חוויה מתקנת עם מונה הסוסה

עד לרגע המיוחל בו התבשרתי שעברתי טסט, יואל ומונצי סימלו את הפנטזיה המוטורית-מרחבית שלי. יואל היה שכן שלי. מונצי היה סוס. אבא של יואל היה חבר אגד ובחופש הגדול הוא היה מסדר לבן שלו לעבוד בתור כרטיסן על אוטובוס טייגר. לפעמים יואל היה מראה לי את אוטומט העודף המופלא שנח בתיק של אביו. פעם, כשאבא שלו הגיע הביתה להפסקה, יואל הגניב אותי לאוטובוס, נתן לי ללטף את ההגה ואפילו הרשה לי לחמם את מושב הנהג. הערצתי אותו על זה.

מי ששחרר אותי מהסגידה העיוורת ליואל והאוטובוס היה סוס מר נפש ששירת בנאמנות דוד טוב שלי, מושבניק מבית חלקיה. בשביל לנהוג אותו לא נזקקתי לרשיון; די היה שדודי יימצא במצב רוח טוב כדי שהמושכות יועברו לידי. או אז, היינו צולחים - אני, הדוד ומונצי - את דרכי העפר של הכפר, ולאושרי לא היה קץ.

יום אחד, הדוד שלי שנפל למשכב ביקש שאצטרף לדודה ברפת ואעזור לה בחליבה. נעניתי בחפץ לב, רק שבמקום לגשת לרפת רתמתי את מונצי לעגלה ובסתר חמקנו לנסיעת מבחן פרטית בשדות המושב. הבהמה הזעופה, ששנאה אותי עוד מהרגע הראשון שלי אצל הדוד - חטפה התקף לב ושבקה חיים.

הייתי אז בן 14. מזועזע מפרכוסי הסוס הגוסס המוטל תחת יצול העגלה, נסתי מזירת הפשע כל עוד נפשי בי. מזועזע לא פחות מתגובתו הצפויה של הדוד, תפרתי סיפור כיסוי עלוב, אזרתי אומץ והתייצבתי בחדרו. גמגמתי משהו על הדודה שהסתדרה ברפת גם בלעדי, וסיפרתי כבדרך אגב שהסוס לא היה בחצר - וכי בתום חיפושים ממושכים מצאתי אותו שוכב בשדה, מנמנם בשמש.

הדוד הקודח זינק מהמיטה, סינן קללה באידיש, תפס בזרועי ושאג בעברית: "מה אתה מספר סיפורים? אתה לא יודע שסוס ישן בעמידה? סוס שוכב זה סוס מת". לזכותו ייאמר שהוא לא הסגיר את זהות הרוצח להורי, אבל כן הנפיק לי צו גירוש בו במקום. הטראומה עשתה את שלה. מאז תפסתי מרחק אפילו מסוסי נדנדה.

הסוסים עדיין מחפשים את מנהיג העדר

מסכנה מונה, הסוסה המאופקת שנאלצה לסבול את מסת ה-115 קילו שלי. ג'וקיס מקצועיים, דחלילי האדם האלה שמדהירים סוסים במרוצים, היו אוטמים לי את הפה לחצי שנה לפני שהיו מאפשרים לי לטפס עליה.

אלא שמונה היא בחורה טובה, ושחר לוי הוא מדריך רכיבה עם סבלנות של פיל, ואם פעם תקראו בעיתון שהמלכה אליזבת הזמינה אותי לשרת באורווה המלכותית שלה - תדעו שהכל התחיל כאן.

"כאן" זה בית הספר לרכיבה "יגור" בקרית שאול, ריאה ירוקה כפרית בין מגדלי הבטון של רמת השרון ותל אביב. לצד סוסי בית הספר מאכלסים את האורוות סוסים פרטיים שמוחזקים בתנאי פנסיון.

כמו בלימוד נהיגה, גם פה מתחייב פרק תיאוריה. "סוס", מסביר שחר המדריך, "הוא בעל חיים שחי בטבע בעדר ונאלץ להתגונן מטורפים. האינסטינקט של חיה כזאת הוא 'ברח או תקוף'. סוסים מבויתים שמשמשים לרכיבה עוברים סירוס, במטרה להקהות אצלם עוד יותר את אינסטינקט הבריחה. אבל הם עדיין יצורים מבוהלים, שמחפשים את מנהיג העדר".

תכל'ס, יש סיכוי שאני אגמור את השיעור הזה במצב של כריסטופר ריב? "אל תדאג. בשביל זה אני כאן".

היא תיתן לי לדהור עליה מיד, על ההתחלה? "כנראה שלא, אבל מי יודע. היא כל הזמן תבדוק אותך, תבחן את הביטחון העצמי שלך, את שפת הגוף, הנוכחות. בתור רוכב, אתה המנהיג שלה".

תנופה חדה, עשירית שנייה באוויר, ואני על הסוסה. לא לדאוג מונה, את בידיים טובות. תיכף, אחרי ששחר יסיים להרצות לי על אמצעי זהירות, תקשורת מילולית, שפת הרגליים ושיטות בלימה, נטוס מכאן אל האופק - אולי למונגוליה, אולי למדבריות ערב - ולא נחזור לעולם. בדרך נעצור במסעדה טובה. זה נכון מה שחז"ל אומרים עלייך, שאת אוכלת המון ומוציאה קמעה?

סוסים שמחים לפתח קשר רגשי

שחר מסמן "או.קיי, אפשר לצאת לדרך". שתהיה בריאה, מונה. בקצב הזה נגיע אולי לצומת הכפר הירוק, וגם זה בעוד יומיים. אני צועק לה "דיו", אבל שחר מעדכן אותי שהיא לא שולטת בשפת רחוב. מונה היא לא סוסה ערסית. אבל מהר מאוד אני תופס את העניינים. איך אמר שחר? היא מחפשת מנהיג.

מהליכה אנחנו עוברים ל"ג'וג" - מקצב שנע בין הליכה לריצה קלה. קטן עלי ג'וג, ומונה כבר נעתרת ל"טרוט", שזה ריצה קלה. שחר מוודא כל הזמן שאני מרגיש בטוח, שלא נרדמתי בשמירה, שלא העברתי את המנהיגות לסוסה. לא מתאים לו לגרד אותי מהבוץ בבוקר החורפי הזה.

טרוט זה יופי, רמז ראשון לתחושת החופש שרוכבים מנוסים כה מרבים לתאר. אבל עם האוכל בא התאבון. למקצב הבא קוראים "קאנטר" - דהירה קלה, שעטה, מצב בו שתי רגליים של הסוס באוויר ושתי האחרות על הקרקע. רק מה, זה לא פשוט, בשיעור ראשון, לשכנע סוסה להעביר להילוך רביעי. שחר זורק לי טיפ, מונה נכנסת לטרוט, היא כמעט מתמסרת - אבל פתאום מתנהגת כמו רכב שהותנע בדחיפה, האיץ קצת ושוב נכבה.

נסיון שני. אותו כנ"ל: שנייה אחרי ההצתה היא מתקררת. ג'ינגס חאן כבר היה מוריד פקודה לטבח להועיד אותה לארוחת הערב של הגיס הראשון. אז נשארתי עם טרוט, חלופה מינורית אבל בהחלט מהנה. "עוד שיעור", הבטיח שחר, "ואתה מתגבר על העכבות שלה".

ומה בא אחרי זה? "אחרי זה בא שלב ה'גאלופ', דהירה מהירה. בגאלופ יש מצב שכל הרגליים של הסוס באוויר".

עוד למדתי משחר שבתנאים אופטימליים, סוס דוהר מסוגל להגיע למהירות של 65 קמ"ש - ושבדיוק כמונו, סוס ישמח לפתח קשר רגשי עם מי שמתמיד להאכיל אותו. וגם שאם התעללתם בו, הוא לא יסלח לכם כל החיים, ושסוס לטיולים עולה משהו בסביבות 2,500 דולר. אה, כן, ואמרו לי גם שאם בשבוע הקרוב אני ארגיש כאבים חדים בשרירי פנים הירכיים ואלך כמו זונה שעשתה את זה עם צוות אמריקני שלם של טילי פטריוט, אז זה יעבור עם הזמן. האמת, עד עכשיו אני מסתובב כמו זונה - אבל כמו אחת שעשתה את זה עם טיל פטריוט.

בית הספר לרכיבת סוסים "יגור" קיים מעל 30 שנה. בחווה בקרית שאול (רחוב הפרחים 57) מלמדים את אסכולות הרכיבה השונות ולצד זה מתרגלים רכיבה טיפולית, להקניית בטחון עצמי ולשיפור הדימוי אצל ילדים. מחיר: 90 שקל לשיעור, במסגרת פנקס המקנה חמישה שיעורים (450 שקל למחזור). טל': 6497576-03.