שוק הנשנושים של וינה

שוק גדול בעיר גדולה הוא לא חידוש מרעיש, אבל כאשר השוק ממוקם חמש דקות הליכה ממרכז העיר, על ארמונותיו, באמצע רחוב רחב-ידיים מוקף בניינים מפוארים, זה כבר סיפור אחר.
שם השוק (Naschmarkt) כבר מלמד על טיבו - שוק הנשנושים. המקום שימש כשוק עוד במאה ה-16, כשאחד משרוולי הדנובה זרם שם ועקרות-הבית באו לחוף הנהר לקנות חלב טרי מהכפריות.
בתום מלחמת העולם הראשונה קבעה עיריית וינה את גבולות השוק, ובכך בלמה את התרחבותו. מדובר ברצועה שאורכה 718 מטרים, עליה שני "מסלולים". האחד כולל דוכנים וביתנים לממכר מזון מכל הסוגים, והשני עם בתי-קפה, מסעדות ופאבים. על שטח של כארבעה קילומטרים מרובעים ניצבים 176 עסקים,
ביתנים ודוכנים לממכר כל מזון שתוכלו לעלות בדעתכם, מכל פינה בעולם, גם מישראל.

מוכרים בלשון הקודש

בכניסה לשוק ממוקמות כמה חנויות לממכר דגים ולכל מה שהים מציע. כלומר, סטייקים של כרישים, תמנונים, שרימפס מכל הגדלים, צדפות וכמובן כל דג אפשרי. כל הדגה הובאה רק שעות ספורות קודם, וחלקה עדיין שוחה להנאתו במיכלי ענק ומחכה לעקרת הבית שתבוא ותגאל אותם מייסורי העולם הזה. פרט לדגים ופירות ים, מציעות חנויות אלה עשרות סוגי סלטים וממרחים המבוססים על מאכלי-ים.
נקודה ישראלית: מרבית דוכני הפרות, הירקות, הפלאפל, השישליק, הקבאב והחומוס-טחינה שייכים לישראלים לשעבר. בדרך-כלל, כשהמוכרים שומעים עברית, הם עוברים מייד לשוחח אתכם בלשון הקודש.
מרביתם יהודים בוכרים או גרוזינים, שבזמנו עשו עלייה לארץ ואחר-כך ירדו לוינה בין דוכני הפירות והירקות תמצאו ותריחו גם דוכנים לממכר נקניקיות וינאיות לעשרות סוגיהן, אווזים צלויים, ברווזים ותרנגולות שמסתובבים על הגריל, שיפודים מכל הסוגים ושווארמות ענקיות מבשר כבש בלי טיפת שומן.

ניחוחות סעודת האלים על האולימפוס

את חנות החומץ של גגנבאור אי-אפשר לפספס. ראשית, היא ממוקמת משני צידי רצועת השוק, ושנית, בפתח החנות ניצבות יותר ממאה חביות קטנות ומכלים שונים. חשבתם שחומץ מייצרים רק מיין, הדרים או תפוחים? ובכן, גגנבאור מוכר חומץ שמיוצר מיותר ממאה סוגי פירות וצמחים שונים: שזיפים, אפרסקים, מלונים ושאר פירות וצמחים שאת שמם מכירים מעט מאוד אנשים. והכל טבעי, בלי כימיקלים.
מרחק מספר צעדים מגגנבאור נמצאת חנות החמוצים של ליאו, וגם אותה אי-אפשר לפספס. ליאו הוא בחור אוסטרי, בלונדיני וגבוה, המודיע בכמה שפות (וברהיטות גמורה), שהוא מוכר מלפפוני שמפניה.
בנשמרקט מצויות כמה חנויות לממכר מטעמים איטלקיים. המפורסמת בהן היא Piccini, הנמצאת באותו מקום מאז אמצע המאה ה-19. כבר בכניסה תחושו תערובת ריחות, צירוף של גבינות (פרמזן, פקורינו, דולצ'לטה ועוד), נקניקי המורטדלה, וורונזה ושאר מטעמים. תוסיפו לזה ניחוחות לחם טוסקנה טרי, זיתים עם הרבה שום ופירות יבשים, ותבינו מה מריחים האלים על האולימפוס לפני שהם מתיישבים לסעוד את ליבם.
חנויות המטעמים הים-תיכוניים מזכירות את אחיותיהן בשוק הכרמל. ההבדל הוא במבחר. קחו למשל את הזיתים. 100 סוגים לפחות, ממולאים בשום, עגבניות, פלפלים, שקדים, אגוזים ותערובות שונות.
הגבינה הבולגרית לסוגיה מיובאת מבולגריה, טורקיה, יוון, איטליה, צרפת, סלובקיה והונגריה. יש גבינה בולגרית קשה או רכה, מלוחה או לא, גבינה מכוסה בתבלינים שונים כמו פלפל שחור, אדום או ירוק, וגבינה עם עשבי תיבול. כל הקולקציה הזו באה גם בדרגות שונות של שומן (משישה אחוז עד 70).
גם עם הפירות היבשים והאורז הסיפור דומה. את האורז הבשמתי, למשל, ניתן לקנות בעשרות גירסאות - מהודו, פקיסטן, טיבט, הימלאיה וכו'. גם הפיתות יכולות לאכלס הרבה מדפים.
הדוכנים לממכר שווארמה הם סיפור בפני עצמו. תארו לעצמכם גוש בשר כבש בקוטר מטר ניצלה ומוסיף שלל ניחוחות לכל הארומה של השוק? חוץ מההנאה הקולינרית מובטח לכם כי באותו יום לא יבוא לפיכם שום דבר אחר. ככה זה כשהמנה ענקית.

שבת של פשפשים

האגף שמתחיל אחרי הדוכנים הישראלים פתוח רק בשבת. אלה דוכנים של איכרים שמגיעים כבר בחמש בבוקר ומוכרים פירות וירקות תוצרת עצמית בלבד. בנוסף, תמצא אצלם עשרות סוגי לחמים כפריים, גבינות תוצרת-בית, עוגות, עוגיות ודבש מכל הסוגים.
ה-Naschmarkt מסתיים בשוק הפשפשים. שטחו של השוק משמש כל השבוע כמגרש חנייה והופך לשוק פשפשים רק בשבת. זהו מקום מפגש שבועי לאספנים, בעלי חנויות לממכר עתיקות, סקרנים, ציידי מציאות, והרבה מוזרים המוכרים מכל הבא ליד.
שתי אזהרות למבקר הפוטנציאלי: ראשית, רצוי לבוא מוקדם ככל האפשר, אם ברצונכם למצוא חנייה.
עדיף להגיע בתחבורה ציבורית עד מרכז העיר ומשם ברגל. שנית, להיזהר מכייסים.
הנשמרקט הוא לא רק שוק לממכר מזון, אלא גם שתי רצועות בתוך שדרה רחבת-ידיים. בשדרה עצמה, בתים בסגנון ארמנות שנבנו בתקופת הקיסרות, כשבין הארמונות ניצב בניין Teatre An Der Wien - התיאטרון החשוב ביותר באירופה כיום לאופרטות ומחזמרים.
בין בתי-הקפה המפורסמים נמצא את קפה Dresser. פרט לעשרות סוגי-קפה ניתן לאכול שם גם גולש ומרקים מעולים. בית-הקפה נסגר בשעות המוקדמות של הבוקר, אבל אז יוצא בעליו, האדון דרשלר, שכבר הספיק לשכוח מתי חגג 80, לסבב חלוקת ספלוני קפה בין בעלי הבסטות בשוק שרק החלו לפרוק את מרכולתם.