נקמת הטרקטורון

"אני?! אני בחיים לא אעלה על דבר כזה, למה לא הכנת אותי שזה הטיול שאנחנו הולכים לעשות?". הפסקה קלה, כדי לקחת אוויר, והיא ממשיכה: "חבל על הזמן, לא תשכנע אותי". אחרי ההצהרה הנחרצת הזו היא זזה הצידה, מביטה בעוינות מופגנת בטרקטורון המלוכלך מבוץ שמטרטר כמכונת תפירה. אנחנו במורדות המושבה יוקנעם, בשולי יער רמות מנשה.

אנחנו זה אשתי ואני. היא מסרבת לעלות על הטרקטורון ואני כבר רואה את עצמי גומא את שבילי הקק"ל ביער רכוב על הכלי הקופצני. עוד ניסיון לשיכנוע קל: "תעשי סיבוב, כאן ברחבה, תראי שזה ממש קלי קלות". סדק של פשרה הסתמן בהתנגדות. היא לבשה את חליפת הסערה הצהובה והסכימה לסיבוב מקומי, מלווה בהסבר על הכלי. לבסוף נותרו רק רסיסי ההתנגדות, שנמוגו כשרכבנו על הכלים לכיוון היער, במסלול חורפי בין שבילי הפארק עד עמק השלום ונחל השופט.

דרושה השכלה תעבורתית

הטרקטורון המטרטר, מתוצרת קנדית, נמרץ וזריז, מספק 12 כ"ס. כל טרקטורון מיועד לרוכב אחד. אותנו מלווה מדריך שמקפיד מאוד שנישאר על השביל ולא נפריע את שלוות המטיילים. עכשיו זו התקופה היפה באזור פארק מנשה ונחל השופט. קק"ל דאגה לשבילים נוחים, שכבת כורכר מפרידה בין גלגלי הטרקטורון לבוץ, ורק לעיתים ממתינה בצה בצבעי חום כהה שקולטת בשמחה את הטרקטרון ומחייבת את הנהג לחצות את העיסה הסמיכה במהירות.

תחילת המסלול בין בתי המושבה. מהר מאוד חודרים ליער בשביל אפלולי ולח מהגשם האחרון. בטרטור עליז מקפצים על השביל. בימים אלה היער מתכסה במרבדים ירוקים ובמקומות שונים פולח את העמק שדה חיטה בגווני ירוק בהיר. על מדרונות הגבעות המעוגלות נטועים עצי אורן. המרבד הירוק נמתח גם לתוך היער וריח של רטיבות מתוקה עולה מהאדמה. כלניות רבות מציצות מכל עבר ויוצרות משטחים צבעוניים. קשה שלא לעצור ולהתפעל.

אוספים כוח וגולשים בזרם חביב לנחל השופט. הנחל חורץ את העמק, גולש בחדווה דרך השדות והמפלים, אוסף את מי המעיינות ויוצר נחל זורם שמזכיר במעט את הגבעות מעוררות הקנאה של שוויץ. חגיגה של הטבע, שמזמין בעיקר את החרקים אבל גם אנחנו נהנים.

לתוך החגיגה הפסטורלית הזו נכנסנו עם הטרקטורון, שנהיגה עליו דורשת קצת "השכלה" תעבורתית, ברמת רשיון נהיגה למכונית. יתרונו לעומת המכונית הוא שהרוכב חשוף לטבע, כי אין גג או חלון שחוצצים בין הנהג לסביבה. צמיגיו הבלוניים מרככים עבורנו את קפלי השביל.

התייצבנו על דרך רומית עתיקה (וקופצנית) שהובילה ללבו של פארק מנשה - עמק השלום. שדה של כלניות משמאל, שדה רקפות מימין, על הגבעות הרחוקות פס שמש שוטף באור את בתי יוקנעם-עילית. כאן, במבנה עטוף הצמחיה, היתה מושבתם של שני נזירים אוהבי ישראל, שאירחו באהבה רבה מטיילים לרוב. היום המקום מנוהל על-ידי עמותת 'לטם', שפותחת את שעריה למטיילים ומספקת הסברים על האזור היפה, שמסביבו נסללו דרכים כבושות.

את מרכז העמק חוצה הנחל, החולף בתוך חורש דקלים סבוך. שומעים את רעש המים הגולשים במעבר הצר. לא רחוק מכאן חוצים עם הטרקטורון את אפיק הנחל. כאן נגמרים התירוצים ומי שלא נרטב עד עכשיו יזכה במנה נאה של מים ובוץ.

את הטיולים אפשר לעשות עם קבוצה (ואז המחיר נמוך יותר). אפשרות נוספת היא מסלול רומנטי לזוג

(בליווי מדריך), לחלקים רחוקים של הפארק, עם סלסלת אוכל, לחם טרי ובקבוק יין. בשלב מסוים המדריך עוזב אתכם לנפשכם בפינה קסומה וחוזר במועד שסיכמתם.

לתיאום: 'טרקטורונים בטבע', טל': 9591991-04, 833335-058.

ולסיום, עצה קטנה. בשבתות, מטיילים רבים מגיעים למקום ונעשה קצת צפוף ביערות. הרבה יותר נעים להגיע ביום שישי. אפשרות אחרת היא לקחת צימר ביוקנעם או באחד הישובים מסביב. אנחנו עצרנו ב'דשא בכפר' (9893036-04) צעדים ספורים מתחילת היער.