שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שבת בנחל אשלים
    קבוצת תרמילאים מיומנת הופתעה לגלות שגם כאן, ארץ שחונה ולמודת סבל, יש מערות, נקיקים, קניונים, מפלים וגבי מים. וכן - למרות האזהרות, נחל אשלים לא יבש

    "כשאביב אומר שיוצאים לבלות, מומלץ לנעול נעלי טרקים. כשאביב אומר שהולכים לטייל מוטב ללבוש בגד ים ואם אביב מציע ללכת לשחות אז אל תשכחו להביא ציוד צלילה" אמר ליאור, לקח נשימה עמוקה, ונכנס לתוך המים הירוקים, כשידיו מתרוממות מעלה ומניפות את התרמיל גבוה, לבל יירטב. כל זה קרה ביום שבת בנחל אשלים, מערבית למישור עמיעז, לא רחוק ממערת הקמח. אישיות ברת סמכות אליה התקשרנו מבעוד מועד הבטיחה לנו, חד משמעית, כי נחל אשלים יבש. הוא לא.

    סנפלינג במערות לוזית

    את טיול יום ההולדת הזה דחינו כבר שלוש פעמים, מסיבות השמורות במערכת, כשנגמרו התירוצים יצאנו לטייל. את יום ההולדת כבר איש לא זכר אבל את הטיול, כולם הבטיחו, לא ישכחו כל כך מהר. ביום שישי, באזור השעה 11:00 (מפונקים אנחנו) יצאנו מתל אביב לכיוון באר שבע על כביש 40, בצומת קוממיות פנינו מזרחה לכביש 353 ובפניה למושב לוזית פנינו לכיוון הנגדי. דרך עפר קצרה הביאה אותנו למרגלותיה של חורשה קרחת ובה בורות עמוקים. מסביב לבורות כבר התקבצו ובאו מטיילים חרוצים, צייתנים להפליא קפצו, בזה אחר זה, פנימה אל מעמקי הבור ונעלמו.
    רוני חברתנו, לא בזבזה זמן. היא הזדכתה על בתה בת החודשים והעבירה אותה לידי אביה, ומייד החלה במלאכת קשירת החבלים. אחר כך, שלשלה אותנו מטה ביד בטוחה ומיומנת. הנסיקה היתה איטית ונעימה, שכן אחרי מטר או שניים מקצה הבור מתרחב המפתח הצר למערת פעמון עצומה, מה שמקנה לכל החוויה תחושה של רחיפה הזויה באוויר.
    מערות לוזית מציעות שורה של היכלים עצומים בגודלם המחוברים ביניהם. המערות נחצבו לפני כ-1,600 שנה על ידי שיפוצניקים מקומיים, בני התקופה, שגילו כי מתחת לשכבת הסלע החיצונית מסתתר סלע גירי ורך. הם חפרו פתח קטן, נכנסו דרכו פנימה והחלו לחצוב לבנים, מהם בנו אחר כך בתים באשקלון ובישובים סמוכים. על מנת להגן על המחצבה מפני נזקי מזג האוויר, לא הסירו את סלע הכיסוי אלא הסתפקו בפתח העגול והקטן, וככל שהעמיקו לרדת כך הרחיבו את קוטר החציבה. כך עוצבו המערות בצורת פעמון. אם מתבוננים בתשומת לב על הקירות ניתן לזהות שרידים של כתובות ביוונית ובערבית, צלבים וחריצי סיתות של החוצבים האלמוניים. המשולשים החצובים בקירות נועדו לשמש כשובכים, אם כי היונים לא תמיד משכילות להשתמש בהם ומקוננות בחגווי הסלע במקום.
    מן הראוי לציין כי המסוקסים שבינינו הצליחו גם לעלות בחזרה ולהשתחל החוצה דרך הבור. לצורך העלייה נעזרו בלא יותר משלוש לולאות וחבל, כשהם מתקדמים בקפיצות צפרדע איטיות ומשונות ומניפים את גופם, הדק או העבה, כלפי מעלה. לא נורא, המערה מתנשאת רק לגובה של עשרים מטר.
    בסיכומו של יום סנפלינג נהנינו מאד, אפילו שחר הקטנה לא התלוננה. רק את ז'ק לא הצלחנו להוריד למטה. למרות שהפעם, בניגוד לפעמים קודמות, הצליחה זו להגיע ממש עד למרגלות הבור. החור השחור שהמתין לה שם החזיר אותה לאחור. בפעם הבאה, הבטיחה לנו רוני, היא לא תוותר לה עוד.

    על הרכס מעל נחל עזגד

    אחרי הפסקת תה ממותק בריבה (פרי פיתוח עצמי. כן, פישלנו, לא הבאנו סוכר) נפרדנו ממשפחת הסנפלינג והמשכנו, חמישה אנשים דחוסים ברכב דוט. קום (מזל שיש לנו עוד חבר או שניים עם רכב חברה), לכיוון ים המלח. שם, לאחר חיפוש שטחי אחר חניון לילה נעלם שהופיע על גבי המפה שלנו אך נעדר מן השטח,
    החלטנו להעביר את הלילה בחוף הים. בחרנו בחוף מסודר, בסמוך לאחד המלונות, עם תאורה ושולחנות פיקניק מה שהקל על מלאכת הבישול וההתארגנות והפך את ארוחת השבת להצלחה גדולה. לקראת חצות שכבנו לישון לצלילי אום כול תום וחברותיה שבקעו מן הרכב היחידי שחנה בסביבה.
    קרני שמש ראשונות ורעש שעשו הפועלים בחוף העירו אותנו כבר בשבע בבוקר. התארגנו באיטיות מהנה, לא ויתרנו גם על קורנפלקס בחלב. נסענו לכיוון מישור עמיעז, החנינו את הרכב ויצאנו לדרך. הלכנו על השביל המוביל לתחילת המסלול, שם התלבטנו לרגע קצר אם לעלות בעזגד ולרדת באשלים או להיפך.
    בדיעבד הסתבר לנו שבחרנו נכונה, להתחיל את המסלול בנחל עזגד, כמתוכנן. השעה היתה 10 בבוקר ומזג האוויר היה נפלא. התחלנו ללכת בשביל העולה מן הנחל, מתעקל ויורד חליפות עד אשר מתכנס ונצמד לאפיק המתפתל. במקום שבו ההרים מתנתקים ממישור עמיעז הקניון הולך ונעשה תלול יותר, ונדמה שהקירות נופלים פנימה, לתוך האפיק היבש, בזוית מדויקת של 90 מעלות. יצאנו מאפיק הנחל וטפסנו על הרכס המפריד בין נחל עזגד לנחל אשלים שם הזדמנה לנו נקודת תצפית מרהיבה, מצד אחד על ים המלח ומצד שני על המפל העצום הנופל מטה ואורכו כ-100 מטרים לפחות. קשה להתרגל לעובדה כי ההרים העצומים האלה בפועל מתנשאים לגובה של 200–300 מטר, לא יותר. על כך כבר נאמר כי הכל יחסי.

    ברכות ומפלים בנחל אשלים

    עכשיו ירדנו בירידה תלולה ישירות אל המפל, עשינו הפסקה קצרה, טפסנו שוב, ירדנו שוב והתחברנו לאפיק של נחל אשלים. כאן בדיוק פגשנו את המטיילים הראשונים שעלו מן הנחל, רטובים וירקרקים. היינו מופתעים לשמוע (ולראות) כי הגבים מלאים במים וכי הירידה מטה מחייבת שימוש בחבל. בלשון המעטה ניתן לומר, כי לא היינו ערוכים לטיול מים. בסתר, כל אחד בנפרד, אפילו החמיץ קצת פנים.
    בלית ברירה, ארזנו את החפצים הרגישים למים ומקמנו אותם בחלקו העליון של התיק, הפשלנו מכנסיים ונעזרנו בחבל שאיש טוב השאיל לנו על מנת להחליק ישירות אל הגב הראשון. לאחר מכן, האיש הטוב והחבל שלו הלכו ואנחנו המשכנו בודדים במערכה.
    נקיקים צרים מאד וגבוהים מאד, שהמים עשו בהם צורות משונות, הקיפו אותנו מכל עבר. החלקנו מבריכה אחת לזו הבאה, גלשנו על פני מפלים קטנים כשהבנים הגבוהים במיוחד מייצרים עבורנו סולמות וחבלים מאולתרים בגופם. ככל שהתקדמנו מטה, ככל שכמויות בוץ גדולות יותר דבקו בנעלים, במכנסים ובשיער כך החליף חיוך רחב את חומץ הפנים. היה מאד רטוב ובוצי, המים בבריכה העמוקה ביותר הגיעו לדינה ולי עד צוואר אבל יותר מכל היה מצחיק, מצחיק ונהדר.
    בשעה 16:00 לערך מצאנו את הרכב שלנו שלם ומבטיח, כעבור חצי שעה נוספת כבר טבלנו בים, ממירים את הג'יפה הירוקה של נחל אשלים בג'יפה שמנונית מתוצרת ים המלח. שחררנו את התיקים מן המלון והתלבשנו אל מול השקיעה. בדרך חזרה הביתה, עוד הספקנו לקנח בארוחת ערב טעימה באבו גוש.


    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "שבת בנחל אשלים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום לביא ארצי החברה להגנת הטבע
    מערת לוזית בצורת פעמון. נחצבו לפני כ-1,600 שנה על ידי שיפוצניקים מקומיים
    צילום לביא ארצי החברה להגנת הטבע
    צילום יעקב שבת החברה להגנת הטבע
    נחל אשלים בימים צחיחים. היה מאוד רטוב ובוצי
    צילום יעקב שבת החברה להגנת הטבע
    מומלצים