חתול אפור, עכבר חום
שני ילדיי הקטנים (וגם אני, יש להודות), נורא אוהבים סרטים מצוירים. רוב הזמן הטלוויזיה שלנו מכוונת לערוץ המשדר סרטים מצויירים משובחים 24 שעות ביממה. באגס באני, פאוור-פאף וסקובי-דו, את כולם אנו אוהבים אבל יש לנו חיבה מיוחדת לחתול ולעכבר ההיסטריים: טום וג'רי.
זאת הסיבה שמשחק המחשב טום וג'רי במרדף הגדול עורר התרגשות עזה. "תתקין אותו כבר, תתקין אותו כבר!", התחננו ילדיי. "בסדר, בסדר", אמרתי, "אבל אל תפתחו ציפיות גדולות, רוב משחקי המחשב שהתבססו על סרטים מצויירים לא היו ממש טובים...". משבית שמחות שכמותי. ואמנם, לאחר התקנה קצרה וכמה מסכים צבעוניים, ירד החיוך מפני ילדיי האומללים. המשחק צבעוני ומהיר, וטום וג'רי מתרוצצים בגדול טבעי על המסך, אבל הוא קשה לשליטה ולא ממש מעניין.
מדובר במעין משחק קרבות בזירות קטנטנות. טום וג'רי נלחמים מכות ראש בראש. בהתחלה בוחרים בטום (החתול) או בג'רי (העכבר) ואז יוצאים לקרב. מתרוצצים בזירות שונות (מטבח, גינה, רחוב), אוספים נשקים הפזורים בשטח (פירות, כסאות, מחבתות וגם מקלות דינמיט) ומשתדלים להוריד את פס הבריאות של היריב לאפס. למרות השליטה הבסיסית (חצים לתנועה, רווח לקפיצה, מקש CTRL להתקפה), נורא לא נוח לשלוט בדמויות, המשחק תלת-מימדי וזוויות המצלמה לא ממש עוזרות. ילדיי, שבהתחלה התלהבו מלשחק בדמויות האהובות, נוצחו שוב ושוב. המשחק גם שיעמם אותם די מהר. הם רצו קצת עלילה, גוון ופעילות פחות היסטרית.
אחרי כחצי שעה של משחק, הם עזבו את המחשב ורצו לצפות בטום וג'רי בטלוויזיה.
