא נמנע מאלכוהול וסיגריות, שתה כמות עצומה של מים והיה מכור לאוכל יפני וסיני. הוא תמיד הזמין אקסטרא, וזאת בשל צרכי גופו.

8. הרשת של ברוס לי

חיפוש מהיר במנוע חיפוש "גוגל" מניב מיליון ושש מאות אלף תוצאות, שכוללות אלפי אתרים שמוקדשים לאושיית קונג פו זו. ביוגרפיות, ביקורות סרטים, מאמרי ניתוח, פוסטרים, שומרי מסך, פורומים ומה לא. נתון מדהים למי שהיה פעיל שלוש שנים בלבד.

9. הפילוסופיה של ברוס לי

רבים אולי יופתעו, אבל האובססיה העיקרית של ברוס לי היתה פילוסופיה, ובעיקר שילוב של פילוסופיות מזרחיות ומערביות. כמה מהגיגים הרשומים על שמו: "אם אני אומר שאני טוב, אז אני כנראה מגזים; אם אני אומר שאני רע, אתם יודעים שאני משקר". וגם: "תהיו חסרי מסגרת, חסרי צורה כמו מים. אם תשימו מים בכף הם יהיו הכף, אם תשימו אותם בבקבוק הם יהיה הבקבוק… המים יכולים לזרום או להתפוצץ. היו מים, ידידיי". ועוד אחד אחרון: "המוח הוא כמו גן פורה בו ניתן לשתול הכל". לעוד הגיגים, לחצו כאן.

10. המוות המסתורי של ברוס לי

הגרסה הרשמית של מותו של ברוס לי גורסת כי הוא מת ב-73' מאלרגיה לכדורים נגד כאב ראש, אלא שדוחות המוות מעוררים תהיות שונות, שהסיפור של רבין קטן עליהן. עדויות שונות טוענות כי לברוס לי היה סכסוך ארוך שנים עם מועצת הזקנים של הקונג פו, שהתנגדו לעובדה כי לי חושף בפני המערב את שיטות הקונג פו, והרגוהו בשל כך. גרסה אחרת טוענת כי גאנגסטרי קונג פו הרגוהו מאחר שסירב לשלם להם דמי הגנה. המכה שחיסלה אותו, אגב, היתה, לטענתם, "מגע המוות" – מכה מיוחדת שהורגת אדם בנגיעה אחת שלא מותירה עקבות. ישנן שמועות כי לי נהרג במהלך משגל עם השחקנית בטי טינגפיי, אבל מעריצים אחרים מאמינים כי מותו של לי נקבע בזמן הולדתו, ויש גם כאלה שבטוחים כי הוא היה קורבן של סמים.