מאורות הסמים של הישראלים

ראו כתבות נוספות מימין

זה מאד מרגש לנסוע לטיול ארוך לחו"ל, מתכוננים לכך זמן רב מראש. קונים ציוד, הולכים להרצאות ב'למטייל', קוראים במדריכי הטיולים, מוצאים פרטנרים מתאימים, פחות או יותר. אחר כך כבר מתארגנים על כרטיס טיסה, מתחרטים, מחליפים בכרטיס אחר, אורזים את כל הרכוש המיותר ומאפסנים, אלוהים יודע איפה, מוצאים סידור לחתול. לבסוף, נפרדים מהמשפחה, מהחברים, מהמשקיעים שבאים ללוות אותנו לשדה התעופה. מתרגשים עוד קצת ונוסעים.

וכל זאת כאין וכאפס לעומת הריגושים שמחכים לנו שם. כבר בשנות ה-70 המאוחרות מצאו החוקרים מתאם גבוה בין המושג "חיפוש ריגושים" לבין מטיילים מסוג תרמילאים. הם פירשו כי אנשים אשר חווים צורך עמוק בשינוי עשויים, בין השאר, לזרוק הכל ולנסוע לטיול גדול. "חיפוש ריגושים" לדידם מתאפיין בשאיפה לקחת סיכונים פיזיים כגון התנסות בספורט אתגרי, או סיכונים חברתיים כגון שימוש בסמים, שתיית אלכוהול, התנסויות מיניות ועוד.

התרמילאים הישראלים וודאי עומדים בראש רשימת המחפשים. במחזור הדם של חלקם עדין זורמות מנות יתר של אדרנלין צה"לי והם מחפשים אחר דרכים נאותות לשחררו החוצה. הם רוצים להתפרק, להשתולל, להשתגע וזה מובן, הם מצטרפים לטיולי רפטינג גועשים, קופצים בנג'י או צונחים.

ניו זילנד למשל היא גן עדן לספורט אתגרי. באי הדרומי, במיוחד בערים כמו וונקה וקווינסטאון (אבל גם בטאופו, באי הצפוני) תמצאו שורה ארוכה של חברות שמציעות קפיצות בנג'י מגבהים משתנים, גרסאות שונות של צניחה חופשית, שיט בסירות נורא מהירות, שיט קייאקים בימים גשומים ואפילו צלילה במימיו הכמעט קפואים של ים טסמן, בסמוך למילפורד סאונד האגדי.

קורסים לצלילה מומלץ לעשות ב'שונית המחסום הגדולה' (Great Barrier Reef) באוסטרליה. רפטינג נוהגים החבר'ה לעשות בפרו או בנפאל. טיול אופנים טכני בגבהים של מעל 3,500 מטר הוא גם בחזקת אתגר לא קטן. אתם תראו את הישראלים עומדים בתור לפעילויות השונות, והפעם למרות המחירים היקרים שכן, חלק ממטרות העל של הטיול מגולמות בפעילויות אלה. הייתם בניו זילנד ולא התנסתם באחת מן הפעילויות האתגריות? מוטב תלכו ותתביישו בצד.

הכינוי פעילות אתגרית יכול לכבד בנוכחותו גם את מי שמנסה להגיע ללאסה, בירת טיבט, באוטובוסים, דרך יונאן אשר בסין. בלי אישורים מתאימים מהמשטרה, נסיעה, בדרך לא דרך, שאורכת לפחות עשרה ימים הופכת לחוויה ייחודית ואתגרית בעליל. הנסיעה משם הלאה, למערב טיבט, על בסיס עצמאי, אף יותר מאתגרת שכן, לא פעם ולא פעמים שמענו על חבר'ה שניסו ומצאו את עצמם מבלים לילה או שניים בכלא הסיני. אתגר? ללא ספק, אם כי לא מומלץ לבעלי קיבה רגישה.

לא מטיילים, מתגלגלים

פעילויות אשר הריגוש הכרוך בהן תלוי בכושר התמדה, בצבירת ניסיון או במאמץ ממושך כמו טרק של מספר ימים או טיפוס הרים ומצוקים, פחות חביבות, כמדומני, על התרמילאי הישראלי בן ה-20. הטמפרמנט הישראלי מבקש לו סיפוקים מיידים וכנראה שלאף אחד, אין בשלב הזה של החיים, כוח להשקיע באופציות לריגושים.

ריגוש אחר שדווקא זוכה לקונצנזוס בקרב התרמילאים הישראלים הוא השימוש בסמים. החל משימוש ספורדי בסמים קלילים וכלה בשימוש אינטנסיבי במגוון סמים. מסיבות ירח מלא הן פעילות מבוקשת בקרב המטיילים בהודו ובברזיל, אפילו בניו זילנד הזמינו אותי למסיבה כזאת.

בכתבה שהתפרסמה לפני יומיים (11/11/02) בעיתון מעריב פרסם איתן רבין נתונים שמקורם בסקר חדש שהגיע לידי הרשות למלחמה בסמים. הנתונים מצביעים על כך ש-80 אחוז מהתרמילאים השתמשו בסמים במהלך טיול שאחרי צבא, ל-30 אחוז מהם היתה זאת ההתנסות הראשונה. נתון מרשים לכל הדעות. אבל יש כמובן להבחין בין שימוש קליל שמקורו בסקרנות וברצון להתנסות בעוד נדבך של החיים, לבין שימוש תדיר שהופך אצל תרמילאים מסוימים למוטו המרכזי של הטיול.

באוסטרליה, כמעט כל בקפקר (אכסניה) ממוצע הוא מאורת סמים פעילה. בדרום אמריקה, נושא הסמים תופס אופי הרבה יותר לאומי. שם, בערים גדולות כמו לה פז (בוליביה) או קיטו (אקוודור) "המקומות של הישראלים" הם בהכרח גם שוק סמים קטן או גדול. אפילו באינדיאנה, המקום של הישראלים בסן טיאגו (צ'ילה) האוויר מסריח מחשיש. החבר'ה הכבדים יכולים להיתקע שם במשך שלושה או ארבעה שבועות, כמעט ואינם מוציאים את האף החוצה. ביום טוב הם נעים מן החדר ללובי, משם לחדר טלויזיה וחוזר חלילה. ועוד לא דברנו על הסטלנים הקשים.

יש את החבר'ה שנזרקים בחופי גואה המפורסמים במשך שבועות ואולי אפילו חודשים. מה שבטוח זה שהם לא מטיילים. הם מתגלגלים שם ממקום למקום, רבים מאבדים את הקשר עם המציאות. השיבה מהודו הופכת עבורם למשימה כמעט בלתי אפשרית.

על מנת להתמודד עם התופעה ההולכת וגדלה נפתחו בארץ, בשנים האחרונות, שני כפרי גמילה וטיפול נפשי המיועדים לבוגרי הודו והסביבה. שניהם ממוקמים באזור השרון ותפקידם לסייע לחבר'ה להתגבר על המשבר הנפשי, להיגמל מכל התחלואים והסמים ואט אט למצוא את הדרך חזרה, אל אמצע החברה הישראלית.

אין צורך להיכנס לחרדות שכן, גם בעניין זה יש לקחת את הדברים בפרופורציות הנכונות. ההתנסות המהוססת של ילדים טובים רמת גן, שמבחינתם שכטה אחת של ג'וינט, פה ושם, היא עוד סמל של החופש הבלתי מוגבל שמקנה הטיול, לגיטימית כל עוד איננה הופכת לנושא המרכז של הטיול ושל החיים בכלל. אז בינתיים, בשביל הספורט האתגרי, תדעו לכם שבניו זילנד למשל אפשר לעזור לבעל האכסניה לנקות את המטבח תמורת גראס.