היופי המושלם בנחל יצפור

בכל התנ"ך כולו נמצא רק גדעון שיעמוד בבסיסו של הר הגלבוע ובחשיכה שבטרם קרב יעביר את לוחמיו במבחן הלא ברור של שתיית מים כדרך אנשים או כדרך כלבים, כמדד וציון לאיכות צמאיו הנלהבים ומידתם כלוחמים נגד פלישת הבדואים מעבר הירדן. על מבחן המים המשונה הזה לא נעמוד עתה, אלא על כך שבתום המסה הזו הודיע להם כי כל הירא ורך הלבב ישוב ויצפור מהר הגלעד.

מילא הר גלעד, שנדד עד לכאן, לגלבוע, אבל לצפור? אני מניח שמלקקיו המשובחים של גדעון ידעו עברית על בוריה והכירו בעל פה את כל המילים מן המילון אחת לאחת, שכן אחרת איני יכול להסביר כיצד ידעו מה שרק במילון אבן-שושן והקונקורדנציה שלו כתוב, שלצפור זה להשכים ולחזור. או לחלופין, אולי אף לא אחד מנבחריו הבין את מה שאמר מפקדם, ובשל כך נשארו איתו לקרב הערמומי של ניפוץ כדים, צווחות באישון לילה והבערת לפידים להגברת האפקט, ותוך כך גם ניצחו את נחילי הבדואים שפשטו על ארץ היישוב הפורחת והקדושה.

נדרשתי לאותה מילה יחידאית בשפתנו העתיקה שכן היא הוצמדה, בגלבוע עצמו, לחריץ של כלום במותנו המזרחית, ומאז הוא נקרא נחל יצפור. ממש כך. כאילו היינו קוראים לנחל אחר, יותר עמוק ויותר ארוך, בעקבות רעיון מבריק שהיה עולה במוחו של חבר כלשהו בועדת השמות - נחל ישכים מאוד מוקדם, ב-5:15, וישוב לאלתר, תוך דקה.

מכל מקום, אותו נחל קטנטן שזכה לשמו ההרואי נמצא בעצם הימים האלה על ספו של היופי המושלם שהביא עלינו החורף המבורך הזה. אומנם בראשיתו הוא מוכה בכמה חורשות אורנים נטועים רעי מראה, אך במרווחים שבין חורשה אחת לשניה מתנהלת היום תחרות פרועה בין מרבדיו הצהובים של האיסטיס, לבין שטיחים של טוריים, שהם ורודים-סגולים ועדיני מראה. אל תוך הצבעים הפסטליים והרכים האלה מתנחשלים מרבדים עזי-סגול של מרווה דגולה, פרגים ראשונים צובעים באדום את העשב הירוק, ומולם מתגודדות בגושים אדומים לוהטים נוריות אסיה. כשנחל יצפור הקטן מעמיק אל תוך המדרון בדרכו אל עמק בית שאן, וקירותיו הופכים לצוקים נאים וצרים, נפסקות חורשות האורן ותחתיהן מופיעים בעליו האמיתיים של הנקיק - חרובים עתיקים ושיחי אלה ארצישראלית ואלת מסטיק.

בשבועות הקצרים האלה של השנה יורד מלך ההר, אירוס הגלבוע, מפסגתו הגבוהה באזור הר ברקן, גולש אל הנקיק ופה ושם חושף את נוכחותו המדהימה בפני הבאים בממלכתו. האירוס הענק, שהוא אפור-סגול כחול-תכול, ולעתים נדירות משתגע ומופיע בגוון צהוב לחלוטין, הוא הדבר האמיתי כאן. גודלו כשל ראש תינוק והוא מן הדברים שאין להרבות במילים אודותם, אלא פשוט לבוא למקום, לראות את הפרח, להידהם מעוצמת יופיו ולהבין מדוע אלת הקשת בענן מהמיתולוגיה היוונית, מי שהתוותה בשמיים את המסלול למרכבתו של פבוס אפולו, היא זו ששמה הונצח בפרח הזה.

מהצוהר הנפתח אל הנוף הרחוק רואים כיצד שטיחי עמק יזרעאל וחרוד נפרשים תחת ההר וכיצד רמות יששכר המוריקות זוחלות אל האופק התכלכל. וכל שנותר הוא להמשיך ולרדת בנחל יצפור ורק למלמל תודות על שהחורף עשה את האוויר שקוף ואת האדמה ירוקה.

איך מגיעים

במדרונו הצפוני-מזרחי של הגלבוע, מתחת למעלה הגלבוע. ראשו של מסלול הטיול המסומן בצבע אדום (מפת טיולים וסימון שבילים מס' 3, גליל תחתון, עמקים וגלבוע) מתחיל מעיקול חריף בכביש העולה מהסחנה למעלה הגלבוע. בצד ההסתעפות של דרך הנוף של הגלבוע מוצב בראשית המסלול שלט מאיר עיניים: נחל יצפור.

טריוויה: ארלוזרוב רתח

לא רחוק מכאן נמצא מפעל נהריים, שעליו כתבתי לפני זמן לא רב. בעקבות הכתבה קיבלתי מכתב מד"ר מרדכי נאור, שהוא, בידיעותיו הרבות והעשירות, לא רק תיקן שגיאות שמצא, אלא אף הוסיף כהנה וכהנה על הפרשיה ההיא. והרי עיקרי דבריו, שייהנו מלבדי עוד אנשים טובים:

"...הצטערתי על הטעות הגדולה שהשתרבבה לרשימתך בענין חנוכת תחנת הכוח ב-1932 ואי הזמנת מנהיגי היישוב. העובדה נכונה - כל השאר, כמעט, מוטעה. בן-גוריון טרם היה מראשי היישוב, הוא כיהן עוד כמה שנים כמזכיר ההסתדרות. יחסיו עם רוטנברג בעת ההיא היו טובים דווקא. עם ברל כצנלסון, עמיתו ושותפו של בן-גוריון להנהגת תנועת הפועלים, קיים רוטנברג קשרים אישיים ממש. המנהיג הראשי שלא הוזמן היה חיים ארלוזורוב, אז ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, והוא נתן לרוטנברג באבי-אביו על התנהגותו זו.

"לרוטנברג היו קשרים אמיצים עם הסתדרות העובדים. איש הקשר היה אליהו גולומב. בן-גוריון והוא (רוטנברג) עמלו יד ביד ב-1928 כדי להביא לידי גמר שביתה ארוכה במפעל מתכת חיפאי, שאיימה על המשך הקמת נהריים. לאחר פטירת רוטנברג כתב בן-גוריון: 'הוא היה מגדולי זמננו בחידוש ימיה של ארץ-ישראל. בכלל, רוטנברג היה בשנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30 מקורב לתנועת הפועלים, ואת סכום הכסף הראשון לעריכת הסקר הגדול שלו לשם קבלת הזיכיון נתן לו בן-גוריון. רוטנברג זכר לו זאת.

"מעורבותם המשותפת של רוטנברג וז'בוטינסקי היה בפרעות 1920. ב-1921 פעל רוטנברג לבדו, וב-1929 הוא עסק בנושאים אחרים, וז'בוטינסקי כלל לא היה בארץ.

"ומדוע לא הזמין רוטנברג את מנהיגי היישוב לטקס פתיחת נהריים? זה היה האיש. הוא היה לפעמים נדיב וסלחן, ולרוב איש תקיף ונוטה לזעום. במשך כשנה ורבע, מסתיו 1929 עד חורף 1931, כיהן כנשיא הוועד הלאומי והתפטר מתפקיד זה בטריקת דלת. היה בלבו הרבה על דרך התנהלות היישוב וראשיו. גם יחסיו עם ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, ידעו הרבה עליות וירידות, בעיקר ירידות. הוא החליט שבחגו הגדול אין הוא מעוניין לשתף את מנהיגות היישוב.

"תשאל, מהיכן אני יודע על הפרשה הזאת? ובכן, לאחרונה ממש סיימתי מחקר גדול על תולדות חברת החשמל (יופיע לקראת סוף החודש בספר ברכת החשמל - הוצאת יד יצחק בן צבי), שם מתואר בהרחבה הזובור שעשה רוטנברג למנהיגי היישוב בטקס חנוכת נהריים באי-הזמנתם, ותגובתו הנזעמת של ארלוזורוב, שאם איני טועה, לא פורסמה עד היום".