השנים האחרונות של ואן-גוך
90 ומשהו שנה אחרי שרכישת אחת מיצירותיו של וינסנט ואן-גוך, על ידי מוזיאון בברמן, עוררה ויכוח סוער בין אמני גרמניה, מציג היכל התרבות של העיר תערוכת ציורי נוף של ההולנדי המיוסר
ב-1911 פרץ בגרמניה ויכוח סוער, שהעסיק את הזירה התרבותית כולה במדינה וגלש גם אל מחוץ לגבולותיה. שלוש שנים לפני שחיילים מאומות אירופה השונות מצאו את עצמם נלחמים זה בזה בשוחותיה מגואלות הדם של מלחמת העולם הראשונה, כבר השחיזו אנשי האמנות הגרמנים את חרבותיהם.
קבוצת אמנים ואנשי אקדמיה גרמנים, מרביתם אלמונים כיום, הקימה תנועת מחאה להגנה על האמנות הלאומית. התנועה הוקמה בעקבות רכישת ציור של וינסנט ואן-גוך על ידי 'היכל האמנות' של העיר ברמן, מחשובי המוזיאונים בגרמניה דאז. הציור, 'שדה הפרג', צויר על ידי ואן-גוך שנה לפני התאבדותו, בעת ששהה מרצונו בבית מרפא לחולי נפש בדרום צרפת. תמונת הנוף נרכשה על ידי המוזיאון הגרמני ב-30,000 מארק. זה היה סכום לא מרקיע שחקים במיוחד באותה התקופה, אבל המחיר הגבוה ביותר ששולם עד אז עבור יצירה של ואן-גוך, שרק התחיל לזכות במוניטין עולמיים.
קודם לרכישת 'שדה הפרג' נעו מחירי ציוריו של ואן-גוך בין 1,500 ל-13,000 מארק. לצורך השוואה, 'מירוץ סוסים' של אדגאר דגה נרכש באותה השנה ב-50,000 מארק ו'ארוחת בוקר באטלייה' של אדואר מנה ב-205,000 מארק. ובכל זאת, זעמם של האמנים הגרמנים הלאומנים יצא על רכישת 'שדה הפרג'. הם האשימו את אוצרי האמנות של ארצם בכך שהם ממלאים את המוזיאונים ביצירות של אמנים זרים, בעיקר צרפתים, במקום לטפח את היצירתיות המקומית.
תנועת 'מחאת האמנים הגרמנים' הונעה לא רק על ידי שיקולים כספיים. היה בה משום דחייה של זרמי האמנות המודרניים - האימפרסיוניסטים, שהציפו את אירופה באותם הימים. המוחים טענו שמנהלי המוזיאונים מעדיפים את הסגנונות החדשים על פני סגנונות הציור הגרמניים, הקלאסיים והשמרניים. בין המוחים היו גם פרופסורים לאמנות ואקדמאים רבים, שחשו מאויימים על ידי זרמי האמנות החדשה.
מנגד, 40 אמנים ואינטלקטואלים שפעלו בגרמניה וזכו בחלקם, מאוחר יותר, לשם עולמי - כואסילי קנדינסקי ומקס ליברמן - הקימו תנועת נגד ל'מחאת האמנים הגרמנים' ותמכו בפתיחות אמנותית למתרחש בעולם.
נקודת שיא ביצירה
קצת יותר מ-90 שנה לאחר פרוץ אותו ויכוח, מציג היכל התרבות של ברמן את 'שדה הפרג' במרכזה של תערוכה ראשונה המוקדשת לציורי הנוף של ואן-גוך, אותם צייר בשנות חייו האחרונות. בתערוכה, 'ואן-גוך: שדות', שתתקיים עד 26 בינואר, מוצגים כ-50 ציורים ואיורים המתעדים את יצירתו של ואן-גוך בתקופות שהייתו בעיירה ארל בדרום צרפת, אותה נאלץ לעזוב בגלל מחאת התושבים המקומיים, בבית המרפא בסן-רמי, ובחודשי חייו האחרונים באובר.
בתקופות אלו, שהיו מהיצירתיות ביותר שידע בחייו, התמקד ואן-גוך בעיקר בציור נופים ושדות. הוא ערך ניסויים בצבעים ובצורות והגיע לנקודת שיא ביצירתו. היצירות, שהובאו ממוזיאונים בהולנד, גרמניה, אוסטריה, שוייץ, בריטניה, ארצות הברית, הונגריה, ברזיל, רוסיה ואף ממוזיאון ישראל בירושלים ('שדה חיטה בפרובנס'), מאפשרות לחשוף צדדים שלא היו מאוד ידועים עד כה בעבודתו של ואן-גוך.
כך, בבית המרפא בסן-רמי נחלקים ציוריו לשתי תקופות: בארבעת השבועות הראשונים לשהייתו במקום נאסר על ואן-גוך לעזוב את תחום המוסד וציוריו מאותו זמן מתוחמים ומופנים לאדמה. לאחר כחודש איפשר לו הצוות הרפואי לעזוב את חומות בית המרפא ולצאת אל השדות הרחבים שהשתרעו מעבר להם. כאן פיתח ואן-גוך טכניקות חדשות של שימוש בצבעים ושל פרספקטיבה, הבאות לידי ביטוי, בין היתר, ב'שדה הפרג'.
התערוכה מנסה לברר את המשמעות שהיתה לנושאי הציורים עבור ואן-גוך: הנופים, חילופי העונות, הקשר בין האנשים הבודדים המופיעים ביצירות לבין הטבע. עם הגעתה של המודרניזציה התעשייתית והתחבורתית לאירופה, סימל הטבע עבור ואן-גוך את החיים המקוריים והאידיאלים, שאויימו על ידי הקידמה. היצירות מאותה תקופה גם משקפות את תפיסתו של ואן-גוך כלפי נושא המוות, שהעסיק אותו מאוד ומוצא את ביטויו בדמותו של קוצר התבואה, החוזרת על עצמה במספר ציורים.
חלק נוסף של התערוכה מוקדש ל"ויכוח האמנים". הוא כולל יצירות של ציירים משתי הקבוצות שהתעמתו זו עם זו, וכן רשימות מחירים מפורטות של יצירות, מגרמניה ומצרפת, שנרכשו בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 על ידי מוזיאונים ואספנים גרמנים.
