השכנים של פרויד
בית מספר 19 ברחוב ברג בוינה הפך למוקד משיכה תיירותי בגלל האיש שגר בדירה מספר 5, זיגמונד פרויד. התערוכה, 'שכניו הנעלמים של פרויד', מציגה את דיירי הבית, המֶכה של הפסיכואנליזה
ישנם בתים שיושביהם מתפארים בהם וישנם בתים המתגאים בדייריהם. בית מספר 19 ברחוב ברג ברובע התשיעי של וינה לא היה הופך למוקד משיכה תיירותי לולא השתכן בו, בסוף המאה ה-19, אדם שעמד ליצור בין כותלי מבנה המגורים בעל החזות הסתמית והאפורה, מהפכה בתחום חקר נפש האדם.
כשזיגמונד פרויד קבע את מקום מושבו בברגגאסה 19, בלב אחת השכונות הבורגניות החדשות דאז של בירת אוסטריה, הוא היה עדיין אישיות לא ידועה ורעיונותיו בדבר בירור פשר החלומות נתפסו על ידי רבים כתמהוניים. החברה הוינאית הייתה שקועה בצביעות שמרנית וטיפחה תסכולים נפשיים ומיניים, ששימשו כר פורה לאבי הפסיכואנליזה. לא במקרה פיתח פרויד את תורתו בוינה - עיר שבה שמירת הפער בין הנראה לנסתר נעשתה לפולחן חברתי.
אט-אט הפך הבית ברחוב ברג, לא הרחק משדרת הרינג הסובבת את העיר העתיקה של וינה, לכתובת ידועה, שמשכה אליה מבקרים לא רק מהבירה אלא מרחבי העולם. פרויד חי ועבד בבית זה. הוא התגורר עם משפחתו בדירה אחת, ובדירה סמוכה קיבל את לקוחותיו על הספה המפורסמת. הקליניקה של פרויד היתה ממוקמת תחילה קומה מתחת לדירת מגוריו, אבל החושך ששרר במקום מרבית שעות היום הביא אותו להעתיק את משרדיו לקומה בה שכנה גם דירתו.
זמן קצר לאחר ה'אנשלוס' - סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית, באביב 1938, הצליח פרויד להימלט מאוסטריה ולהגר ללונדון, שם העביר את שארית חייו. בתחילת שנות ה-70 הקימה אנה, בתו הצעירה - שהפכה לפסיכואנליטיקאית ילדים ידועה בזכות עצמה - מוזיאון על שם אביה בבית ברחוב ברג.
במוזיאון שוחזרו באמצעות רהיטים מקוריים וחלק מאוסף העתיקות הגדול שפרויד אצר כתחביב, חדר העבודה וחדר ההמתנה ששימשו אותו ואת לקוחותיו. מאז הורחב המוזיאון וכיום הוא כולל גם ספריה עיונית ואולמות להרצאות ולתערוכות שונות.
החודש נפתחה במוזיאון פרויד תערוכה המוקדשת ליושביו האחרים של הבית. התערוכה, שכניו הנעלמים של פרויד, משחזרת את החיים שהתנהלו במקום בשנים בהן פעל בו פרויד, את גורלם של יושבי הבית בשנות הכיבוש והדיכוי הנאציים, ואת גורלם של הדיירים במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה.
התערוכה פותחת בפני המבקרים את דלתותיהן של דירות נוספות בבית המיתולוגי וחושפת את זהותם האנונימית של כמה מהאנשים שהתגוררו בשכנות למכה של הפסיכואנליזה. המסמכים השונים מתרחקים מהילתו של זיגמונד פרויד, חודרים למבוך האנושי וההיסטורי של דיירי הבית ומתעדים באמצעות הסיפורים האישיים של השכנים את עלייתה ונפילתה של יהדות וינה ואוסטריה לאורך המאה הקודמת.