שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תעלת הימים של פנמה
    פרויקט מהסוג שאצלנו נשמע כמו חלום מטורף הושלם כבר לפני 100 שנה בפנמה, חיבר בין האוקיינוס הפסיפי לאטלנטי וחסך לאלפי אוניות מאז את הצורך במסע מסביב לדרום אמריקה. יוסף ג'קסון צפה בפה פעור איך העסק עובד
    איך זה עובד היסטוריה מחיר המעבר פנמה סיטי 

    אוניית הענק GRANDEUR OF THE SEA, עליה הפלגתי במסע בן שבועיים מסן-דייגו לניו-אורלינס שוקלת 74,000 טונות, אורכה כ-300 מטר ורוחבה כ-30 מטר. את הדבר העצום הזה גררו בכניסה לתעלת פנמה שמונה קטרי דיזל והכניסו את האוניה לתוך לוקר - תא ציפה ענק אליו נכנסות האוניות, על מנת לעלות ולהוריד אותם למפלס המים התואם את המשך השייט בין האוקיינוסים.

    איך זה עובד

    תא ציפה מתמלא, תא ציפה מתרוקן

    המוני הנוסעים עומדים על הסיפון וצופים במהלך יום תמים, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד אחר הצהרים בשלבים המעניינים של חציית התעלה. כולם מתבוננים בעניין בכניסה המדויקת של אוניית הקרוזים לתא הציפה. אחרי שהתא בו שהתה האוניה המפוארת מתמלא מים (או מתרוקן, תלוי בכיוון ההפלגה), נפתח שער המתכת העצום והאוניה ממשיכה בדרכה מעדנות אל מפלס המים החדש שממתין לה. התכנון ההנדסי של התעלה היה מבוסס על כך שהאוניות עוברות בתעלה המלאה במי גשם מתוקים, כך שלא נגרמים נזקים למתכת.

    גם כל האנרגיה הנדרשת למילוי הלוקרים נוצרת באמצעות כוח המשיכה, הממלא תא ציפה אחד ומרוקן את משנהו, ללא הזדקקות למשאבות חשמליות צורכות אנרגיה. כל מילוי או הרקה של תא ציפה שכזה גורם לכמות מדהימה של 197 מיליון ליטר מים מתוקים להישפך למי האוקיינוסים. אבל לא לדאוג, כמות הגשמים הטרופיים שבאזור ממלאת בקלות את החסר.

    משקלו של השער הגדול ביותר, של תא הציפה בכניסה הדרומית של התעלה מכיוון האוקיינוס הפאסיפי, הוא 730 טון, והוא מתרומם לגובה 25 מטר. אחת לעשור לערך, אגב, מפרקים את השערים ולוקחים אותם לשיפוצים.

    חזור למעלה
    היסטוריה

    22,00 עובדים מתו במהלך העבודות

    המסע הימי בתעלה משאיר את המפליגים פעורי פה מול המפעל ההנדסי המופלא הזה, שעוד מעט ימלאו לו כ-100 שנה. לא פחות מ-159 מיליון טון של עפר נחפרו והוזזו ממקומם בעת כריית התעלה. הפרוייקט חייב עבודות הנדסיות בהיקף עצום, שבמהלכן מתו 22,000 עובדים, רובם ממחלות טרופיות ומאסונות במהלך העבודה.

    אגב, עוד לפני חפירת התעלה, בשלהי המאה ה-19, נסללה בדרך מקבילה מסילת ברזל, לשירות אלפי המוטרפים שנהרו לקליפורניה בעקבות הבהלה לזהב. השלמת המסילה רק הגבירה את האמביציה לחפירת תעלה שתחבר את האוקיינוסים. התחלת העבודה בוצעה על ידי המהנדס פרדיננד לספס, שברזומה שלו היתה רשומה חפירת תעלת סואץ. אלא שהבנקים הצרפתים שמימנו את הפרויקט פשטו את הרגל עקב הקונספציה המוטעית של לספס, שהובילה אותו לחפירת תעלה עמוקה, שתתעלם מהפרשי הגבהים ברכס ההררי שחוצה את פנמה לאורכה. החברה הצרפתית שפעלה באזור ומימנה את הפרויקט הגרנדיוזי החל ב-1881, הרימה ידיים סופית ב-1894.

    נשיא ארצות הברית דאז, תיאודור רוזוולט, ראה בתעלה נכס אסטרטגי - אמצעי לקשר ימי שיקל על ארצות הברית להעביר ספינות קרב ומסחר מאוקיינוס אחד למשנהו. הוא דחף את הגשמת הרעיון, והחל ב-1904 נכנסו האמריקנים לתמונה, והמהנדסים שלהם החליטו על הקמת תאי ציפה ענקיים, שיעלו ויורידו את האוניות בהתאם למבנה הטופוגרפי של האזור. הפרויקט הושלם על ידי החברה האמריקנית COMMISSION ISTHMIAN CANAL. התעלה נחנכה ב-7 בינואר 1914, אך רק באוגוסט אותה שנה הפליגה בה האוניה SS ANCON.

    בשנת 1963 החלו להעביר בתעלה אוניות מסביב לשעון בכל שעות היממה, ולאחר 16 שנות עבודה ארוכות הושלמה ב-1970 הרחבת והעמקת התעלה למימדי האוניות ששטים בה בימינו. ב-1977, לאחר תסיסה פוליטית בפנמה, הועברה התעלה לידי הממשלה הפנמית, וב-1979 נחתם ההסכם עם האמריקנים, שהעביר שנתיים מאוחר יותר את האחריות על ניהול התעלה לממשלת פנמה. האמריקנים, כמובן, השאירו לעצמם את האצבע על השאלטר. כלומר, בידם מופקדת ההגנה על המתקנים ועל הבטחת פתיחות התעלה לאוניות כל העמים.

    חזור למעלה
    מחיר המעבר

    אף קפטן לא חוסך את דמי המעבר

    המעבר בתעלה אינו זול. הקפטן היווני מיכאל לאכטארידיס, שהופקד על אוניית הקרוזים, סיפר בארוחת ערב משותפת שעלות המעבר בתעלה לאוניה שלו עומד על 44,000 דולר. המחיר נקבע בהתאם למשקל האוניה. האוניה ששילמה את הסכום הגבוה ביותר למעבר בתעלה היתה קווין מרי (92,000 דולר), והסכום הנמוך ביותר היה 36 סנט. מי שילם? ברנש מטורף ששחה בתחילת המאה את התעלה לכל אורך 80 הקילומטרים שלה.

    מכל מקום, אלפי אוניות עוברות מדי שנה את תעלת פנמה, ואתם יכולים לשער את כמות ההכנסות הזורמת לכיסי החברה המפעילה. הרי אף קפטן נורמלי לא יעדיף להקיף את כל דרום-אמריקה וכף הורן על מנת לחסוך את דמי המעבר.

    רק מיכליות ענק או נושאות מטוסים ענקיות כמו נימיץ אינן יכולות ליהנות מהמעבר בתעלה. אוניה שמשקלה עולה על 75,000 טון נשלחת אחר כבוד להקיף את כל יבשת דרום אמריקה.

    יש גם לזכור שמדי שנה מוציאה חברת תעלת פנמה סכום של 150 מיליון דולר על תחזוק גדות התעלה ושמירה על מפלס המים הנדרש. מדובר באחד האזורים הגעשיים הפעילים על כדור הארץ, שיש לו נטיה להתמוטט מדי פעם וליצור מבנה שטח חדש, שכמובן אינו תואם את הנדרש לאוניות.

    קשה למצוא בעולם פרוייקט בינלאומי נוסף ששינה לחלוטין את פני התחבורה העולמית כמו המבצע המהמם של חפירת תעלה שחיברה שני אוקיינוסים וקיצרה את המסע הימי באלפי מיילים. אמנם גם תעלת סואץ גרמה למהפך כזה, אלא שבסיני אין הפרשי גבהים בין הים התיכון והים האדום, בעוד שבין האוקיינוס הפאסיפי והים הקאריבי שבמפרץ מקסיקו (שמשתייך בעצם לאוקיינוס האטלנטי) מפריד הפרש גבהים משמעותי, של הרכס ההררי המתרומם במרכז פנמה.

    חזור למעלה
    פנמה סיטי

    נראית מרחוק כמו ניו יורק

    2.7 מיליון התושבים שמאכלסים את פנמה מורכבים ממגוון גדול של קבוצות אוכלוסיה. החל מהמסטיצ'ו, אותם בני תערובת צאצאי אינדיאנים וספרדים ששלטו באזור, אבל גם לא מעט שחורים, אירופים ואפילו סינים, הודים, יהודים וערבים. רוב האוכלוסיה קתולית. האקלים טרופי, ולכן עדיף לבקר בפנמה בעונה היבשה שלה, שנמשכת מינואר עד מאי.

    פנמה סיטי, עמוסת גורדי השחקים, נראית מרחוק כמו ניו יורק. כדאי לקחת את הסיור העירוני, שמכסה את האתרים ההיסטורים של העיר. הם ממוקמים בעיר הקולוניאלית, ה-CASCO VIEJO, שם תוכלו לבקר בכנסיה עם מזבח הזהב מהמאה ה-17, לראת את מגורי התושבים דאז ואפילו את צינוק הנידונים למוות, שעזר כנראה לספרדים לשמור על השקט במקום. גם האנדרטה לזכר 22,000 האומללים שמתו בפרויקט התעלה ראויה לביקור.

    כדי להתרשם מהנוף בפנמה סיטי ניתן לשכור אופניים (שני דולרים לשעה) ולדווש לעבר CAUSEWAY AMADOR, טיילת שנוצרה על ידי חיבורם בגשר של ארבעה איים קטנים. האיזור הפך לריכוז של מסעדות ומקומות בילוי, שלא לדבר על הבריזה והנוף הנשקף משם.

    במעלה הדרך להר הקרוי על שם האוניה הראשונה שחצתה את התעלה, ה-ANCON, השביל מוביל את המבקרים בין עצים טרופיים לקול ציוץ ציפורים, אל התצפית בפיסגה, שממנה נשקף מראה מקסים על העיר מצד אחד ועל פיתחה של התעלה מהצד השני.

    בתחילת העליה ממוקמים שלושה כפרים מיניאטורים, המייצגים את שלוש התרבויות של פנמה, התרבות הספרדית, התרבות האינדיאנית המקורית והתרבות האינדיאנית המערבית.

    יעד אחר השווה ביקור מחייב יציאה אל מחוץ לעיר. מדובר באי הפרחים, TABOGA. אחרי הפלגה קצרה בת שעה מגיעים לאי, שהפך לאתר תיירות מבוקש, ובו נמצאת הכנסיה השניה בעתיקותה בעולם החדש, שנבנתה ב-1550.

    חובבי טבע חייבים לצאת עם מדריך יודע דבר אל ה-PIPELINE ROAD במרחק של כשעה מפנמה סיטי. זו אחת מתצפיות הטבע והציפורים המרשימות שיש. ב-GAMBOA RAINFOREST תוכלו לצאת למסע בג'ונגל הטרופי המקומי, אך חובה להיעזר במדריך מקומי, שיאיר את עיניכם העירוניות בתופעות הטבע הקסומות.

    בטיול הזה מומלץ לשלב ביקור שלא יישכח במסעדה LOS LAGARTOS. המסעדה מתמחה במאכלים טרופיים מעולים, והסועדים בה נהנים מתצפית על שתי אטרקציות ברמה עולמית. האחת, תעלת פנמה עצמה והאוניות המפליגות בה, וחיי הפרא של הג'ונגל הנשקף מולכם

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תעלת פנמה. המוני נוסעים עומדים ומתבוננים במשך יום שלם
    צילום: איי פי
    צילום: איי פי
    רק לנושאות מטוסים ענקיות אסור לעבור בתעלה
    צילום: איי פי
    מומלצים