מצד קרחה (או, ראשית הנעורים)

לעיתים חומקים מאיתנו המקומות הקרובים, שדי אם נושיט יד והם נענים למגעה ומיד מתכנסים אצל הפנתיאון האישי של חוויותינו. כך פסחתי על מצד קרחה יותר מעשרים שנה, וזכר המקום הלך והתעמעם, עד שנותר רק משהו מטושטש, דמוי חורבה, אי שם במערב הגליל.

מאחר שנחלי הצפון גועשים עכשיו, כאילו התחרט הריבונו של עולם ובעת קצרה אחת השיב לאפיקים את כל המים שנגזלו מהם זה יותר מעשור, הלכתי אל המקום ההוא כדי לפעור את פי כלא מאמין, למראה הזרם החום והעכור שביעבע באפיק, גורף כל מה שלא מחובר בחוזקה לאדמה ומסתער הרחק מערבה, אל הים. לא רק מראה המים הגועשים באפיק נחל כזיב, אלא גם רעמם המתגלגל והופך לחבטה קצובה בפוגעם בעיקולי הסלע, הפכו את כל חרפותי על יום הסגריר הזה להשתאות גדולה: האמנם זו הארץ שחרבוניה הם שמה הנוסף?

גם אם תבאנה מכאן ואילך עוד תריסר שנות בצורת, הרי שחסד המים עכשיו כה גדול, והירוק הצלול שיבוא בעקבותיהם כה ענוג, שאולי אפשר למחול ולהתאזר בסבלנות, ובעיקר לעבור בעתיד בשלום את יבבותיהם של קובעי מדיניות המים בישראל, כאילו לעולם לא תפסיק הבצורת, ולפיכך הם גם רשאים להעלות את מחירי המים. כאילו שהפקעת מחירי המים למי שזקוק להם תוסיף למאזן כהנה וכהנה ליטרים.

מכל מקום, הלכתי לאן שהלכתי, וזחלתי בשביל - שהכרתי בעבר ובינתיים כוסה כולו בסבך - כאחרון חזירי הבר הרומסים בלילות את משעוליהם בין חבקי הקיסוסית וסבך הטמוס, וכמותם, ביתקתי את ענפיהם הגמישים של הקטלבים והאלונים, נזהר מאוד שלא יצליפו בי כשוט משוחרר אחרי שהרפיתי את אחיזתי מהם; וכך, חבול, שרוט, מתנשף ומלא בוץ לתפארת, אחוז גאווה על שהצלחתי לפלס דרכי אל היעד על אף מכשלת הסבך, נפלתי אל מערה קטנה, שגת עתיקה חצובה בה וכמה אבני גזית מוטלות בה בלא סדר. ראיתי, למגינת לבי, ששביל רועים נוח מגיע לשם מבתיה האחרונים של מעלות.

מצד קרחה עצמו מרוחק מן המערה והגת מהלך דקתיים, נחבא בין עצי חורש גדולים וזקנים, ללמדנו שדורות של עזובה עברו על המקום, ולא רק אני "נטשתי" אותו. מצד קרחה זכה לשמו המכוער משום שהאחראים לגיור המפה שלנו שמעו את שמו בערבית, ח'רבת אלקרחה, ודי היה להם להריק קרחת משפה אחת לשניה, מבלי לטרוח עוד מעט בהבנת הנקרא ולהגיע למסקנה המתחייבת, שסכין המוהלים אומנם מייהדת את הגליל אבל פוצעת את המוח. שכן הגיור הפשוט אינו מסביר את העובדה שקרחה בערבית זה לא קרחת, אלא (גם) מורסה וכיב, למרבה הגועל. סביר שגם הדל באויבינו לא ייתן שם כזה למקום מן המקומות, והשם הוא הרבה יותר רומנטי - "לבלוב", "ראשית הנעורים" ואפילו הכתם הלבן במצח הסוס. אבל, כאמור, גיור מהיר יענה על כל עוולות ההגיון והאסתטיקה.

כמוהו, כמצד קרחה, פזורים עוד בגליל מצד אבירים וחורבות אחרות שהיער כיסה אותם זה דורות. חלקם אכן מצדים, חלקם קדומים ועמוסי ימים, ואחרים, כזה שכאן, אינם מבצרים קטנים למרות שמם, אלא חוות חקלאיות שהקימום בימי הצלבנים. כיוון שפולשים אלה חששו מעם הארץ ומפועליהם - יותר מאשר פחדו מן השטן, ומן השאול שהמתינה להם בעולם הבא מרוב רעתם - טרחו וביצרו את חוותיהם ואת בתי מגוריהם והכינום ליום פקודה, אשר בבואו לא עמד להם עובי קירותיהם וכולם נסו על נפשם בחזרה לאירופה.

מאז ניטשה החווה הקטנה הזו, איש לא חזר אליה ואל בוסתניה. היער נשך בה והעלימה מעין רואים ורק שבילים של יודעי ח"ן עברו אליה בדרכי המקנה של כפריי האזור האחרים. משאלה המעיטו במרעה, כוסו גם רוב השבילים בעצי היער וחוזקו בכבלי המטפסים הקוצניים.

והמקום עצמו? גם בלא רעש המים המגרגר למטה, בעומקו של הכזיב, וגם בלא הרפתקאת הזחילה והסבך, המקום יפה להפליא. וממה נפשכם? כמה חורבות כבר יש בארצנו, שהיא ברובה מדבר, אשר היער בלע אותן, כאילו סופחנו למיתולוגיה היוונית, ששם אלי היערות מכסים חיש קל בעלוותם את ערוותם.

דממת המקום היא רקע ענוג לצפצופי הצפרים בסבך וגן עדן למקהלות החרקים, אשר ברגע שקרן השמש הראשונה מלטפת את מחושיהם הם מתחילים לזעוק את ייחומם ולנסר את תאוותם בכל אפלולית הסבך. גם הפרחים שבו מנקדים בעצם הימים האלה באדום, בסגול, בלבן ובצהוב את ירק המערה למרגלות עצי החורש, שקברו את חורבת ראשית האביב.

איך מגיעים

על מפת סימון השבילים מס' 2, הגליל העליון. אין שביל מסומן בצבע למצד קרחה, אבל מי שיורד בדרך העפר מצוריאל, פונה אל 'מכתש צוריאל', ופונה ממנה שמאלה בדרך יער שאורכה כשני ק"מ, יגיע אל סופה של הדרך, שהופכת לשביל (מסומן במפה, ללא צבע), וזה הופך למנהרת חזירים, ובסופו של דבר - מגיעים!. עוד בסביבה: מעלות - פלא עירוני של יישוב עולים נאה, שמבלי לרדת לעומק בעיותיו נראה אסתטי ומטופח; נחל כזיב - בקטעיו המוכרים בין מעלות והמונפורט; פקיעין - כפר מעורב דרוזי ערבי, שמה כבר לא נאמר על איכות הלבנה, הזיתים והפיתות שלו.

טריוויה

משהו חדש, שיגיע גם בתור כתבה של ממש, ועכשיו זה עוד "טרי מהתנור": רשות הטבע והגנים (קודם לכן רשות שמורות הטבע, ונא לא לטעות ולבלבל עם 'החברה להגנת הטבע', שזו להקה ירוקה אחרת) פרצה דרך לרכב מצפון לחד-נס שבגולן, דרך שרידי הכפר הסורי אלקראענה, והכשירה מצפה נוף מדהים ביופיו על יער יהודיה ועל אגנו הדרמטי של נחל משושים.

ובתור המלצה שאינה טריוויאלית: רדו בשביל מן המצפה אל בריכת המשושים, שעכשיו מלאה במים גועשים, ותמלמלו כל הדרך "מה גדול מעשיך השם וגו'. באחריות.