העיר ברמן: אגדה חיה

חמור זקן מכדי לשאת משא, כלב עייף מלצוד, חתול ששיניו קהו מלכידת עכברים ותרנגול ערב שחיטתו - החליטו לברוח מבעליהם ולצאת לעיר ברמן. שם, מספרת האגדה פרי עטם של האחים גרים, ביקשו לפתוח בקריירה מוסיקלית. לא משום שעיר הנמל העשירה והעצמאית בצפון-מערב גרמניה היתה ידועה בנגניה, נהפוך הוא, דווקא בגלל שהמוסיקאים בה היו כה גרועים.

אבל, ממשיכה האגדה, ארבע החיות לא הגיעו ליעדן. בדרך הן מצאו בית בלב יער, שבו שהו שודדים סובאים ומתהוללים. החיות הרעבות מצאו דרך מקורית להבריח את השודדים: הן טיפסו זו על זו והשמיעו יחדיו קול איום ונורא. החמור נער, הכלב נבח, החתול יילל והתרנגול צווח. השודדים, שסברו כי מדובר במפלצת נוראה, נמלטו על נפשם והותירו מאחור את כל שללם. הבית מצא חן בעיני ארבעת "נגני העיר" והם נותרו בו. אבל האגדה הפכה לסמלה של העיר ברמן.