כפטריות אחרי הגשם

הפטרייה חיה מתחת לאדמה

עונת הפטריות מתחילה בנובמבר ונמשכת כל החורף עד לחודשים פברואר-מרץ. "בית הגידול העשיר ביותר במיני פטריות, הוא היער המעורב של אורן ירושלים, אלון מצוי ואלה ארץ ישראלית", מסביר פרופ' ניסן בנימיני מאוניברסיטת תל אביב, מומחה לפטריות.

לביטוי 'כפטריות אחרי הגשם', שורשים במציאות. הזמן הטוב ביותר ללכת לחפש פטריות ביער הוא אחרי הגשם, בעיקר כשלא קר מדי. אם הטמפרטורה ירדה אל מתחת ל-16 מעלות, חכו לגשם הבא. הטמפרטורה האופטימלית היא 25 מעלות, ובחום גבוה יותר הן מתייבשות ומתפוררות.

הפטרייה, מסביר בנימיני, חיה מתחת לפני האדמה ומה שאנו מכנים פטריות הם בעצם גופי הרבייה של הצמח. בכל גוף רבייה שכזה מאות מיליוני נבגים - המקבילה של הזרע בעולם הצמחיים העיליים. קורי הפטרייה חיים בסימביוזה עם שורשי הצמחים, כאשר הידועה שבהן היא זו שבין האורן לבין האורניה. יש פטריות שיכולות לקיים חיים משותפים רק עם צמח מסוים, ויש כאלה שבררניות פחות ומתקיימות עם מספר צמחים. אם מצאתם מושבת פטריות בחורף שעבר, סביר שהיא תהיה שם גם השנה, בעיקר אם לא כיסחתם לה את הצורה.

"בציבור רווחות אמונות טפלות בקשר לזיהוי פטריות רעילות כגון מטבע כסף שמשחיר כשמכניסים אותו לתבשיל פטריות", מסביר בנימיני, "אין לאמונות אלה כל יסוד מדעי". אמונה שגויה נוספת היא שפטריות רעילות הן אלו שיש טבעת לרגליהן. בנימיני מדגיש כי יש להימנע מאכילת כל פטרייה שאינה מוכרת.

בישראל מתו עד כה שישה בני אדם מאכילת פטריות רעילות. מדי שנה מגיעים לבתי החולים מטיילים אחדים שאכלו פטריות מורעלות. בביתו של בנימיני כבר מכירים את שיחות הטלפון מבתי החולים, המנסים לברר באמצעותו איזו פטרייה אכל המורעל, ואיזו תרופה יש לתת לו. שלא כמו במקרה של הכשת נחשים, הטיפול אינו באמצעות נוגדנים אלא באמצעות תרופות ספציפיות, לרעלים ספציפיים, הנמצאים בפטריות ספציפיות. את חייהם של רוב רובם של מי שאכלו פטריות רעילות מצליחים להציל.

חלק ממיני הפטריות רעילים מאוד, ומסוכנים מאוד, מכיוון שהזמן שלוקח מרגע ההרעלה ועל למוות הוא קצר. הסימפטומים משתנים מפטרייה לפטרייה, וכן משך הזמן שחולף מעת האכילה עד להופעת התופעות - לעתים זה יכול לקחת יממה שלמה עד שמתחילים להרגיש לא טוב, והמורעל לא קושר כלל בין אכילת הפטריות לבין ההרגשה הרעה.

כדאי להכיר את הפטריות

מספר שורות עבור המטיילים הרוצים לא רק לאסוף פטריות למאכל, אלא גם להכיר אותן.

החלקים העיקריים של גוף הפטרייה הם: כובע, ומצידו התחתון – דפים או צינורות ורגל. לעתים מצויה גם טבעת עדינה על הרגל, ולעתים מצוי נרתיק בבסיס הרגל. אבל ישנן פטריות שיש להן גם טבעת וגם נרתיק, ופטריות אחרות שאין להן טבעת ונרתיק.

לכובע צורות שונות: דמוי מטריה, פעמון, משפך, או צורות הביניים בין צורות אלו. צבע הכובע, הדפים או הצינורות שונה: לבן, ירוק, צהוב, שחור, חום, אדום ועוד. הרגל חלקה, סיבית או מרושתת בצורה עדינה.

התבוננות מדוקדקת בכל חלקי הפטרייה מאפשרת להכיר את הפטריות, להגדירן ולקבוע אם הן טובות למאכל או רעילות.

אחד הדברים היפים שניתן לעשות עם פטריות הוא 'תדפיס נבגים'. לוקחים פטרייה, קוטעים לה את הרגל, ומניחים את הכובע על נייר לבן למשך הלילה. עד הבוקר תשיר הפטרייה מיליוני נבגים על דף הנייר, שייצרו עליו תדפיס של דפי הפטרייה.

כמהין בדרום תל אביב

פטריות הכמהין, הנקראות כך על שום כמיהתן אל האור, גדלות אמנם בארץ - אך לא בחורף. את הפטרייה הנחשקת, שמחיר קרובת המשפחה האירופית שלה, מגיע עד ל-2,000 דולר לק"ג, ניתן יהיה למצוא בדרום הארץ באביב, בין שורשי שיחי ה'שמשון יושב'. הפטרייה החביבה עלי היא הישעורית האפורה, בעיקר בגלל שהיא הפטרייה היחידה שבאמת הכרתי מקרוב, והיא צפויה לצוץ ביערות באמצע דצמבר. בנימיני ממליץ על מספר פטריות טובות למאכל, שיש סיכוי שגם מי שאינו מכיר כל מושבת פטריות בארץ, יוכל למצוא אחרי הגשם.

אורניה מצויה: הפטרייה גדלה ביערות האורן בכל אזורי הארץ. קוטר הכובע 5-12 ס"מ, צבעו חום-ערמוני וכשהוא צעיר הוא רירי ודביק (שרידים של מחטי אורן נשארים דבוקים אליו). מתחת לכובע מצויים פתחי צינורות – נקבוביות שצבען צהוב-זהוב. הרגל צהובה ומכוסה נקודות חומות-ערמוניות, הנבגים צבעם חום-צהוב. כאמור, פטרייה זו גדלה רק ביערות האורן, זהירות רבה לאלה המוצאים פטריות דומות לאורניה ביערות אלונים, ביער אלון גדלות פטריות בשם גושיות שמרביתן רעילות והן דומות מאוד לאורניה.

אחלמית ערומה: פטרייה שקל לזהותה בגלל צבעה: הכובע, הדפים והרגל כולם בצבע סגול. אין בבסיס הרגל נרתיק ואין לה טבעת. הפטרייה גדלה בדרך כלל בקבוצות של שניים-חמישה פרטים. האחלמית היא מן הפטריות הנפוצות בארץ וגדלה ביערות אורן ירושלים, ברוש, אקליפטוס, אלונים ועוד.

נרתיקנית נאה דביקה: הפטרייה נקראת בשם זה משום שהכובע דביק מאוד בגלל הלחות שהפטרייה סופגת מהאוויר. צבע הכובע חום בהיר וקוטרו 5-10 ס"מ. הדפים בהירים בגיל צעיר ונעשים ורודים סגולים בהבשלה. הרגל רחבה יותר בבסיסה והיא נעשית צרה כלפי מעלה. בבסיס הרגל מצוי נרתיק לבנבן המחולק בדרך כלל לאונות. אין לה טבעת מסביב לרגל. הנרתיקנית היא פטרייה גדולה ובולטת והיא נפוצה במקומות חרושים ובאזורים פתוחים וגלויים לשמש.

פקועת השדה: הכובע חום אפור, כדורי למחצה, קוטרו חמישה-עשרה ס"מ ועל פי רוב יש עליו קשקשים חומים כהים. הדפים סגולים בצעירותם והופכים אחר כך לצבע חום כהה בגוון ארגמני. הרגל עבה, לבנה וחלקה. מסביבה טבעת קרומית שבמשך הזמן נצמדת לרגל או נעלמת. לבשר הפטרייה ריח נעים. פקועת השדה גדלה בשדות בור ומרעה.

נטופה ערבה: הפטרייה נקראת בשם זה משום שלאחר קרע או שבירת הדפים מופרשות ממנה טיפות בצבע הגזר המוריקות עם הזמן. הכובע דמוי משפך בהבשלה. צבעו צהוב-תפוז. הדפים בצבע הכובע, שבירים וגולשים- יורדים במקצת על הרגל. ריחה נעים. הפטרייה גדלה לעתים בקבוצות ביער מעורב של אורן ואלון.

אם יש ספק - לא לאכול

1. בחרו רק את הפטריות הצעירות. פטריות שהזדקנו מכילות חומרים פקטיניים קשים לעיכול העלולים לגרום למיחושי בטן. אפשר לשמור את הפטריות במקרר ליום או יומיים. לא רצוי להחזיקן זמן ממושך יותר.

2. לא רצוי ללקט פטריות ביערות אלונים, שבהם מתרכזות רוב פטריות הרעל.

3. מהפטריות שנאספו ונאכלו יש לשמור במקרר פטרייה אחת או שתיים, שאם חלילה תהיה טעות בהגדרה והאוכל את הפטרייה ירגיש לא טוב, תהיה אפשרות לדעת איזו פטרייה נאכלה וכיצד לטפל במורעל.

4. לא לערבב בין מינים שונים של פטריות - שמרו כל מין בשקית נפרדת. הנבגים המיקרוסקופיים רעילים אף הם.

5. אל תקטפו ותפזרו פטריות שלא למטרת אכילה - הטבע צריך את הפטריות שחיות כאמור בשיתוף עם שורשי צמחים ועצים, מקבלות ונותנות לסביבתן תוספות מים ומלחים שונים.

6. לאחר איסוף הפטריות לשטוף ידיים - עדיף במים ללא סבון שגורם להשחרת הידיים.

והעיקר: היזהרו מאכילת פטריות בלתי מוכרות. אם יש לכם ספק קל ביותר אם פטרייה היא טובה למאכל או רעילה - לא לאכול.