שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    השכנים של פרויד
    בית מספר 19 ברחוב ברג בוינה הפך למוקד משיכה תיירותי בגלל האיש שגר בדירה מספר 5, זיגמונד פרויד. התערוכה, 'שכניו הנעלמים של פרויד', מציגה את דיירי הבית, המֶכה של הפסיכואנליזה
    הקהילה היהודית קומת הקרקע דירה מס' 5 דירה מס' 7 
    דירה מס' 8 הקומה השנייה דירה מס' 11 

    ישנם בתים שיושביהם מתפארים בהם וישנם בתים המתגאים בדייריהם. בית מספר 19 ברחוב ברג ברובע התשיעי של וינה לא היה הופך למוקד משיכה תיירותי לולא השתכן בו, בסוף המאה ה-19, אדם שעמד ליצור בין כותלי מבנה המגורים בעל החזות הסתמית והאפורה, מהפכה בתחום חקר נפש האדם.
    כשזיגמונד פרויד קבע את מקום מושבו בברגגאסה 19, בלב אחת השכונות הבורגניות החדשות דאז של בירת אוסטריה, הוא היה עדיין אישיות לא ידועה ורעיונותיו בדבר בירור פשר החלומות נתפסו על ידי רבים כתמהוניים. החברה הוינאית הייתה שקועה בצביעות שמרנית וטיפחה תסכולים נפשיים ומיניים, ששימשו כר פורה לאבי הפסיכואנליזה. לא במקרה פיתח פרויד את תורתו בוינה - עיר שבה שמירת הפער בין הנראה לנסתר נעשתה לפולחן חברתי.
    אט-אט הפך הבית ברחוב ברג, לא הרחק משדרת הרינג הסובבת את העיר העתיקה של וינה, לכתובת ידועה, שמשכה אליה מבקרים לא רק מהבירה אלא מרחבי העולם. פרויד חי ועבד בבית זה. הוא התגורר עם משפחתו בדירה אחת, ובדירה סמוכה קיבל את לקוחותיו על הספה המפורסמת. הקליניקה של פרויד היתה ממוקמת תחילה קומה מתחת לדירת מגוריו, אבל החושך ששרר במקום מרבית שעות היום הביא אותו להעתיק את משרדיו לקומה בה שכנה גם דירתו.
    זמן קצר לאחר ה'אנשלוס' - סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית, באביב 1938, הצליח פרויד להימלט מאוסטריה ולהגר ללונדון, שם העביר את שארית חייו. בתחילת שנות ה-70 הקימה אנה, בתו הצעירה - שהפכה לפסיכואנליטיקאית ילדים ידועה בזכות עצמה - מוזיאון על שם אביה בבית ברחוב ברג.
    במוזיאון שוחזרו באמצעות רהיטים מקוריים וחלק מאוסף העתיקות הגדול שפרויד אצר כתחביב, חדר העבודה וחדר ההמתנה ששימשו אותו ואת לקוחותיו. מאז הורחב המוזיאון וכיום הוא כולל גם ספריה עיונית ואולמות להרצאות ולתערוכות שונות.
    החודש נפתחה במוזיאון פרויד תערוכה המוקדשת ליושביו האחרים של הבית. התערוכה, שכניו הנעלמים של פרויד, משחזרת את החיים שהתנהלו במקום בשנים בהן פעל בו פרויד, את גורלם של יושבי הבית בשנות הכיבוש והדיכוי הנאציים, ואת גורלם של הדיירים במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה.
    התערוכה פותחת בפני המבקרים את דלתותיהן של דירות נוספות בבית המיתולוגי וחושפת את זהותם האנונימית של כמה מהאנשים שהתגוררו בשכנות למכה של הפסיכואנליזה. המסמכים השונים מתרחקים מהילתו של זיגמונד פרויד, חודרים למבוך האנושי וההיסטורי של דיירי הבית ומתעדים באמצעות הסיפורים האישיים של השכנים את עלייתה ונפילתה של יהדות וינה ואוסטריה לאורך המאה הקודמת.



    הקהילה היהודית

    בשנות ה-30 חיו בוינה כ-170,000 יהודים, מתוך כ-200,000 באוסטריה בכלל. 126,000 מיהודי אוסטריה הצליחו לקנות את חירותם ולברוח מהנאצים לארצות הברית, לבריטניה ולארץ ישראל. הנותרים נשלחו אל המוות. לאחר מלחמת העולם השנייה נותרו בוינה רק 4,000 יהודים.

    הקהילה היהודית הוינאית היתה בתחילת המאה הקודמת אחת הקהילות הגדולות והחשובות במרחב התרבות הגרמני והיתה לה השפעה עצומה על חיי הכלכלה והתרבות בעיר ובאירופה. הרובע התשיעי של וינה, בו ממוקם רחוב ברג, נחשב לאחת משכונותיה היהודיות של בירת אוסטריה.

    בטרם החלו הנאצים בגירושים ההמוניים למחנות הריכוז והמוות, הם ריכזו בשכונות אלו את היהודים שנותרו בעיר. יהודים שלא הצליחו או שלא רצו לברוח מאוסטריה, גורשו מדירותיהם ובתיהם, שהועברו לרשות דיירים ארים. מאחר שחוקי הגזע אסרו על ארים להשכיר דירות ליהודים, נאלצו היהודים לעבור לגור בבתים שהיו עדיין בבעלות יהודית. לעתים קרובות חויבו כמה משפחות לחלוק דירה אחת. כך יצרו הנאצים גטאות נעלמים בתוככי וינה, בטרם החלו לרוקן את העיר מתושביה היהודים ולהעבירם למזרח.

    הבית מספר 19 ברחוב ברג ודירתו של פרויד הפכו תחת הנאצים למרכזי מגורי היהודים מהצפופים ביותר. זו היתה נקמה אישית עקיפה בזיגמונד פרויד, שהנאצים תיעבו במיוחד בשל תורתו היהודית החולנית, בעיניהם. כמעט כל 80 הדיירים שהתגוררו בבית לאחר שנת 1938 גורשו למחנות ריכוז. רק מתי מעט חזרו מהם.

    התערוכה מתמודדת גם עם הסוגיה הבעייתית מאוד של ההתחמקות האוסטרית מלהשיב ליהודים, לאחר המלחמה, אתהרכוש שנגזל מהם על ידי הנאצים או לפצות אותם על השוד, הגניבה והרדיפות מהם סבלו. עד היום לא חסכו ממשלות אוסטריה במאמצים ובתחבולות כדי להימנע מתשלום פיצויים נאותים ליהודים קורבנות השואה ולקרוביהם.

    חזור למעלה
    קומת הקרקע

    התערוכה מתמקדת בשמונה דירות. מרבית המתגוררים בהן היו יהודים שניספו בשואה. בקומת הקרקע של הבית היה ממוקם איטליז כשר בבעלותו של זיגמונד קורנמל, שהחזיק בשתי חנויות נוספות בעיר והיה ספק הבשר הראשי של בית החולים ובית האבות היהודים בוינה. באוקטובר 1938 חויב קורנמל על ידי הנאצים לסגור את כל חנויותיו. כמה חודשים לאחר מכן השיגו הוא ואשתו אשרת עלייה לארץ ישראל. עבור הזכות להגר הם חויבו לשלם לנאצים סכום עתק של 100,000 רייכסמארק כמס בריחה ולהעביר את כל רכושם - בכלל זה שלושה בתים - לידי הרשויות. חשבונות הבנק של המשפחה הוחרמו, הבתים נמכרו לקונים ארים, והאיטליז הפך לחנות לממכר אבזרי הגנה מפני הפצצות אוויריות.

    זיגמונד קורנמל נפטר בשנת 1942, בתל אביב. אשתו הלנה ובתה המאומצת ניסו לאחר המלחמה להשיג חזרה אתהרכוש שנגזל מהמשפחה. הן נאלצו לקנות מחדש את הבתים, במחיר בו הם נמכרו לרוכשים הארים על ידי הנאצים. השלטונות באוסטריה התעלמו לחלוטין מהעובדה שמשפחת קורנמל לא קיבלה גרוש שחוק אחד מעיסקת המכירה.

    חזור למעלה
    דירה מס' 5

    בדירה בקומת הביניים, שכנה דירתה של משפחת פרויד. יומיים לאחר האנשלוס כבר ערכו הנאצים במקום סריקה משטרתית. מעט אחר כך הוזמנה הבת אנה לשימוע בגסטאפו. לנוכח ההתנכלות הגוברת לו ולבני משפחתו, הצליח פרויד, בזכות רשת קשריו המסועפת, להשיג אישורי הגירה, שאיפשרו למרבית בני המשפחה לעזוב את הרייך הנאצי. אבל זאת, לא לפני ששילם כשליש מרכושו כמס בריחה.

    מאוחר יותר גם עלה בידי המשפחה להציל את הרכוש הרב שהותירו מאחוריהם, בכלל זה כתבים מקוריים ועתיקות. לאחר שמשפחת פרויד עזבה את וינה, הועברה דירתה לרשות יהודים שגורשו מבתיהם הקודמים. בין 11 ל-17 אנשים התגוררו בדירה, עד שפונתה לחלוטין בפעולות הגירוש ההמוניות של שנת 1942. מרביתם היו מבוגרים שלא יכלו כבר להגר. כל תושבי הדירה נשלחו למחנות ריכוז ולגטאות במזרח-אירופה, ושם נרצחו. הקליניקה של פרויד שכנה בדירה מספר 6. מיד לאחר שפרויד עזב ללונדון, שוכנו גם כאן 14 יהודים, שנרצחו מאוחר יותר במחנות הריכוז.

    חזור למעלה
    דירה מס' 7

    בדירה בקומה הראשונה, הייתה שייכת לעורך דין אדולף מאתיאס, יהודי גרמני מקלן שניהל משרד משגשג בוינה. אשתו הלנה התעניינה מאוד בעולם המטבח והוציאה כמה ספרי בישול שזכו להצלחה רבה. מאתיאס נאלץ להעביר את משרדו לידיים אריות ולוותר על תוארו המקצועי זמן קצר לאחר הסיפוח לגרמניה. בני-הזוג חויבו לחלק את ביתם עם דיירים יהודים נוספים. מאוחר יותר הם נדרשו לעבור בעצמם, פעמיים, לדירות אחרות, עד שנשלחו למחנה טרזיינשטאט, שם מצא מאתיאס את מותו. עוד לפני שגורש למחנה הריכוז, הועברה דירתו ברחוב ברג לרשות משפחה ארית.

    חזור למעלה
    דירה מס' 8

    סוחר הבדים רודולף האוזר, שגר עם משפחתו בדירה מספר 8, הצליח לסדר את הגירת ילדיו מאוסטריה לארצות הברית ולבריטניה עוד לפני הגעת הנאצים. לאחר האנשלוס נמכרה חנות הבדים הגדולה שלו לארים. האוזר ואשתו ברחו לאנגליה דרך איטליה. חנות הבדים נותרה בידי רוכשיה הלא-חוקיים גם לאחר המלחמה. הדירה ברחוב ברג הועמדה תחילה לרשות יהודים, עד שהללו נשלחו למחנות המוות.

    חזור למעלה
    הקומה השנייה

    דורותי ברלניגהאם, בתו של היהלומן הניו-יורקי המפורסם לואיס קומפורט טיפאני, הגיעה לוינה עם שלושת ילדיה בשנת 1925. היא רצתה שבנה הבכור יעבור טיפול אצל אנה פרויד. הקשר שלה עם עולם התרפיה התחזק והיא הפכה בחלוף הזמן בעצמה לפסיכואנליטיקאית לילדים ולחברה באגודה הוינאית היוקרתית של הפסיכואנליזה.

    ברלינגהאם העשירה רכשה שתי דירות בקומה השנייה בבית בו גרו פרויד ובתו. היא עיצבה את הדירות במיוחד, כך שיתאימו לאורח חייה האמריקני והמפונק של משפחתה. בין היתר הותקן בדירה המורחבת קו טלפון ישיר לאנה פרויד. השתיים היו משוחחות בערבים שעות ארוכות בטלפון. לאחר שהנאצים חיסלו את המוסדות הפסיכואנליטיים בוינה, עזבה ברלינגהאם עם משפחתה ללונדון, שם המשיכה לעבוד יחדיו עם אנה פרויד.

    חזור למעלה
    דירה מס' 11

    בדירה מספר 11, הסמוכה לבית ברלינגהאם, גרו דורותיאה ואמיל הומבורגר - סוחר בפירות טרופיים. בתם הצעירה, גרטה, היתה נשואה לסופר היהודי המפורסם לאו פרוץ. גרטה ולאו היגרו ב-1938 לארץ ישראל. הסוחר המבוגר ואשתו נמלטו תחילה לאתונה ולאחר מות אשתו הצטרף אמיל לבתו בתל אביב. אבל בתום המלחמה, בגלל המצב הבטחוני הקשה בארץ וחיכוכים בלתי-פוסקים עם חותנו, החליט הומבורגר האב לשוב לאוסטריה. שם, כמו שאר היהודים החוזרים, הוא נאלץ להתמודד עם סביבה אנטישמית ועוינת. שנתיים לאחר חזרתו הלך הומבורגר לעולמו.

    התערוכה על שכניו הנעלמים של פרויד, שתימשך עד 28 בספטמבר, מלווה במסמכים שנחשפו לאחרונה בארכיונים שונים באוסטריה ובשיחות עם קרובים של אנשים שהתגוררו בבית. המבקרים בתערוכה יכולים להסתייע בחוברת הסברים באנגלית

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    זידמונד פרויד. הנאצים תיעבו אותו
    צילום: אלדד בק
    בית מספר 19 ברחוב ברג. כמעט כל הדיירים גורשו למחנות ריכוז
    צילום: אלדד בק
    מומלצים