טחנות קמח בגני יהושע

לפעמים, בדרך למכולת, אני קופצת לרגע לפארק. סתם, כדי לשאוף אוויר, לנופף לשלום לאווזים ולראות אם השביל נשטף. התמזל מזלי, כי רק חמש דקות מפרידות בין הבית שלי לגני יהושע – סנטרל פארק בזעיר אנפין, בסגנון ישראלי. אני בהחלט לא אומרת זאת בזלזול משום שמדובר כאן בפארק מופלא, רחב ידיים, בחלקו הגדול מסודר ומטופח ובחלקו הקטן עדיין פראי ומרתק.
פארק גני יהושע משתרע מן הים במערב ועד בית העלמין ירקון ומקניון רמת גן בצד הדרומי ועד גני התערוכה מצפון. הוא מתאים במיוחד לרכיבת אופנים ואפשר בקלות רבה לקצר משם את הדרך, לאוניברסיטת תל אביב למשל, או לחילופין, לרכב לים, ביום שמשי בינות לעצים המצלים.
תמיד כשבאים אלינו אורחים אנחנו לוקחים אותם לטיול קצר בפארק, הרוב המכריע נהנה. אנחנו נכנסים לפארק מרחוב רוקח, ברמת גן, בשביל חדש שנסלל בשנה האחרונה, וחבל (בכלל באחרונה סללו שם יותר מדי שבילים חדשים, ואני עדיין מתקשה להבין באיזה אופן הפריעו שבילי העפר הוותיקים לרשויות המקומיות). במרחק של כ-50 מ' מן הרחוב נמצא אתר שבע טחנות.

קמח אפשר לקנות במכולת

פעולה ברוכה שבוצעה, על ידי אותן רשויות ממש, גם היא בשנה האחרונה, היתה חשיפת הקשתות דרכן זרמו המים וסובבו את גלגלי טחנות הקמח. שבע הטחנות, על שמן נקרא המקום, נמצאו בחלק המערבי של הבריכה אבל למעשה הקיפו אותה טחנות נוספות מכל עבר, וכאמור, פתחים רבים מתוך אלו המקוריים, נחשפו שם השנה.
טחנות הקמח שימשו את בני הכפר הערבי ששכן במקום, בימים שלפני קום המדינה. היות ובני הכפר עזבו את השכונה זה מכבר וקמח אפשר לקנות במכולת, הבריכה המשוחזרת משמשת כתחנת מעבר למים שזורמים מן הנחל, דרך הסכר ישירות לתוכה, ומשם, דרך הקשתות המשוחזרות, זורמים מטה, בחזרה אל הנחל ובהמשך נשפכים אל הים. גשר קטן מחבר בין הגדה הדרומית לבין הסכר ומוליך את ההולך עליו ישירות לתוך קסמי הפארק.
לפינת החמד הצנועה הזאת יש איכויות שונות ביום ואיכויות שונות בלילה. למען האמת, בכל שעה של היום היא נראית לי אחרת וכל פעם, מעוררת עניין חדש, במיוחד בלילה שבא בתום יום גשם סוחף כמו אלה שפקדו אותנו.
רעש המים הגועשים צלצל באוזנינו מייד כשעזבנו את הרחוב ועלינו על השביל. רעש שאוזן ישראלית איננה מתורגלת בו, במיוחד לא אוזן גוש-דנית מצויה. המים שכבשו את הסכר נפלו בעוצמה אדירה אל החלק הנמוך של הנחל. מים נוספים זרמו מן הסכר אל הבריכה החדשה והציפו אותה. חלקם זרמו דרך הקשתות החדשות הקבועות בכל דפנות הבריכה ואלו הנותרים פשוט גלשו מעל הדופן מטה במפל אדיר. בסך הכול, השתרע המפל, שגובהו לא עלה על שלושה מטרים, על פני שטח שרוחבו כשלושים מטרים וגלש מטה במהירות ובעוצמה מרשימים.

לראותם בלבד

לרגע קצר הרהרתי בפוטנציאל להזדמנות עסקית: התנסות קצרת מועד (משהו בין שתים לשלוש דקות) ברפטינג, בדרגת מהירות של רפיד 4, לפחות. ירדתי מכל העניין אחרי שחשבתי כי התיאום בין המפעיל לבין ענני הגשם עשוי לעורר בעיות וכי גשם שניתך משמים, במשך למעלה משבוע ימים ברציפות, לא נותן ערבות לכלום, ודאי שאינו מרמז על כמות המשקעים שצפויה לרדת כאן בשבוע הבא. עוד נזכרתי, כי בפעם הקודמת שנפלו אנשים לירקון הם יצאו משם על אלונקה. לראותם בלבד, רק לכך ראויים מי הירקון אבל המראה, במיוחד באתר שבע טחנות, מרהיב במיוחד.
אורות העיר המרצדים מקרוב-רחוק, עושים במים צבעים וצורות. משפחת אווזים נחמדת, אשר בפי מדריכי החברה להגנת הטבע מכונים 'ברכיות', שטה לאיטה בתוך מי הקצף הגועשים. הסערה לא מפחידה אותם, הם נראים רגועים מתמיד, שטים בתנועות חינניות, עוצרים לחניות קצרות ומראים לגוזלים שלהם את בעלי החיים האלה שעומדים על הגשר ומתבוננים. יצורים משונים, מגושמים, נעים אנה ואנה באי שקט בולט ומחמיצים את כל הכיף: שיט במי הנחל הנעימים. גם נוטריות עצומות, שנראות כמו חתולים שבעים מאוד, מקפצות מגדה לגדה, משייטות את גופן החלק בתוך המים החומים.

תודה וגם עצה

כאן המקום לברך את הרשויות על היוזמה ולהציע הצעות בונות לשיפור. למשל, לשחזר טחנת קמח אחת במלואה ולאפשר לילדים ולמבוגרים להגיע למקום וללמוד משהו על תהליך הטחינה. אולי לשחזר ולבנות חלק מן המבנים היפים ששכנו במקום. בכל מקרה, גם אם תרצו לפתח את המקום, בשום פנים ואופן אל תקימו שם בתי קפה, מסעדות או בתי מסחר מכל סוג שהוא, בשביל זה אפשר ללכת לקניון, מרחק של 15 דקות הליכה.