חוויות חקלאיות בשדמות דבורה

יותר ויותר מושבניקים נוטשים את החקלאות לטובת פיתוח תיירותי. ביקור בן יום במושב שדמות-דבורה בגליל התחתון ממחיש את התהליך שעובר על חקלאי ישראל יותר מכל: הנחלות החקלאיות הפכו לאתרי תיירות. ניתן למצוא שם את הרפת של נפתול, הכוורות של יגאל, מכלאות הגדיים של עודד, תעשיית הריבות של רחל וחדרי האירוח הציוריים של מיקי ינון, המלמדת גם בישול.

כל אלה תפסו את מקומם של הלולים, חממות הפרחים ושדות הפלפלים. האם לכך התכוונו בוני הארץ ומייסדיה? האם כך הגה אוסישקין את חיי האיכר העברי? לאו דווקא, אבל צריך לחיות. והחקלאות, במיוחד, היא ענף במשבר.

מרוויח מכך התייר המקומי, שחווה את כל קסמיו של הכפר התיירותי. אם חשקה נפשכם לחזות בחליבה של פרה שופעת עטינים, או לבחון כיצד הופכות דבורים את הצוף לדבש, איך הופכת ערימת פירות למירקחת מתקתקה ושיכר צבעוני, ואיפה צומחים התבלינים שעולים בסוף השבוע על שולחן המשפחה החגיגי, אין לכם אלא לעלות צפונה ולנחות בירכתי שדמות דבורה. את השאר יעשו האיכרים שהפכו לאנשי שיווק, ויש לומר שהם עושים זאת בחן ובחביבות.