ספי בן יוסף עונה לקוראיו

לו הייתי כותב כאן, במדור הזה, מגילת שטנה נגד פוליטיקאי, או על גילויי שחיתות במסדרונות השלטון, לא היתה זו מעמיסה תגובות על שולחני כמו פיסקה אחת קטנה שמדברת על המושג המקודש והטעון "ארץ ישראל". יש כאלה שארץ ישראל עבורם היא מולדת, מקום לדבר בו את שפתם, ליצור בה את מחשבתם, לאהוב אותה ולהעבירה במצרף הביקורת, ויש כאלה שצירוף השמות הזה - ארץ ישראל - מעורר בו חלחלה, בעיקר משום שבני עוולה מזנים אותו ורותמים אותו לבהמיות הפוליטיקה.

אשר על כן, העמוד הזה היום יעסוק במעט מן הפכים מן השפע השבועי.

בזכות חלוצי משמר העמק

לפני שלושה שבועות סיפרתי כאן על פינת חמד בנחל השופט, שעיקרה שדרת אולמוסים גדולים המצלים על מי הנחל ושביליו. שנים שבוטנאים טובים טרחו לפשפש בקרבי הספרות והמחקר, לנבור בעדויות נוסעים ותיירים מן העבר ובעבודות שדה, כדי למצוא מהו מקורם של האולמוסים, שהם עצי בר נדירים שבנדירים בארצנו. היו אף שפקפקו אם האולומוסים האלה הם "צברים" או שמא הם מסתננים.

פרופסור אבי שמידע כתב אף מאמר עליהם, שהתפרסם לפני כ-15 שנה ב'טבע וארץ', בטאון החברה להגנת הטבע, וביקש אז מידע אודותם, משל הוא חוקר במשטרה שמחפש שביבי פתרון לתעלומת פשע נוראה.

והנה, בעקבות סיפור האולמוסים במדורנו, כתב לי בן משמר-העמק, שאמו הזקנה סיפרה לו כי החלוצים, מייסדי קיבוצו, קיבלו מצרפת לפני כמה עשרות שנים ייחורים של גפן, וכדי להגן עליהם עטפו אותם, עוד בגולה, בזמורות של אולמוסים. אנשי הקיבוץ היו אפוא אלה שנעצום באדמה. הם נבטו והפכו לחורשה. והנה כך נפתרה התעלומה לשמחת לב כל המתעניינים.

כאן אני אף חייב התנצלות בפני 'הקרן הקיימת', ששמטתי את עובדת השתתפותה הפעילה והבכירה בהפיכת נחל השופט וחורשת האולמוסים לפינת הקסם המתוארת. אז הנה, תיקנתי את המעוות, ומשום שאני בעל תשובה היום, כבר אני עומד גם במקום שצדיקים גמורים לא עומדים בו. אשרי.

לא פחות נכון הוא להביא את מכתבו של מזכיר קיבוץ עין-השופט, שצווח מרה על כי התגוללתי על קיבוצו - באותה רשימה על נחל השופט - שכאילו כולם זקנים ומפעלותם צללו באבק. היות שמכתבו מתקן את תדמיתו של הקיבוץ, וממילא אני חסיד גדול של הרעיון הקיבוצי - על אף שנהפך מפנים לאחור ועליונים שבו למטה ותחתוניו למעלה - הרי שאך נאה הוא לפרסם את מכתבו, ובא לציון הגואל.

לספי בן יוסף שלומות

"בכתבתך 'חול מעבר לאף' פירסמת פרק טריוויה על עין השופט המסתיים במשפט היום נשארו מכל הסיפור הזה השמות ותושבי הקיבוץ המזדקנים. ככה זה. זהו פסוק מטעה ומוטעה ורחוק מן האמת.

"אתה מוזמן לבקר ולראות קיבוץ בן 65, חי ופורח, אוכלוסיה של 730 נפש, מהם מאות ילדים וצעירים, שלושה מפעלי תעשייה מצליחים, חמישה ענפי חקלאות, חיי תרבות ורוח תוססים, מערכת קבלת החלטות ודיון ציבורי מסודרת, מערכת תקשורת ועיתון קיבוץ פתוחים ותוססים, מחזור 98 של האולפן לעברית המתקיים משנת 1951, מחזור 12 של מפעל בית ראשון במולדת, ועוד המון דברים אחרים...

"אז נכון שככה זה היום באופנה, להגיד שמה שנשאר מן הקיבוץ זה זקנים נעים על קלנועיות ועסקי נדל"ן, אך אין דבר רחוק מזה לגבי עין השופט.

"נכון שיש אצלנו היום 21 חברים מעל גיל 90, סמל וגאווה לנו, אך גם קיבלנו השנה 17 חברים חדשים, צעירים, ואנו מוצפים בפניות נוספות להתקבל, שאיננו יכולים להיענות להן בגלל מצוקת דיור. אבקש ממך לפרסם מכתב זה במדורך. וכמובן, אתה מוזמן לבקר ולראות. בברכה, יגאל וילפנד, מזכיר קיבוץ עין השופט".

בשם הנוצרים

אחרון חביב בסידרה הקצרה הזו הוא דוקטור מרמת השרון, שחרה אפו על התיאור המחויך שבו תיארתי לפני שבועיים את מפגשם של ישו ומרים המגדלית. תחילה המכתב:

"...מקומם אותי שדברי בלע ושטנה מופיעים במדור תיירות, במסווה של תיאור מגדל. קצת כבוד לדת הנוצרית. כמו שאנו כיהודים מבקשים, וגם מקבלים לאחרונה כבוד בתחום זה. באיזה מוח מוטרף משנאה יכולים להתבשל משפטים כמו 'נראה שישו, משיחם, נהנה לא מעט מתעלולי האישה שם למטה מברכיו'. מוגזם ולא מקובל, וזה לא המקום.

"בן יוסף, באת לתאר מקום ואין לך מושג על הרקע ההיסטורי, ובוודאי לא על מה שאירע - זה דמיונך המיוסר. אני דורש התנצלות בפני הקוראים הנוצריים של העיתון. לא ייתכן לפגוע ברגשותיהם. בכבוד רב, ד"ר משה אלגואטי, רמת השרון".

אבני חן לשוניות מסוג "מוח מוטרף משנאה" ו"דמיונך המיוסר" מעוררות אצלי בדרך כלל הסתייגות נוגה מן הרדידות האינטלקטואלית שהן מבטאות. אבל הפעם טרח הדוקטור, שעל פי שמו הוא יהודי למהדרין, לדרוש "התנצלות בפני הקוראים הנוצריים של העיתון", וכאן כבר איני מסתפק בהסתייגות.

ובכן, היות שהכותב רואה עצמו נציג הנוצרים, שעל כן כל הכנסיות, העדות והמסדרים שלהם נמצאים בארצנו וכולם קוראים את 'ידיעות אחרונות', יש לי בקשה אליו: שיצטנע מעט, ובטרם שיטול על עצמו להיות מגן קודשיה של הנצרות, משל הוא ריצ'רד לב הארי ופרידריך ברברוסה לפחות, יביא נא אולי קודם לדרישתו הגורפת ממני ייפויי כח מתאימים. נאמר, מן האפיפיור, מן הקתוליקוס הארמני ומן הארכיפטריארך של איסטנבול. אפשר גם, לחיזוק, שיביא את חתימתו של הארכיבישוף מקנטרברי ושל כמה ראשי כנסיות פרוטסטנטיות, גיאורגיות וקופטיות. שאם לא כן, יתכבד, ואולי יתאמן מעט, בהעלאת חיוך. טיפה הומור עוד לא הרגה אף אחד, ובטוח לא את שוכני העפר.

ואגב, אני מזמין אצל הדוקטור הנכבד הסתערויות דומות כאשר אני מהתל בחסידי ברסלב, בחרדי ירושלים ובקאדי של עכו, וכך ימלא גם מצווה גדולה של איזון.